ויצא- התעלות מתמשכת

"רעיון לפרשת שבוע לשבת ויצא". מדוע רק לאחר מעשה הדודאים זכר הקב"ה לרחל את הסימנים שמסרה ונותן לה הריון? הרי חלף זמן רב מאז מסירת הסימנים, ומדוע לא שילם לה הקב"ה על המעשה הגדול הזה מיד לאחר שעשתה אותו?! ביאור נפלא של הרה"ג משה חברוני זצ"ל...

התעלות מתמשכת

 

"ויזכור אלוקים את רחל, וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה"

 

מבאר רש"י:

זכר לה שמסרה סימניה לאחותה...

 

בילקוט 'יוסיף לקח' הוא שואל:

מדוע רק עתה הקב"ה זכר לה את הסימנים שמסרה? הרי חלף זמן רב מאז מסירת הסימנים, ומדוע לא שילם לה הקב"ה על המעשה הגדול הזה מיד לאחר שעשתה אותו?!

 

הרה"ג משה חברוני זצ"ל השווה זאת להתעוררות ביום הכיפורים:

מעשה מסירת הסימנים הוא ללא ספק, מעשה נעלה ביותר, שכן במעשה הזה היא לקחה סיכון - היא ויתרה על הזכות הגדולה להינשא ליעקב אבינו בחיר האבות, ולהיות אמם של שבטי ישראל.

 

היא כמובן לא העלתה בדעתה שיעקב ייקח שתי אחיות, והמשמעות של הוויתור ברורה –היא תינשא לעשיו הרשע מה שבעצם מגדיל את העצמה של הוויתור...

 

אך עדיין, הקב"ה רצה לבחון האם זו התעלות רגעית, שלא תימשך זמן רב. כפי שמצוי גם אצלנו ביום הכיפורים ישנה התעלות מיוחדת ובפרט בתפילת הנעילה ומגיעים לשיאים שלא האמנו על עצמנו...


אולם במשך הזמן ההתעלות פגה, ויש אף כאלו שמתחרטים על אשר קיבלו בליבם והמשך השנה יעיד...

 


כן הוא במעשה מסירת הסימנים:


אימתי הוכח שהוויתור הנשגב של רחל נעשה בשלימות ללא רבב, וגם כאשר חלפו שנים היא עמדה באותו מצב של התעלות? אחרי מעשה הדודאים.

 

רחל מבקשת מלאה "תני נא לי מדודאי בנך".

לאה משיבה לה: "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני?!"

לשמע שאלה זו היינו מצפים שרחל תעיר לה: "האינך מתביישת?! וכי אני לקחתי את אישך?! הרי כל מה שאת נמצאת בבית הזה הוא בזכות הוויתור שלי על הסימנים...".

 

במקום זה משיבה רחל: "לכן ישכב עמך הלילה", היא מקבלת את הטענה ומצדיקה את דברי לאה.

כאן היא בעצם מוכיחה שההתעלות שלה נמשכת.

 

עוצם גדולת התעלותה של רחל באה לידי ביטוי בכך שלמרות שחלף זמן רב מאז, אף על פי כן אין שום שמץ של חרטה. אדרבה, מדבריה מוכח שהכול מובן מאליו, כאילו כך היה צריך להיות ולא היה כאן שום ויתור.

 

והדברים מגיעים עד כדי כך, שללאה אין שום תחושה שנעשה עבורה משהו מיוחד. כל זה נבע כנראה מהתנהגותה של רחל, שיצרה רושם כאילו לא היה כאן ויתור.

 

עתה, אחרי שהוכח בעליל גודל ההתעלות של רחל, זכר לה הקב"ה את הסימנים, ופתח את רחמה.

 

זו הסיבה לעיכוב מתן הגמול על מסירת הסימנים.



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏