ויגש- להאמין שכרגע זהו רצון ה'!

"חידוש לפרשת ויגש". מה בעצם רצה יהודה לומר ליוסף? הרי הוא לא חידש כאן כלום ואף לא ביקש מאומה?! "חידוש של השפת אמת לפרשת ויגש" המבאר שכשאדם מבין שבעת צרה זהו רצון ה' יתברך אזי הקב"ה מוציאו מאפילה לאורה...

להאמין שכרגע זהו רצון ה'!

 

"ויגש אליו יהודה"

המפרשים עומדים על כך שיהודה הקדים לומר שלא יחר אפו של יוסף קודם דבריו, וכשמתבוננים בכל אריכות דבריו לא מוצאים אלא חזרה וסיפור השתלשלות הדברים.

 

ונשאלת אם כן השאלה:

מה רצה יהודה בכל דבריו?!

 

נקדים:

כשנתבונן במצבו של יהודה באותו הזמן, נראה שהיה במצב קשה עד למאוד. הוא לקח אחריות וערבות על הנער בעולם הזה ובעולם הבא, וכפי הנראה להם באותו הזמן, הרי כעת נתפס בנימין, והם בעצמם התחייבו שמי שימצא אצלו הגביע, שוב ימות. והאיך יוושעו מצרה זו?!

 

מבאר בזה ב'שפת אמת':

שיהודה לימדנו כאן יסוד גדול לכל מי שנמצא בצר ובמצוק, במצב של "הסתרת פנים". שהעצה היחידה במצב כזה, הוא, להעמיק בהכרתו ולברר בנפשו שבכל מצב, חמור ככל שיהיה, להבין שהמצב בוהוא נמצא - זהו רצון ה' יתברך.

 

בכל מה שקורה בכל רגע ורגע – הקב"ה רוצה שכך זה יהיה. הצער הוא רק חיצוני, אבל בפנימיות מוסתר הטוב, ועל ידי זה יצא מיגון ואנחה לפדות ולרווח והצלה.

 

מסביר ה'שפת אמת':

דבר זה נרמז כאן בפסוק, שהנה, יהודה הוא מלשון 'הודאה', והשם 'יהודה' מרמז על כל איש מישראל, ולכן נקראו 'יהודים' על שם שמודים לה' יתברך על כל דבר קטן וגדול, שיודעין שהכול ממנו.

 

וכאשר מודים על כל דבר, על ידי זה יכולין ליגש ולהתפלל על כל מצב שהוא.

וזהו 'ויגש אליו' – לה'. 'יהודה' – דהיינו בבחינת הודאה לה' על אף ההסתר פנים, ומה אמר ומה ביקש? הוא לא חידש כלום! הוא רק חזר על כל השתלשלות העניינים, אבל בהכרה גמורה שהכל לטובה ולברכה ולקבל את רצון השי"ת בשמחה.

 

ואז אכן זכה ל'ולא יכול להתאפק יוסף' שנתגלה כל ההסתר וראו את הטוב בגילוי השלם.




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏