וישב- היכן הראש שלך?!

"פרשת וישב דרשה". לכאורה שתי החלומות של שרי פרעה זהים הם, אם כך, כיצד ידע יוסף לפתור לזה לרעה ולזה לטובה?!. ביאור נפלא בתוספת "סיפור עם מוסר השכל לשבת וישב" המבאר שאדם ה'מבזבז' את ראשו נועד לאבדון...

היכן הראש שלך?!

 

"זה פתרונו..."

 

שר המשקים ושר האופים חלמו חלומות כעניין עבודתם. האחד חלם שהוא סוחט ענבים עבור כוס פרעה, והשני שהוא נושא סלי מאפה על ראשו.

שמע יוסף, ופתר לשר המשקים לטובה, שבעוד שלושה ימים, כמניין שריגי הגפן שראה, ישיבו פרעה לשרת לפניו. ולשר האופים פתר שבעוד שלושה ימים כמניין הסלים שראה יתלהו פרעה.

 

ונשאלת השאלה:

כיצד ידע יוסף לפתור לזה לרעה ולזה לטובה?!

 

בספר 'והגדת' מובא:

ידועה השאלה ותשובות רבות לה, וכולן נכונות. אבל אנו, חותרים לתשובה מחיבת, שתזעזע ולו במעט את שוויון הנפש. שתבקיע ולו כסדק את שריון האדישות.

 

ונקדים לתשובה סיפור:

איכר צרר יבולו בשק, הניחו על שכמו והלך למכרו בעיירה הקרובה, להרויח כמה פרוטות.

רוח נעימה נשבה, וכובע הקש רחב התיתורה הצל מפני קרני השמש היוקדת.

 

הדרך השתרעה לפניו למלא העין, והיה לו פנאי למכביר לחשוב. וכפי שנראה, בחור הוגה היה.

 

אמר לעצמו: "אשרי שיש לי רגלים, להלך בהן לעירה. וברוך ה' שיש לי כתף, להניח עליה את השק הכבד. ומזלי שיש לי גב, לתמוך את השק הכבד.

אבל רגע... למה צריך את הראש?!"...

 

חשב וחשב, ואשריו, שהדרך ארוכה. יכול היה להקדיש זמן רב למחשבה. הפך בה והפך בה, יגע ומצא: "ודאי, מה השאלה - הראש, לחבוש עליו את הכובע הרחב, להגן מפני קרני השמש הקופחת!"...

 

ואם זו המסקנה אליה הגיע, באמת לא היה לראשו כל שימוש אחר!

 

אנו, הרי יודעים עבור מה נועד הראש "שיר המעלות, אשרי כל ירא ה' ההלך בדרכיו. יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך" (תהלים קכח, א-ב).

ודרשו רבותינו: "יגיע כפיך", ולא יגיע מוחך.

 

וכבר דרש רבנו ישראל מסלאנט זצ"ל ("אור ישראל" אגרת טו):

שירגיל האדם עצמו לעסוק במלאכתו ובמסחרו וראשו יהיה שקוע בתלמודו.

 

כבר היה מעשה - בחור בן עליה, מתמיד ושקדן, בנה ביתו. חותנו הבטיח נדוניא נאה, וחמש שנות מזונות. ניצל האברך את שנות השבע לשקוד על דלתות תורה, הרחיב ובסס ידיעותיו.

 

בינתיים גדלה המשפחה, ושנות המזונות כלו. ביקש את כספי הנדוניה, וחיפש מלאכה נקיה וקלה, שתאפשר לו להמשיך ולשקוד על התורה במידת האפשר.

 

יגע ומצא: ירכוש סוס ועגלה ויהיה לעגלון. יסיע אנשים ויוביל משאות. לא עשה את הצעד בטרם נסע לרבו, לקבל רשותו וברכתו.

שמע הרב, הסכים וברך.

 

קנה את הסוס והעגלה, רכש את המקצוע והצליח בו. הסיע והוביל, וניצל את הדרכים הארוכות לשנון מזמורי תהילים, פרקי משניות ודפי גמרא.

 

לתקופת הימים נסע לרבו. אך ראהו, פסק פסקו: "תמכור את הסוס והעגלה, ותחפש מלאכה אחרת!"  -תמה: "הלא הייתי אצל הרב ונועצתי בו, קבלתי הסכמתו?!"

 

ענהו רבו: "אכן כן, אבל לא שערתי בשעתו, שאם תרכוש סוס ועגלה תעשה את מוחך לאורווה!."...

 

איי, כמה אברכים יש, שראשם הוא מסלקת גמ"חים, או קיטון של יעוץ השקעות. קטלוג של ריהוט או מפת מסלולים...

 

שאלנו שאלה, והנה התשובה - שר המשקים פעל בידיו, סחט ענבים והניח את הכוס על כף פרעה, ניחא. אבל שר האופים השתמש בראשו כבמדף, שלושה סלי חורי על ראשי - וכי עבור זה נועד הראש?!...

 

לכך הבין יוסף כי חייו ספורים...




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏