נח- עד כמה בכוחנו לעשות?

"דרשה קצרה לפרשת נח". עד היכן תגיע התביעה מהקב"ה על האדם? או במילים אחרות עד כמה צריך האדם לעמול ולטרוח כדי לעשות רצון ה'? ואולי כל מה שהאדם עושה עדיין אין זה רצון ה'?! ביאורו של בעל "קונטרס החיים" ובנוסף "סיפור על הסטייפלר"...

עד כמה בכוחנו לעשות?

 

"נח איש צדיק תמים היה בדורותיו"

 

רש"י מבאר:

יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כלשכן אילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא נחשב לכלום.

 

נשאלת השאלה:

עד היכן תגיע התביעה מהקב"ה על האדם? או במילים אחרות עד כמה צריך האדם לעמול ולטרוח כדי לעשות רצון ה'? ואולי כל מה שהאדם עושה עדיין אין זה רצון ה'?!

 

משיב ומבאר בעל "קונטרס החיים":

שניתן ללמוד זאת מהלל הזקן עד כמה חייב האדם לעמול. הרי הלל הזקן היה טרוד במזונותיו ובכדי לשמוע דברי תורה היה צריך לשלם. כאשר ראה הלל שהשיג כדי מחיתו, נתן חצי לשומר בית המדרש וחצי לפרנסתו עם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר ביהמ"ד להיכנס.

 

 עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלוקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו, אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת הייתה וירד עליו שלג מן השמים.

 

כשעלה עמוד השחר, אמר לו שמעיה לאבטליון: "אבטליון אחי, כל יום הבית מאיר והיום אפל. שמא יום המעונן הוא?"

 

הציצו עיניהם וראו דמות אדם בארובה. עלו ומצאו גובה שלוש אמות שלג! פרקוהו, הרחיצוהו והושיבוהו כנגד המדורה.

 

אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת! הלל ראה שאי אפשר להיכנס וללמוד תורה בדרך הרגילה, אך חיפש דרך אחרת שעל ידה ניתן לעלות, אפילו שהיא קשה ביותר, מתוך ידיעה ברורה שכל עוד אפשר לעלות לגג ולשים את האוזן על פי הארובה, ואפילו שעכשיו חודש טבת ויש חשש הצטננות ודאית – אך אם הדבר אפשרי קמים ועושים מיד.

 

על כן כל עוד שזה לא הגיע לפיקוח נפש בפועל – זו חובה גמורה.

 

 

וכן מצינו אצל מרן הסטייפלר זצ"ל:

שהעבידו אותו בצבא הרוסי בסיביר. ופעם אחת היה צריך לשמור בליל שבת קודש. השומר שלפניו הניח את מעיל השומרים על העץ והלך, כשהגיע מרן הסטייפלר לקחת את המעיל ולעמוד בחוץ לשמור, ראה את המעיל על העץ (ובשבת הרי אסור להורידו מהעץ).

 

היה זה פיקוח נפש ממש לעמוד כל הלילה בחוץ בסיביר, אך הוא אמר לעצמו: "הרי אפשר להחזיק מעמד כחמש דקות ולא להגיע לפיקוח נפש ואם כן עכשיו אסור להוריד את המעיל מהעץ כי חמש הדקות הקרובות אינן בכלל פיקוח נפש..."

 

התאפק מרן חמש דקות. עברו חמש דקות ושוב אמר לעצמו: "הרי נראה שגם עוד חמש דקות אינם בכלל פיקוח נפש, אפילו שקר מאוד מאוד"...

 

וכך עברו להם עוד חמש דקות ואחריהן חמש דקות נוספות עד שהאיר השחר....

 

יוצא איפה, שזו תהיה התביעה מאתנו, ניבדק באופן הבא: עד כמה היה בכוחנו לעשות.

 

יש באדם כוחות נסתרים ועצומים שעם רצון חזק ויראת שמים הוא יכול להעפיל למרומים. אם נסתכל בצרכים החומריים נראה שהאדם משקיע מאמצים עילאיים וגם מגיע להישגים גדולים שבדרך טבעית ורגילה נראים כבלתי אפשריים...

 

ועל כך תהיה התביעה מאתנו גדולה וזאת ידעו גם הלל וגם נח. התביעה מנח הייתה גדולה על שלא הגיע למעלת אברהם, שהרי את האדם תובעים על מה שהיה באפשרותו לעשות ולא עשה...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏