ויגש- איך להתנהג בעת מבחן?

"פרשת ויגש סיפור". למה אמר יוסף הוציאו כל איש מעלי? הרי יש דין הבא להורגך השכם להורגו?! אמר יוסף מוטב שאהרג ולא אבייש את אחיי בפני המצרים. "סיפור על הרבי העשיל" המלמד את הדרך שהתווה לנו יוסף הצדיק. אין בונים את עם ישראל על חורבן זולתו!

איך להתנהג בעת מבחן?

 

"ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו"

יוסף הכניס עצמו לסכנה – שלא לבייש את אחיו!


יוסף העלה את חמתם, ואמר להם למה לא ערבתם ליוסף אחיכם כמו שערבתם לבנימין?! (בראשית רבה צג, ח) ויהודה עמד על ליבו של יוסף והצליח לעורר את געגועיו לאביו, ומפני כך רצה יוסף להתגלות בפניהם כי לא יכול עוד להתאפק, אבל הוא לא רצה לביישם בפני המצרים, ולכן ציווה לכל הניצבים לצאת, ובאותה שעה יכלו אחיו להרוג אותו, שהרי לא ידעו עוד שהוא יוסף אחיהם...

 

מובא במדרש (צג, ט):

ר' חמא בר חנינא אמר, אילו בעטו בו אחד מהם מיד היה מת. ולמה הכניס עצמו לסכנה? הוי אומר משום שנוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו.

 

 ובמדרש תנחומא (פרק ה) נאמר:

למה אמר יוסף הוציאו כל איש מעלי, אמר יוסף מוטב שאהרג ולא אבייש את אחיי בפני המצרים.

 

הנה למדנו עוצם כוחותיו של מיוסף, שאף לאחר שלא יכול היה יוסף להתאפק מלצעוק "אני יוסף", מפני עוצם האהבה האמיתית לאביו, עם כל זה עוצר עצמו בכוחות על טבעיים כדי שלא לבייש את אחיו, וקורא "הוצאו כל איש מעלי".

 

ולא עוד, אלא שמכניס עצמו בסכנה, כמו שאמרו במדרש אילו בעט בו אחד מהם מיד היה מת.

 

נשאלת השאלה:

וכיצד עשה זאת, והרי במו ידיו היה יכול להחריב את עתיד האומה שיחסר ממניין השבטים, ושלא יתגלגל יעקב למצרים?!

 

מבאר הספר 'לב שלום':

זהו מיסודות תורתינו הקדושה - אין בונין את עם ישראל על חורבן זולתו! גם אם מדובר בבניין עולם מול בזיון רגעי בפני מצרים שפלים!

 

וכך אומר יוסף בליבו, "מוטב שאהרג ואל אבייש את אחיי בפני המצרים" כלומר: עדיף שאהרג, ואף שעל ידי כך יחסר ממניין השבטים, ועתיד האומה תלוי בזה, העיקר שלא לבייש את אחיי בפני המצרים, מפני שדבר זה ידע יוסף בבירור, שאם עתיד עם ישראל תלוי בזה שיבייש את אחיו הרי שלא תצמח שום טובה מכך, מאחר ועם ישראל אינו קם על דריסת אחרים...

 

הסיפור עם הרבי ר' העשיל ימחיש זאת:

ר' העשיל התארס עם בת נגיד גדול, וכשהגיע לשבת של עליה לתורה, דאגו שיהיה לו בית שישהה בו סמוך לבית המחותן.

 

ביום שישי הביט מהחלון, וראה שבבית מחותנו הכינו עיסה גדולה כדי לעשות ממנה אטריות, והניחוה להתייבש כדי שיוכלו אחר כך לחתכה לפרוסות דקות, כדרך שעושים 'קוגל'.

 

תוך שהוא מביט בכלתו, ראה שתרנגולת עלתה על העיסה השטוחה וניקרה מהעיסה. כשראתה זאת הכלה, ניגשה אל התרנגולת וזרקה אותה בחמת זעם והטיחה אותה לכותל.

 

כיוון שראה רבי העשיל את התנהגותה, אמר בליבו: "וכי אני אתחתן עם אחת שיש בליבה אכזריות כה רבה?!, לא! זה בלתי אפשרי. אבל מצד שני, לבזותה ברבים עוד ממש בשבת של עליה לתורה, גם זה בלתי אפשרי.

חיכך בדעתו ואמר, אם כך עדיף שהם ישלחו אותי, ובלבד שלא אפגע בה...

 

מה עשה?

הלך לבית הכנסת ועשה עצמו כאילו הוא רוצה לגנוב את הכסף שיש בקופה של צדקה, ומשראו זאת יושבי בית המדרש, תפסוהו! גנב הוא! ומיד נתפרסם בעיר שתפסו גנב בבית הכנסת ובכך "היצילו" את הנגיד שלא 'ייפול בפח' עם חתן גנב וביטלו את השידוך, כרצון הרבי ר' העשיל...

 

לאחר מכן שאלו אביו: "אמור לי בני, מה קרה כאן? הרי יודע אני שאינך גנב, ואם כן למה העלילו עליך עלילה כזאת?!"

 

עמד רבי העשיל וסיפר לאביו את מה שראה, שהכלה זרקה בחמת זעם ובאכזריות מרובה את התרנגולת מעל הבצק של האטריות, ואם כן אין הכלה הזאת ראויה להתחתן עמה, אבל לא רציתי לבזותה אמרתי בליבי, שעדיף שהם יבטלו את השידוך מאשר שאני אבטלו וע"י זה אפגע בנערה הזאת ותתבייש מחמתי.

 

נורא ואיום לראות ולהתבונן מהו כוחה של הלבנת פנים, וכיצד לימד יוסף בגישתו אותנו כיצד מתנהגים בעת המבחן...



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏