ויחי- הקירור של הרגש

"פרשת ויחי סיפור עם מוסר השכל". שאלתו של הרב שבתאי יודלביץ' זצ"ל: מדוע הנכד דווקא חושים בן דן, הוא היה הקנאי להרוג את עשו הרשע ולא הדודים שלו שמעון ולוי הידועים כקנאים לכבוד המשפחה?! וביאורו הנפלא על ידי "סיפור לפרשת ויחי"...

הקירור של הרגש

 

"נפתלי אילה שלוחה"

 

הגמרא במסכת סוטה י"ג מביאה את המדרש:

שכשבאו לקבור את יעקב עשיו עיכב בטענה שזהו מקומו במערת המכפלה (שהרי יעקב השתמש במקום שלו כאשר קבר בו את לאה). כשאמרו לו שמכר את הבכורה עם חלקו במערה – התכחש ונאלצו לשלוח את נפתלי להביא את השטר.

 

בינתיים חושים בן דן (שהיה כהה בחושיו – חירש אילם) ראה שהמיטה מוטלת בביזיון קם וערף את ראשו של עשיו.

 

שאל הרב שבתאי יודלביץ' זצ"ל:

הרי היו שם שמעון ולוי הקנאים הגדולים שהרגו את כל שכם בגלל שפגעו בדינה, ועמהם היו עוד כל שבטי י'ה, ואף אחד מהם לא הרג את עשו?

מדוע הנכד דווקא חושים בן דן, הוא היה הקנאי להרוג את עשו הרשע?!

 

הוא הקדים לתשובתו סיפור מאלף:

היה בעולם צדיק שהיה מכונה השרף מטריסק. בלשון החסידים הוא נקרא "השרף" - שהוא היה יותר גדול ממלאך. אמרו שבשעה שעמד בתפילה, ראו שבוער אש מעליו - והיה מתפלל בצעקות, בקול רעש גדול, - איזו דביקות, איזו התלהבות!...

 

יום אחד בא לביתו יהודי תושב גרמניה. תושבי אותו אזור בגרמניה - שקטים בטבעם. והנה לקראת הימים האחרונים לשהותו אצל הרבי שאלה אותו הרבנית: "איך אתה מרגיש כאן?"

"הכול בסדר. אבל דבר אחד אני לא מבין... מדוע הרבי עושה סקנדלים, באמצע התפילה? צועק ודופק. שיגיד את התפילה בשקט"...

 

הרבנית החכמה השיבה בנימוס: "מפני שהלב שלו בוער. ליבו של הרבי שורף באש. הוא מוכרח לצעוק..."

 

היהודי לא קיבל את דבריה ואמר: "נו... באמת... גם לי בוער, וגם אצלי הלב רותח, ואינני צועק. אני מתפלל בשקט"...

 

"לא!, אם הלב בוער, מוכרחים לצעוק. אם אתה לא צועק, סימן שהלב שלך קר!" – הוכיחה אותו הרבנית "והחל וויכוח ממושך עד שהרבנית שמעה לדבריו בנחת, ועזבה את המקום.

 

היה זה ערב שבת. היהודי לקח את כל כספו והפקידו בידי הרבנית. במוצש"ק תכף אחרי הבדלה ניגש לרבנית: "הרבנית, אם אפשר את הכסף בבקשה"

 

הרבנית שהייתה מאד פקחית שאלה בתמימות: "איזה כסף?!"

"הכסף שלי "התפלא האיש...

 

"אולי, אולי, יש לך טעות פשוט אין לי מושג על מה אתה מדבר..."

כאן הוא לא יכל לעצור את עצמו והתפרץ: "הרבנית, אל תמתחי את העצבים שלי! וכי את יודעת מה יש שם בנרתיק שהנחתי בידיך, מונח בו כל כספי. יש שם גם הלוואות. נסעתי ליריד לקנות סחורה. במה אקנה?!"

 

הרבנית לא התרגשה וענתה בקור רוח: "אולי נתת לאדם אותם לאדם אחר?! ובכלל למה אתה צועק? תדבר בשקט!"

 "מה אני צועק?! הלב שלי בוער!" – צרח האיש.

 

למילים אלו חיכתה הרבנית ואמרה: "הבנתי... הלב שלך בוער, לכן אתה צועק? קח את הכסף. אבל דע לך, אם הלב בוער, כן צועקים. רק תלוי איפה הלב בוער. אם הוא לוהט בתפילה בוער ביראת שמים, או בדברים בטלים...".

 

לפי זה השיב הרב שבתאי יודלביץ' זצ"ל:

אין לנו הבנה בגודל צדקותם של שבטי ישראל אבל ללמוד אנו צריכים...

 

כשהאחים עמדו על עשיו, התחילו להתווכח אתו: "אה, למה אתה לא נותן לקבור את אבא שלנו?!"

עשו השיב: "אני בכור!"

 

אמרו לו: "הרי מכרת את המקום. רשע שכמותך!, הרי כתבתם חוזה"

"והיכן החוזה?" – שאל הדוד האדמוני

התברר שהוא במצרים ושלחו את נפתלי.

 

הם החלו לנסות לדון עם עשו, להיכנס עמו למשא ומתן בדרכים אחרות (להוכיח לעשיו באמצעות החוזה אולי כך יתחרט) ואז ההרגש הצטנן...

 

אבל חושים בן דן שלא שמע את הטענות של עשיו כיון ש"יקירא אודניה" חרש באוזניו היה, הוא נשאר אם הרגע הראשון של הצער, הוא לא שמע כלום אלא רק ראה איך שעשיו לא נותן לקבור את הסבא, דמו רתח - ונטל את ראשו מעליו.

 

אצלו לא היה אפילו שבריר שניה של צינון.

 

רבותי, הלב שלנו צריך לבעור ביראת אלוקים, - מסיים רבי שבתי את הדרשה הלוהטת - ואיך אמרה הרבנית מטריסק: "דע לך, אם הלב בוער, כן צועקים. רק תלוי איפה הלב בוער!  אם הוא לוהט בתפילה, בוער ביראת שמים, או דברים בטלים..."....




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏