תולדות- מה קורה ביציאה?

"דרשה קצרה לפרשת תולדות". אם דרגת שלשת האבות ומשה רבינו – הייתה בחינת "יראה מאין עין וישמע מבלי אוזן!" יוצא איפה, שאין סיכוי שעשיו הצליח לרמות את יצחק! אם כן, עולה השאלה: כיצד יתכן שיצחק אהב את עשיו הרשע?! ביאור נפלא של "החפץ חיים לפרשת תולדות"...

מה קורה ביציאה?

 

"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב"

 

ישנם אנשים שהתפיסה השטחית שלהם להסבר אהבת יצחק לעשיו היא:

עשיו הטעה את אביו, צד אותו בפיו ובלשונו בשאלות עקרות: כיצד מערבין את המלח ואת התבן?... יצחק אבינו עיוור, אין לו אלא מה שאזניו שומעות. אבל רבקה רואה את מעשי עשיו, ועומדת על מהותו.

 

אנשים אלו מסיחים את הדעת מדברי "חובות הלבבות" (בשער חשבון הנפש פרק ג יא) שדרגת האבות היא "כעומד לפני ה' תמיד"

 

גם הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג פרק נ"א כתב:

שדרגת שלשת האבות ומשה רבינו הייתה בחינת "יראה מאין עין וישמע מבלי אוזן!"

יוצא איפה, שאין סיכוי שעשיו הצליח לרמות את יצחק!

 

אם כן, עולה השאלה:

כיצד יתכן שיצחק אהב את עשיו הרשע?!

 

מסבירים המפרשים:

שכאשר עשיו עמד לפני יצחק, עמד באמת בחיל ורעדה, הבין שפה האמת, וזו הדרך, ואין בלתה. הוא השכיל להבין שאשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב, אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא – ויצחק ראה זאת ברוח בהקודש.

 

הבעיה הייתה, שכאשר יצא הכול פרח ונעלם. הוא חזר להיות "איש יודע ציד איש שדה" לפי רש"י -  בטלן, ולפי המדרש (בראשית רבה סג, י) – מופקר.

 

רבקה אימנו ראתה אותו מחוץ לכותלי חדר אביו וידעה בדיוק מי הוא...

 

לקח גדול למדנו  מה"חפץ חיים" זצ"ל וכך הוא סיפר:

שכאשר למד בוילנא בצעירותו שמע דרשת המגיד רבי זאב זצ"ל בבית הכנסת הגדול שהיה באותה העת מלא מפה לפה. האינטונציה והלהט של רבי זאב ריתקו את כל השומעים ושתו בצמא את דבריו.

 

שמח ה"חפץ חיים": איזה יופי... 'שתולים בבית ה'' מרותקים אתם לדברים, אבל הבעיה היא שזה רק 'בחצרות אלוקינו', ומה יקרה כשתצאו החוצה ממפתן בי המדרש? ברגע אחד 'יפריחו' -  הכל נגוז ונעלם...

 

ירמיהו הנביא אומר (ירמיה ג, י) בדבר ה':

"וגם בכל זאת לא שבה אלי בכל לבה כי אם בשקר"

 

וביאר רש"י:

דורו של יאשיהו מראים עצמם שהם צדיקים, והם רשעים. היו צרים צורות של עבודה זרה על דלתותיהם מבפנים, חציה על זו וחציה על זו. וכשהיו מבערי עבודה זרה בודקים הייתה הדלת פתוחה ולא היו מכירים בה.

 

כיוצא בכך, אמר ה"חפץ חיים" חקוקים כל הבלי העולם הזה בדלתות לבינו-  באים אנו לחצרות בית ה', שומעים שיחת מוסר, שופכים נפשנו בתפילה, שוקדים על דלתי תורה ונהנים מאורה, ונפתחות דלתות לבנו, והאור ממלא חדרי ליבנו - ובטוחים אנו שהנה העפלנו לפסגות - ורגע אחרי, הדלתות נסגרות. האור נגוז, וה'עבודה זרה' שבה לקדמותה כשהייתה.

 

וכאן עלינו לשאול את עצמנו: האם מחוץ לכותלי בית המדרש איננו מתנהגים כאותו רשע?! האם דרשת הרב בבית הכנסת או בהאזנה במהלך נסיעה ברכב אכן השפיעה עלינו והביאה אותנו לידי מעשה? או שמא פרחה היא בטריקת הדלת...



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏