ויצא- רוח הבריות ולבן

"פרשת שבוע ויצא דבר תורה קצר". מה פשר המשפט שמוסיף יעקב בסוף דבריו לרחל וללאה: "ואלוקי אבי היה עמדי" משפט שנראה לכאורה, חסר כל קשר להזעפת הפנים של לבן אביהם אליו? ביאור נפלא על פי דבריו של הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, בספר דרשותיו "יערות דבש"...

רוח הבריות ולבן

 

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ. וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹוקֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי"

 

נשאלת השאלה:

מה פשר המשפט שמוסיף יעקב בסוף דבריו לרחל וללאה: "ואלוקי אבי היה עמדי" משפט שנראה לכאורה, חסר כל קשר להזעפת הפנים של לבן אביהם אליו?

 


הסבר נפלא מביא הספר 'ושלל לא יחסר':

המשנה במסכת אבות ג, יג אומרת: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו".

 

והקשו המפרשים, שלכאורה דברי משנה זו סותרים גמרא ערוכה במסכת כתובות דף קה: בה נאמר שתלמיד חכם – 'צורבא מדרבנן' האהוב ומקובל על בני עירו, סימן רע עבורו.

זאת מפני שאהבתם אליו היא מפני שהוא אינו מוכיח אותם במילי דשמיא, ואין הוא מייסרם לחזור בתשובה.

 

הרי שדווקא העובדה שרוח הבריות נוחה הימנו - מהווה סימן כי אין רוח המקום נוחה הימנו!

 

הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, בספר דרשותיו "יערות דבש" ח"ב, דרוש ג' תירץ את הסתירה וביאר את הדברים בטוב טעם:

מה שאמרו במשנה על 'רוח הבריות' - אין הכוונה להמוני העם והאספסוף, כי אם לתלמידי חכמים ואנשי מעשה, שהם 'הבריות' האמתיים. כשדעת יושבי הקרנות נוחה מאדם, אין זה סימן טוב עבורו.

 

אולם כשדעתם של הישרים והחסידים בעם נוחה מאדם, הרי זה ראיה שרוח המקום נוחה הימנו.

 

כן גם בעניינו:

הבין יעקב אבינו כי מציאות זו לפיה פני לבן אינם אליו כתמול שלשום, עלולה לעורר סימני שאלה אצל רחל ולאה: הייתכן שאין רוח הבריות נוחה מיעקב? האם אין בכך חלילה סימן שאך רוח המקום אינה נוחה הימנו?

 

לכן יעקב אבינו הודיעם מיד והדגיש בפניהן: "ואלוקי אבי היה עמדי" - דעו לכם כי רוח המקום נוחה ממני, כי אין לבן אביכם כלול בתוך 'הבריות' שיש להתחשב בדעתם, ואדרבה סימן רע יהא אם דעתו נוחה הימני... 




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏