תולדות- תורה מגנה ומצילה

"סיפור לפרשת השבוע תולדות". אומר עשיו: "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי". מדוע השתמשה התורה כאן בלשון של 'אבל' היה יותר נכון לכתוב: "ימי פטירת אבי" שאז יוכל עשו להרוג את יעקב? ביאור נפלא של הכלי יקר... עם "סיפור לפרשת תולדות"...

תורה מגנה ומצילה

 

"יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי"


נשאלת השאלה:

מדוע השתמשה התורה כאן בלשון של 'אבל' היה יותר נכון לכתוב: "ימי פטירת אבי" שאז יוכל עשו להרוג את יעקב?

 

ותירץ בעל הכלי יקר:

"התורה מגינה ומצילה". כל זמן שיעקב היה עוסק בלימודו היה ברור לעשיו שיש מלאך ששומר ומגן עליו ואין אפשרות להזיק לאחיו יעקב. אך מרגע שיקרבו ימי אבלו של יצחק אביו, הרי שיעקב יהיה אבל, ואבל אסור בלימוד התורה וממילא יוכל להורגו...


 

מובא בספר "שאל אביך ויגדך" מעשה שימחיש עד כמה "תורה מגנה ומצילה":

באחת הערים בליטא נערכה פעם אסיפה למען הקמת בית חולים יהודי, ובראש האסיפה עמד החפץ חיים זצ"ל.

 

אל האסיפה הגיעו עשירים רבים, אשר תרמו מכספם למען הקמת בית החולים, איש איש כמתנת ידו: זה תרם שלוש מיטות, וזה תרם שבע מיטות, האחר תרם שתי מיטות [שהרי מיטות של בית חולים יקרות הן, שאף אחד מישראל לא יצטרך].

 

החפץ חיים כיבד את התורמים, הביע את הערכתו אליהם, ונתן להם הרגשה טובה על החסד הגדול שהם עושים.

 

והנה פתאום נכנסו לאסיפה כמה תלמידי ישיבה, והחפץ חיים קיבל אותם בכבוד גדול עד מאוד. דבר זה הפריע מאוד לכמה מהעשירים: "היתכן?! אנו נותנים כסף, והרבה כסף, ואלו תלמידי הישיבות לא תורמים כלל, ומכבדים אותם יותר מאתנו?!"

 

אחד העשירים אזר עוז ושאל את החפץ חיים בעקיצה: "כמה מיטות תרמו בני הישיבה הללו?..."

 

השיב להם מיד החפץ חיים: "מה אתם מדברים?! כל אחד מהם נתן חמישים מיטות!"

 

נדהמו ותמהו העשירים: מה פירוש שנתנו חמישים מיטות, הלוא זה סכום עצום! הלוא אנחנו, עם כל כספינו לא נתנו אלא עשר מיטות לכל היותר, והם תרמו חמישים?!..

 

חזר החפץ חיים על תשובתו, ואמר: "כן כן, כל אחד מהם תרם חמישים מיטות שלא יהיו... כל אחד מהם נותן בלימוד התורה שלו - שימנעו חולים! הם תורמים את המיטות שלא יהיו בבית החולים! התורה היא מגינה ומצילה, תורתם תציל אנשים רבים ממחלות ומצרות!"... 



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏