וישלח- תמיד לחלק לשניים

"וישלח סיפור קצר". יעקב אבינו מתכונן לפגישה עם עשיו ומחלק את ילדיו ואת נשיו, ואף את צאנו ורכושו לשני מחנות. מתוך כונה שאם יבוא עשיו על המחנה האחת ויכה בו – יהיה המחנה השני לפליטה. "סיפור קצר לפרשת וישלח"... הממחיש את היתרון בחלוקה...

תמיד לחלק לשניים

 

"ויחץ את העם אשר אתו ואת הבקר והגמלים לשני מחנות"

 

יעקב אבינו מתכונן לפגישה עם עשיו בדורון, בתפילה ובמלחמה. לקראת המלחמה הצפויה לו הוא מחלק את ילדיו ואת נשיו, ואף את צאנו ורכושו לשני מחנות. מתוך כונה שאם יבוא עשיו על המחנה האחת ויכה בו – יהיה המחנה השני לפליטה.

 

באר על כך "עבד המלך":

למדה תורה דרך ארץ שלא יהיה אדם נותן את כל ממונו בזווית אחת. ממי אתה לומד זאת? מיעקב אבינו שנאמר: "ויחץ את העם אשר איתו"?

הדרכה מעין זו לשמירת הרכוש מופיעה גם בדברי חז"ל (בבא מציעא מב, א): "לעולם ישליש אדם מעותיו, שליש בקרקע שליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו".

 

בספר 'ומתוק האור' מובא:

יעקב אבינו העניק במעשיו עצה טובה להגנת הרכוש על ידי חלוקתו לשניים, ושמירת כל אחד מן החלקים באופן אחר ובמקום שונה, כך שאם יאבד חלק אחד, יעלם או יגנביוותר החלק הנוסף.

 

בהקשר לכך מספר הרב מונק שליט"א בספרו "דרכי נועם" את המעשה הבא:

סוחר אחד נסע למקום רחוק עם סכום הגון באמתחתו, ולא ידע מה יעשה בו. מחד גיסא, חשש לשאת בחיקו סכום גבוה, ומאידך גיסא חשש להפקידו בידי אדם שלא מכיר.

 

לבסוף חפר גומה בקרקע והטמין בה את הממון, אולם תוך כדי עבודתו לא הבחין בזוג עיניים חמדניות שעקבו אחריו מהבית הסמוך...

 

מיד עם לכתו הגיע השכן ושלח ידו ברכוש.

 

כעבור פרק זמן כלשהו שב הסוחר למקום המטמון, והנה – שוד ושבר – הכסף איננו!

הוא הביט כה וכה, והנה הבחין כי בקיר הסמוך קים חור אשר בעדו ניתן לצפות על האיזור כולו, כולל שטח הקרקע בה הוטמן הכסף...

 

מיהר היהודי אל בעל הבית שגר בסמוך ואמר לו: "ראה אדוני, זה מקרוב באתי להתגורר כאן, ואיני מכיר איש עדיין. ברשותי שני ארנקים, האחד של חמש מאות זהובים, והשני של אלף זהובים. את הארנק של חמש מאות הזהובים טמנתי זה מכבר במקום מסתור, ועתה אני מסתפק מה לעשות בארנק השני, האם כדאי להטמינו אצל הארנק הראשון, או שמא עדיף להפקידו בידי אחד מתושבי המקום?"

 

"הטוב ביותר", יעץ בעל הבית, שכבר ראה בעיני רוחו את אלף הזהובים נופלים לידיו, "להטמין את הארנק במקום בו הטמנת את הארנק הראשון".

 

מיד כאשר יצא הסוחר מביתו, התחלחל השכן. הלא בעוד רגע קט יחפור הסוחר במטמון, ויגלה כי רכושו נעלם לו, וודאי לא יטמין את הארנק השני באותו מקום...

 

רעיון מבריק עלה במוחו... הוא ניגש והוציא את הארנק המלא עדיין, מיהר לעבר השדה והחזירו אל מקום הטמנתו.

 

הסוחר אשר המתין לכך ניגש למקום הסתר, נטל את הארנק הראשון שהושב למקומו, ומיהר חזרה לביתו...




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏