אלול- תזכורת נא לפחד!

"דרשה לחודש אלול". "משל ונמשל לחודש אלול" המבארים את שלושת הסוגים בבני האדם הנמצאים ברמת פחד שונה. הקב"ה דופק לנו כל חודש אלול בשופר, עורו ישנים משנתכם ונרדפים הקיצו מתרדמתכם. דרשה לעוררנו לקראת ראש השנה - כאשר נפתחים ספרי חיים ומתים.

 תזכורת - נא לפחד!


המשנה בתחילת ראש השנה אומרת:

"ארבעה ראשי שנים הם..." אח"כ המשנה מוסיפה "בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה, בעצרת דנים על פירות האילן, בחג נידונים על מים, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון"

 

שואלת הגמרא (בדף יח):

מה הכוונה כבני מרון?

 

מבארת הגמרא בשלושה פירושים.

פירוש ראשון:

כחיילות של בית דוד. הצבא של דוד היו הולכים אחד אחד. - כך בראש השנה אנו עוברים לפניו כבני מרון אחד אחד, כאותם גדולים וחשובים.

 

פירוש שני:

"כמעלות בני חורון". הר גבוה, שבגובהו יש שביל, בו אפשר לעבור רק אחד אחד, כך ממש בראש השנה עוברים לפני הקב"ה זה אחר זה.

 

פירוש שלישי: "כבני אימרנא". כאשר מעשרים את הצאן, הן עוברות דרך דלת קטנה שרק אחד יכול לעבור וכך סופרים עד עשר, אחד ועוד אחד.

 

בספר 'להגיד' הוא שואל:

לשם מה בחרה הגמרא שלוש דוגמאות כדי להסביר שכל אחד עובר לחוד? מדוע צריך שלושה משלים? כחילות, כמעלות בני חורון, כבני אימרנא?!.

 

 

התשובה תובן על פי הסיפור הבא:

היה פעם סוחר גדול שנסע ליום השוק והשקיע שם את כל כספו ברכישת סחורה יקרה וגם כספי הלוואות שחברים נתנו לו, הוא החליט להסתכן ולעבור בגניבה את הגבולות כדי להיפטר  מהמכס על הסחורה וכך יוכל להתעשר, הוא לא נח ולא שקט עד שמצא עגלון המוכן לעבור איתו את הגבול.

 

הוא הכין את כל תכנית הבריחה - מסלולי הנסיעה לשעות הלילה, הוא אף בדק שאלו לילות תחילת החודש שהירח מכוסה, הוא אף ווידא שאין חיילים רבים ליד הגבול...

 

והנה הגיע הלילה המיוחל. הסוחר העמיס על העגלה את כל סחורתו היקרה. ושניהם, הסוחר והעגלון, עלו על העגלה.

 

העגלון מבחין כי בעל הבית הסוחר יושב על הכסא – ושיניו נוקשות דא לדא, ידיו ורגליו רועדים.

 

שאל אותו העגלון בלגלוג: "מה אתה רועד, הרי יש עוד יותר מחמש שעות עד שנגיע ליער, מה הפחד שלך כאן ליד הבית?"

 

"למה שלא אפחד, אני עושה חשבון פשוט, אם אצליח במשימתי, איזה עושר ימלא את כיסי, ההון האישי שלי יהיה פי עשרה ממה שהשקעתי, ממחר - אחיה חיי עושר וכבוד, מה נפלא.  

אבל אם חס ושלום לקראת עלות השחר ניפגש חלילה בשוטר הגבולות שיכריז "עצור! הרם ידים!" הסחורה תלך למשטרה, פרוטה לא אראה ממנה, ואת עצמי אפגוש בבית האסורים, בעלי חובות ירדפו את משפחתי... א"כ למה שלא ארעד, בעוד כחמש שעות אני על פתח עושר או על פי תהום ואיך לא ארעד?!".

 

נסעו כברת דרך, הגיע חצות לילה. החלו כבר להיכנס ליער וחצו את הגבול.

 

לפתע ראה הסוחר שהעגלון רועד קמעה. שואל אותו: "עגלון, עגלון, מדוע אתה רועד?!"

 

משיב לו העגלון, "שמע נא, בסך הכל אני גם בן אדם, ואנו מתקרבים לרגעים קשים ומסוכנים, נכון שאין לי כאן סחורה פרטית, אבל לא נעים לשבת חודש בבית סוהר, ומה גם שהעגלה והסוסים שייטלו ממני עלו לי ממון רב...".

 

ממשיכים לנסוע פנימה במעבי היער בין השבילים המוכנים מראש, והם שניהם רועדים מפחד.

 

חשבו לרגע והנה הסוסים אינם רועדים, שהרי אינם מבינים כלום. הפחד השורר כל כך לא מדבר אליהם כלום. הסוס נשאר בעל חיים לפני הגבול, בתוך הגבול ולאחריו. נשאר כמו קודם.

 

זהו המשל וניתן על ידו לבאר את הסיבה לשלושת הדוגמאות:

יש יהודי שלקראת ימים נוראים מתחיל לרעוד. עוד בשבת מברכים כאשר מכריזים "ראש חודש אלול" הוא כבר מתחיל לרעוד "כחילות בית דוד" שאינם עוברים סתם כך, אלא מתאמנים קודם, משקיעים כוח ומאמץ זמן רב עוד לפני המפקד המכריע.

 

ויש סוג שני, שעד ראש השנה הוא חלש ביראת שמים. אבל כאשר בא ראש השנה מתחיל לרעוד "כמעלות בני חורון" כי כאשר צועדים בשביל המסוכן כאשר משני צדדים תהום, רועדים, פוסעים עוברים אדם אחרי חברו - בפחד, כמו כן, בשעה שעוברים לפני המשפט, ביום המשפט הפחד שורר.

 

אבל. יש סוג שלישי, יהודים הדומים לבני אימרא כהצאן, אותם כבשים שקטים צוהלים ומתרוצצים שנכנסים בפתח וסופרים אותם אחד אחד ואינם מבינים כלום, אוי, הכבש העשירי לא יודע כי בעל הבית סימן לו פס אדום על גבו...

 

"בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון כמה יעברון מי יחיה ומי ימות" קו חיים על הגב וחס ושלום להיפך פס אדום - "מי ימות". היכן אתה?!.

 

הקב"ה יושב בראש השנה על כיסא דין, אך המשפט לא הגיע בפתאומיות "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף" - הנשר הזה הוא רחמן על בניו ואינו בא לקינו בפתע פתאום אלא מקשקש מאילן לאילן ומסוכה לחברתה כדי שיעורו בניו ויהא בהם כוח לקבלו. כך הקב"ה דופק לנו כל חודש אלול בשופר, עורו ישנים משנתכם ונרדפים הקיצו מתרדמתכם.

 

לעוררנו לקראת ראש השנה - כאשר נפתחים ספרי חיים ומתים.


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏