ראש השנה- ליצוק תוכן רוחני

"שולחן החג בראש השנה". איך ניתן ליצוק תוכן רוחני ובעל משמעות לשולחן החג? האם הסימנים בארש השנה הם העיק?! מה הקדשנו לתשובה ביום נשגב זה?! סיפור על תלמיד חכם אחד שהשכיל להבין את שגב קדושת היום והמלצה לכל אחד מאיתנו...

ליצוק תוכן רוחני לשולחן החג


ראש השנה הוא "יום הדין". יום שבו נשפט האדם על "החבילה" שאגר במשך השנה. 

 

כדי לצאת זכאים בדין אנו מגייסים את הסימנים לשנה טובה ומתוקה:


יש לנו ראש של כבש, ואפילו ראש של דג. רשימה מרשימה גדולה ומתארכת ויש כאלה אשר נוספו בשנים האחרונות, ותפסו מקום נכבד בלילה הזה כמו:


אננס - בארמית "אנַ - נָס" שמשמעותו: "אני בורח"  

חציל  בגימטרייה = "הצלחה" - שנזכה להצליח בדין .

תרד -" שתרד" עלינו שנה טובה.

 גזר -" שתגזור" עלינו גזירות טובות

 מילון או לימון  אותיות "נימול" שנזכה לבן זכר

 תפוח -אותיות "פתוח" שתפתח ליבנו בתורה .

מלפפון - גימטרייה "רופא "שנזכה לרפואה שלמה

עגבניה - אותיות "ניגע בה" שנזכה להתייגע בתורה .

בצל - שנזכה לשבת "בצל" סוכת עורו של ליוויתן .

פלפל - שנזכה "לפלפל" בתורה .

 

בכל שנה יוצא מבית המדרש עוד איזה "סימן חדש" זה טוב ונחמד אך יש לזכור שזה איננו הבסיס של החג .

 

מטרת ימי הרחמים והסליחות, איננה התרוצצות וטרחה בשוק ובמטבח ולהשקיע את ראשנו במתכונים וסימנים. מטרת הימים הנפלאים הללו היא להשמיד את החבילה של העבירות שבאמתחתנו, לכבס את הלב ושאר האיברים, להגיע למשפט נקיים ושלמים, קדושים וטהורים.

לצערנו, במקום להתרכז בעיקר, בהכנת הלב, בקרצוף וניקיון הנפש. במקום להשקיע בזה, בני אדם מתעלמים, ומחזרים אחר סגולות וסימנים וחושבים שעל ידי כך יסתדרו להם בשמים כל העניינים.

 

משל למה הדבר דומה:

 

לאחד שנמצא באזור מלא חיידקים ומגיפות קשות וקטלניות, ובמקום לברוח משם  הוא מקבל על עצמו לשתות כל יום "ויטמינים" היש שטות גדולה מזו?!

קודם כל תשתנה! תברח מהסכנה, תיקח אנטיביוטיקה ותקטול את החיידקים ששאפת, אחר כך תיקח "תוספות תזונה"...

 

 

הנמשל הוא נוקב כל כך:

 

 "האדם" כל השנה אוגר חיידקים רוחניים קטלניים, עבירות שבעיניו קלות בשמים הן נוראות... והנה מגיע רגע נשגב ומרומם, ימי רחמים וסליחות, ובמקום שייקח הוא אנטיביוטיקה ויקטול את החיידקים, במקום שיתנתק מכל הרפש והזוהמה ויעשה תשובה, הוא מחפש ויטמינים ותוספות ומשקיע בסימנים.. .

 

 חס ושלום! אסור לזלזל, כל מנהגי ישראל קדושים וטהורים כמובן שיש מצווה להכין גם" סימנים" אך בתור "כוח עזר נוסף" להצלחה בדין...

 

אם מה עם "התשובה"? כמה זמן אנו מקדישים לכך?! האם אנחנו מרגישים את פחד המשפט ומשמעותו? האם בכלל יש לנו מוסג מה זה "פחד" אמיתי?

 

"עצה לראש השנה":

בביתו של אחד מחכמי ישראל היה מנהג מיוחד בראש השנה. לאחר שכולם אכלו את הסימנים ואמרו יהי רצו ן... לאחר מכן היו כולם עוצמים את עיניהם דקה אחת, ובאותו רגע היו כולם עושים בשקט "תשובה" וחשבו נפש זריז, וכל אחד היה בוחר "בשקט בתוך ליבו" נקודה אחת בעבודת ה' לחיזוק.


לאחר שכולם עשו תשובה וקיבלו קבלה אישית, היו כולם אומרים כך: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שכשם שזכינו ברגע זה להשתנות ולהתעלות ולעשות לך נחת רוח, כן נזכה להתרומם ולהתקדש לפניך תמיד .

 

אותו חכם ידע לשים את הדגש במקום הנכון, ובמקום להוסיף לשולח עוד איזה סימן חדש מהמקרר או מאיזו קופסת שימורים, הוא שם על השולחן את הלב שלו ושל בני ביתו והכניס משמעות לכל הערב, והפיק ממנו תועלת עצומה.

 

הוא פרט בשמים על הנימים הכי רגישים ? ואין ספק שחולל שם מהפכה עצומה

 

הבה נאמץ את המנהג הזה וניצוק תוכן משמעותי לשולחן החג...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏