ויגש- ומה נענה אנחנו?!

"פרשת ויגש דבר תורה". אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה. ומה יוסף הקטן של שבטים, ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו - כשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, על אחת כמה וכמה! "משל ונמשל לפרשת השבוע ויגש"

ומה נענה אנחנו?!

 

"ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו"

 

המדרש בבראשית רבה צג,יא מביא:

אבא כהן ברדלא אומר: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה. ומה יוסף הקטן של שבטים, ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו - כשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, על אחת כמה וכמה!

 

 המגיד מדובנא המשיל משל למה הדבר דומה:

משל לאדם שהיה חייב לשר העיר כסף רב עבור מיסים של כמה שנים. המושל שלח לו התראה כי אם לא ישלם את החוב למועד פלוני - יעוקל רכושו והוא יגלה מן העיר.

 

מיד קם האיש והחל ללוות מכל קרוביו ומכריו. הוא גם גבה מלקוחותיו כספים המגיעים לו, וכדרך המלווים והפורעים, זה נתן לו כסף, וזה שטרות, חלקם טובים לפירעון וחלקם אינם שווים את הנייר שעליו הם חתומים.

 

יום אחד לפני המועד הנקוב ישב האיש לפני שולחנו, ערך את כל הכסף שגייס, והתחיל לערוך חשבון: הכסף המזומן כך וכך...

 

אמר לו בנו: "אבא, שטר זה כבר יצא מן המחזור!!"

"ומה בכך?" השיב האב, "בין כל השטרות גם שטר זה ייחשב..."

 

"ושטרות אלו כמדומני שהם מזויפים!" הוסיף הבן.

התבונן בהם האב, והצבע אזל מפניו: אכן רימוהו, אבל מיד התעשת ואמר: "הבלים, מי ישים לכך לב". כעת ערך את סיכום שטרות החוב: הוא נטל שטר אחר שטר ורשם לעצמו את סכום הכסף הנקוב בו.

 

אמר לו הבן: "אבא, בשטר זה חסרה החתימה!"

"לא נורא", ביטל האב את דבריו.

 

"ושטר זה תאריך פדיונו רק בעוד שנה!" אמר לו הבן

"אז מה?" הגיב האב."

 

אבא", הוסיף הבן לומר, "בשטר זה חסרה הסבה"

 האב נשא עיניו מטורי המספרים שלפניו ונעץ בבנו מבט מקפיא: "מה לך כי נטפלת לכסף ולשטרות, כלום החלטת למרר את חיי?! אני אסתדר ודי! איני חפץ לשמוע עוד מילה!"

 

נכלם הבן והחליט לא לדבר עוד.

 

למחרת היום פנה האב אל ארמון השר וצרור הכסף בידו. הוא עלה במדרגות השיש ונשאל לרצונו על ידי אנשי המשמר. אחד הזקיפים ליווהו דרך המסדרונות האפלוליים. דלת הלשכה נפתחה ולעיניו נגלה השר יושב על כסאו הרם לבוש בגדי השרד. יועציו ישבו לצדו דוממים.

 

השר נתן בו מבט מקפיא ואמר: "ובכן, הבא נראה!" נאמר לו להוציא את השטרות אחד לאחד ולהגישם לשר. המזכיר שלידו רשם את הסכומים והגזבר מן העבר השני קיבל את השטרות מיד השר.

 

"ומה זה?", שאל השר. היה זה השטר שיצא מן המחזור. בחדר השתררה דממה.

"המשך!" אמר השר. הוא המשיך להגיש את השטרות ולפתע נשא השר את אחד השטרות אל האור. היה זה השטר המזויף.

 

"היודע אתה מה עונשו של מי שמחזיק שטר מזויף?!" - האיש נדם. בכאב נזכר כיצד ענה אמש לבנו. היכן הוא ביטחונו עתה? היכן תשובותיו? הכיצד אמר "הבלים", "אין זה נורא", זה יעבור"... לא, זה לא עובר, ובאמתחתו עוד ממתינים השטרות חסרי החתימה, נעדרי ההסבה והשטר שתאריכו בשנה הבאה. לא, זה לא יעבור.

 

ובכלל, אין לו את כל הסכום. מדוע בא בכלל, מדוע אין האדמה פוצה את פיה לבלעו...

 

"ובכן", אמר השר, מושיט את ידו ולקבל את השטר הבא. הביא הביט בשטר הבא בתור, ולחרדתו הבחין בעוד שטר מזויף והתעלף...

 

עד כאן המשל, שמביא הספר "שערי ארמון":

 

והדבר נורא: הנה גם השבטים האחים הקדושים, בוודאי היו להם טעמים כבדי משקל שהצדיקו לעשות מה שעשו ליוסף.

 

יתירה מכך: השכינה השתתפה והסכימה עימם. הן סוף סוף מדובר בקדושי עליון! ובכל אופן, כשעמדו פתאום לפני יוסף והוא אמר להם: "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה" - נאלמו פתאום וכל התירוצים פרחו ואינם. ולא יכלו לענות אותו דבר...

 

ואיך אנחנו עצמנו ניראה לעתיד לבוא? האם אנו יודעים כיצד נראות המצוות שלנו?! שלא לדבר על העבירות...

ואיך נראית התפילות?, הברכות?, כיצד נראה לימוד התורה, ואיך מנוצל יום השבת...

 

אבל כולנו מצטדקים בלבנו: זה יעבור, לא ידקדקו כל כך, זה לא נורא... ואם מישהו מנסה להעיר את תשומת לבנו לטובתנו, הוא נחשב למוכיח בשער, לחוזה שחורות, לפנאט קיצוני, מציק ומפריע.

 

אבל כשנתייצב שם, במרום, לבדנו לפני בורא עולם ומעשינו יפורטו אחד לאחד, יוקרן הכול באמת לגמרי עם כל הפנימיות של כל מעשה ומעשה, מכשול ועבירה, בסתר ובגלוי, באונס וברצון, מה נאמר אז?!...

 

אוי! אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה!...



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏