דקדוק ברש"י לפרשת  בשלח

שמות פרק טז פסוק ג

"וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע. כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב"

מִי-יִתֵּן  מוּתֵנוּ, מבאר רש"י:

שֶׁנָּמוּת, וְאֵינו שֵׁם דָּבָר כְּמוֹ מוֹתֵנוּ (בְּחוֹלָם) אֶלָּא כְּמוֹ עֲשׂוֹתֵנוּ, חֲנוֹתֵנוּ, שוּבֵנוּ- לַעֲשׂוֹת אֲנַחְנוּ, לַחֲנוֹת אֲנַחְנוּ, לָמוּת  אֲנַחְנוּ, וְתַרְגּוּמוֹ לְוַי דְּמִיתְנָא, לוּ  מָתְנוּ, הַלְוַאי וְהָיִינוּ מֵתִים.   

ביאור:

רש"י מַסְבִּיר כָּאן כְּמוֹ לְמַעְלָה בְּפֶרֶק י"ד פָּסוּק י"ב (למעבר לחץ כאן), שֶׁפֵּירוּשׁ הַמִּלָּה מוּתֵנוּ (שֶׁהַמֵּי"ם שְׁרוּקָה) הוּא "שֶׁנָּמוּת" בְּדוֹמֶה לַ"עֲשׂוֹתֵנוּ" שֶׁפֵּירוּשׁוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה, "חֲנוֹתֵנוּ"- פֵּירוּשׁוֹ שֶׁנַּחֲנֶה.

וּמַדְגִּישׁ שֶׁהַתַּרְגּוּם לְוַי  דְּמִיתְנָא = הַלְוַאי שֶׁהָיִינוּ מֵתִים, וְלֹא כְּמוֹ מוֹתֵנוּ (הַמֵּי"ם נְקוּדָה חוֹלָם) שֶׁפֵּירוּשָׁהּ הַמָּוֶת שֶׁלָּנוּ.