דקדוק ברש"י- שמות פרק א, פסוק כ

ביאור הדקדוק ברש"י חומש שמות פרק א פסוק כ. ביאור פשוט ונפלא של הרב פינחס כהן המנגיש את כוונת רש"י לכל מורה ותלמיד בקטעים שרש"י קשה להבנה ויש בו סוגיות דקדוק. והפעם לחומש שמות פרק א פסוק כ.

דקדוק ברש"י לפרשת שמות



שמות פרק א פסוק כ


"וַיֵּיטֶב אֱלֹוקִים לַמְיַלְּדֹת, וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד"

 

   וַיֵּיטֶב  = הֵיטִיב  לָהֶן – מבאר רש"י: 


וְזֶה חִלּוּק בַּתֵּיבָה שֶׁיְּסוּדָהּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְנָתַן לָהּ וָי"ו יוּ"ד בְּרֹאשָׁהּ, כְּשֶׁהִיא  בָאָה  לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן וַיַּפְעֵל, הוּא נָקוּד הַיּוּ"ד בְּצֵירֵי שֶׁהוּא קָמָץ קָטָן (אוֹ בְּסֶגוֹל שֶׁהוּא פָּתָח  קָטָן) כְּגוֹן: "וַיֵּיטֶב אֱלֹוקים לַמְיַלְּדֹת", "וַיֶּרֶב בְּבַת-יְהוּדָה" (איכה  ב',ה), הִרְבָּה תַּאֲנִיָּה, וְכֵן "וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית" (דהי"ב ל"ו, כ),  "דִּנְבוּזַרְאֲדָן  הֶגְלָה  אֶת  הַשְׁאֵרִית, וַיֶּפֶן  זָנָב  אֶל- זָנָב" (שופטים ט"ו  ד),  הִפְנָה  הַזְּנָבוֹת  זוֹ  לְזוֹ,  כָּל  אֵלּוּ  לְשׁוֹן  מַפְעִיל  אֶת  אֲחֵרִים.  


וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן וַיִּפְעַל, הוא נָקוּד הַיּוּ"ד בְּחִירִי"ק כְּגוֹן וַיִּיטַב בְּעֵינָיו (ויקרא י' כ) לְשׁוֹן הוּטַב, וְכֵן "וַיִּרֶב הָעָם" (שמות  א' כ), נִתְרַבָּה הָעָם, וַיִּגֶל יְהוּדָה (מלכים ב' כ"ה כא),  הָגְלָה יְהוּדָה, "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה" (שמות ב' יב), פָּנָה לְכָאן וּלְכָאן. וְאַל  תְּשִׁיבֵנִי, וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב, וַיֵּרֶד, וַיֵּצֵא, לְפִי שֶׁאֵינָן מִגִּזְרָתָן שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁהֲרֵי הַיּוּ"ד יְסוֹד בָּהֶן,  ישב, ירד, יצא וכו' . יוּ"ד אוֹת שְׁלִישִׁית בּוֹ. 


ביאור:

כָּאן רש"י בָּא לְהַסְבִּיר שֶׁבִּפְעָלִים שֶׁבְּרֹאשָׁם וָי"ו הַהִפּוּךְ וְאַחֲרֶיהָ יוּ"ד (מֵאוֹתִיּוֹת  הַשִּׁמּוּשׁ  שֶׁל הֶעָתִיד) וּמוֹפִיעוֹת בָּהֶם רַק שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת מֵהַשֹׁרֶשׁ, הֲרֵי נִקּוּד הָאוֹת יוּ"ד  שֶׁאַחֲרֵי הַוָּי"ו, קוֹבֵעַ אִם זֶה בִּנְיַן הִפְעִיל (הַבִּנְיָן הַגּוֹרֵם) אוֹ בִּנְיָן קַל (בִּנְיָן פָּעַל) וְחוֹזֵר אֶל  הַנּוֹשֵׂא.

 

וּמַסְבִּיר שֶׁהַמִּלִּים: וַיֵּיטֶב, וַיֶּרֶב, וַיֶּגֶל, וַיֶּפֶן, שֶׁנִּקּוּדָן הוּא צֵירֵי אוֹ סֶגוֹל, מַשְׁמָעוּתָן  שֶׁעָשָׂה לַאֲחֵרִים, כְּלוֹמַר פֵּירוּשָׁן: וְהֵיטִיב, וְהִרְבָּה, וְהִגְלָה, וְהִפְנָה (לַאֲחֵרִים). וְאִלּוּ  כַּאֲשֶׁר נִקּוּד הַיּוּ"ד הוּא חִירִיק הוּא חוֹזֵר עַל מִי שֶׁפָּעַל בְּעַצְמוֹ, כְּלוֹמַר הַמִּלִּים וַיִּיטַב,  וַיִּרֶב, וַיִּגֶל, וַיִּפֶן, פֵּירוּשָׁן הוּא: הוּטַב, הִתְרַבָּה, גָּלָה, פָּנָה.


וּלְבַסּוּף הוּא מֵעִיר, שֶׁלֹּא נְדַמֶּה מִלִּים אֵלֶּה לַמִּלִּים: וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב, וַיֵּרֶד, וַיֵּצֵא, כִּי הַיּוּ"ד  שֶׁבָּהֶן אֵינָהּ מֵאוֹתִיּוֹת הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁל הֶעָתִיד (אית"ן) אֶלָּא הִיא אַחַת מֵאוֹתִיּוֹת הַשֹּׁרֶשׁ. "הלך" (בחילוף הה"א ביו"ד) "ישב", "ירד", "יצא".   

       

הערה: 

רש"י נִמְנֶה עַל הַמְדַקְדְּקִים הַמְכֻנּים בַּעֲלֵי הַשְּׁנִיִּים, הַסּוֹבְרִים שֶׁלֹּא בְכָל הַפְּעָלִים  הַשֹׁרֶשׁ מוֹנֶה שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אֶלָּא יֵשׁ גַּם פְּעָלִים בַּעֲלֵי שֹׁרֶשׁ הַמּוֹנֶה שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּלְבַד,  כְּמוֹ  הַפְּעָלִים מִגִּזְרַת נָחֵי ע"ו וְנָחֵי ע"י וְגִזְרַת הַכְּפוּלִים וְכֵן הַפֹּעַל  נ.ת.ן,  אֲשֶׁר בְּחֵלֶק  מִנְּטִיּותֵיהֶם יֶשְׁנָם רַק שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, כְּגוֹן שָׁב, קָם, סָב, תֵּת, וּמִשּׁוּם כַּך בְּרֵאשִׁית  דְבָרָיו בְּפֵירוּשׁוֹ כָּאן הוּא אוֹמֵר: "וְזֶה חִלּוּק בְּתֵיבָה שֶׁיְּסוֹדָהּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת".




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏