דקדוק ברש"י- שמות פרק ב, פסוק י

ביאור הדקדוק ברש"י חומש שמות פרק ב פסוק י. ביאור פשוט ונפלא של הרב פינחס כהן המנגיש את כוונת רש"י לכל מורה ותלמיד בקטעים שרש"י קשה להבנה ויש בו סוגיות דקדוק. והפעם לחומש שמות פרק ב פסוק י.

דקדוק ברש"י לפרשת שמות

 

שמות פרק ב פסוק י

"וַיִגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ"

 

מְשִׁיתִהוּ – מבאר רש"י: 

כְּתַרְגּוּמוֹ שְׁחִלְתֵּיהּ, וְהוּא לְשׁוֹן הוֹצָאָה בְּלָשׁוֹן אֲרָמִי, כְּמִשְׁחַל בִּינִיתָא מֵחֲלָבָא (כְּהוֹצָאַת  שַׂעֲרָה  מֵחָלָב) וּבְלָשׁוֹן עִבְרִי מְשִׁיתִהוּ, לְשׁוֹן הֲסִירוֹתִיו, כְּמוֹ לֹא-יָמוּש (יהושע א' ח),  לֹא-מָשׁוּ (במדבר  י"ד מד), כַּךְ חִבְּרוֹ מְנַחֵם. 

 

וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ מִמַּחְבֶּרֶת מָשׁ וְיָמוּשׁ, אֶלָּא מִגִּזְרַת מָשָׁה, וּלְשׁוֹן הוֹצָאָה הוּא, וְכֵן  יַמְשֵׁנִי מַיִם רַבִּים (שמואל ב' כ"ב,יז). שֶׁאִלּוּ הָיָה מִמַּחְבֶּרֶת מָשׁ לֹא יִתָּכֶן לוֹמַר  מְשִׁיתִהוּ אֶלָּא הֲמִישׁוֹתִיהוּ, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מִן קָם הֲקִימוֹתִי, וּמִן שָׁב הֲשִׁיבוֹתִי, וּמִן בָּא  הֲבִיאוֹתִי, אוֹ מַשְׁתִּיהוּ כְּמוֹ וּמַשְׁתִּי אֶת-עֲוֹן הארץ (זכריה ג' ט).

 

אֲבָל  מָשִׁיתִי אֵינוֹ  אֶלָּא מִגִּזְרַת תֵּיבָה שֶפֹּעַל שֶׁלָּהּ מְיֻסָּד בְּהֵ"א בְּסוֹף הַתֵּיבָה, כְּגוֹן:  מָשָׁה, בָּנָה, עָשָׂה, צִוָּה, פָּנָה, כְּשֶׁיָּבוֹא לוֹמַר פָּעַלְתִּי, תָּבוֹא הַיּוּ"ד בִּמְקוֹם הֵ"א, כְּמוֹ  עָשִׂיתִי, בָּנִיתִי, פָּנִיתִי צִוִּיתִי.

 

ביאור:

תְּחִלָּה מַסְבִּיר רש"י אֶת מַשְׁמָעוּת הַמִּלָּה "מְשִׁיתִהוּ" שֶׁהִיא הוֹצֵאתִיהוּ (מְשַׁכְתִּיו) כְּמַשְׁמָעוּת  הַמִּלָּה  שְׁחַלְתִּיהּ (בָּאֲרָמִית). ואח"כ  עוֹבֵר לְבָרֵר מוֹצָא הַמִּלָּה מְשִׁיתִהוּ  וּמֵאֵיזֶה שֹׁרֶשׁ הִיא.  תְּחִלָּה הוּא מֵבִיא אֶת דַּעְתּוֹ שֶׂל מְנַחֵם (בֶּן  סָרוּק,  מְדַקְדֵּק  נוֹדָע) שֶׁהִיא כְּמוֹ לֹא יָמוּשׁ אוֹ לֹא מָשׁוּ. 

 

אַךְ הוּא מְצַיֵּין שֶׁנִּתּוּחַ זֶה אֵינוֹ נִרְאֶה לוֹ, כֵּיוָן שֶׁאִלּוּ מִלָּה זוֹ הָיְתָה מִשֹּׁרֶש "מָשׁ" לֹא הָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת "מְשִׁיתִהוּ" כִּי אִם "הֲמִישֹׁתִיהוּ" (כְּמוֹ הֲקִימוֹתִי, מהשורש "קם" הֲשִׁיבוֹתִי ממהשורש "שב", הֲבִיאוֹתִי מהשורש "בא"), אוֹ מַשְׁתִּיהוּ  כְּמוֹ וּמַשְׁתִּי. אֲבָל הַצּוּרָה מְשִׁיתִהוּ  מַרְאָה שֶׁהַשֹּׁרֶשׁ הוּא  מ.ש.ה (נחי  ל"ה) כמו  בנה, עשה, פנה, צוה.  




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏