בן אדם לחברו- שכנות אמיתית זה לעזור!

"סיפור על שכנים". סיפור על "מהי שכנות טובה?" סיפור אמיתי על שכן חדש שהשכיל בחכמתו למנוע סכסוך בין השכנים בבניין ואף הצליח לגרום שהאחד יעזור לחברו...

שכנות אמיתית זה לעזור!

 

סיפור אמיתי על שכנות:

 

יש לי חבר חסיד גור ירא שמים, אביו עבר את מאורעות המלחמה העולמית וכאשר עלה לארץ ישראל התגורר בהרצליה, בזקנותו עקר את מגוריו לבני ברק.

 

ביום השני לבואו לדירה החדשה ברחוב מרכזי בבני ברק. דפק אצלו יהודי בדלת:

"שלום עליכם!" "עליכם שלום!".

"אני שכן וותיק כאן בבניין".

הזקן הכניס אותו פנימה התיישבו בשמחה.

 

השכן פתח בדברים: "ראה, אתה חדש כאן... עליך לדעת כי כאן בבניין קיים סכסוך, לא ממש סכסוך- ריב, אבל בעיה. אחד השכנים מעוניין לבנות, ואנחנו כמובן לא מסכימים, כי זה גורם ללכלוך ולרעש, כי אין בניה ללא לכלוך וצער לשכנים וכו',

 

רק, שלנו אין כל כך את הכוח למנוע ממנו את הדבר, וכיוון שאתה הגעת להתגורר דייר חדש, והנך יהודי מבוגר, לך תהיה אפשרות אמיתית לטעון ולתבוע כי הבניה תקשה עליך מאוד, וכי לא באת לבני ברק בשביל לסבול רעש טיט ורפש, כך נוכל למנוע ממנו את הבניה!"...

 

"מי השכן מה שמו?" שאל הזקן.

 

הוא נתן לו את השם והקומה "השכן מלמעלה". הזקן שמע. והשניים נפרדו: "טוב, אני כבר אדע מה לעשות, תודה רבה" הפטיר הישיש.

 

השכן עזב את המקום. והישיש התרומם מכיסאו 'נטל את שבעים וחמש שנות חייו', עלה בגרם המדרגות אל השכן מלמעלה – המעוניין לבנות.

 

"שלום - אני השכן החדש מלמטה".

 

"או! שלום עליכם, כן השבוע באתם לגור מהרצליה".

 

"למעשה אתה היית צריך לבוא לביקור וקבלת פנים בביתי, אבל כיון שהבנתי כי אין לך זמן לכך, נאלצתי לעלות אליך. האם אפשר להיכנס?"...

 

"בבקשה, היכנסו אפשר לשבת".

 

הזקן התיישב וביקש בנימוס: "אולי אם אפשר כוס תה? בבקשה..."

 

"עוד מעט הוא יבקש ללון בביתי, מה קורה כאן?!..." חשב בעל הבית לעצמו, ומיהר להכין לו כוס תה חם.

 

לאחר שישבו קמעא פתח הישיש ואמר: "היות ואנו שכנים חדשים, אני שמח מאוד לקיים עתה פגישת היכרות" והזקן החל להתעניין: "כמה שנים אתה מתגורר כאן בבניין? כמה ילדים אתם מגדלים בדירה?..."

סדרת שאלות והתעניינות.

 

לאחר שקיבל תשובות אמר הזקן "מה שאני מבין, כי יש לך עשרה ילדים, עדיין לא חיתנת ילד, זאת אומרת – שתים עשרה נפשות".

 

"כן ברוך ה'", "וכמה חדרים לדירה שלך?".

 

"שניים וחצי גדולים, לא קטנים, ומסתדרים איך שהוא, אגלה לכם סוד גם במטבח אני מניח מזרון בערב אחרי הניקיון, ישנים גם שם ברוך ה'".

 

"ומדוע שלא תרחיבו קצת?" – שאל השכן החדש

 

"לא נורא מצטמקים ונדחקים" – השיב בצינעה.

 

הישיש לא הרפה והמשיך להקשות: "מה יש, וכי לא כדאי להקל קצת על הדחק?!".

 

כאן בעל הבית הרגיש נבוך והפטיר: "האמת כי רציתי, אבל הבחנתי כי יש התנגדות חריפה מאחד השכנים, ומיד נאלצתי לסגת מהרעיון".

 

"אבל מדוע שלא תבנה?!" – התפלא הדייר החדש.

 

"הסברתי לך, מה אוכל לעשות, כאשר ישנה התנגדות לבניה... – זו בעיה..." השיב בביטול.

 

"רצוני לשאול: ואם בכל זאת תרצה לבנות, כיצד תיקח כסף לבניה?" – הקשה הישיש.

 

"בבני ברק אין בעיה של גמחי"ם אני כבר אסתדר, אבל כאמור, השכנים לא יתנו לי לבנות" – השיב גם הפעם בייאוש.

 

"אז אספר לך. יש לי גמ"ח!, למעשה עוד בהרצליה היה לי גמ"ח גדול, כדאי לך עכשיו לרדת ולקחת טופס תמלא אותו, ואלווה לך שלושת אלפי דולרים לצורך בניה".

שיח חרשים.

"אני לא צריך גמ"ח, כבר הסברתי לך, הבעיה היא, כי יש מתנגדים לבניה שלי".

 

"עזוב, ראשית כל קח את הכסף, שיהיה לך בשביל התחלה. תחתים שלשה ערבים

לשלושת אלפי דולר. יש לי גמ"ח גדול מה אכפת לך?!".

 

הוא מסביר לו בשלישית: "לא זו הבעיה - - - ".

 

הזקן כלא שומע מתעקש: "שמע מה שאני אומר לך, תרד ותיקח טופס, תקבל את הכסף, תלך לעירייה לבקש אישורים ותוכל לבנות".

 

עד שכבר הדייר מלמעלה לא יכל והתפרץ: "מה אתה רוצה מהחיים שלי?!".

 

הזקן לא התבלבל וענה בנחישות: "אני רוצה כמו שאמרתי לך: תתחיל לטפל בבנייה, וקח כסף מהגמ"ח שלי!".

 

שוב ניסה האיש לומר: "אבל יש בעיה עם - - - " כאן קטע אותו בן שיחו הנדיב ואמר: "זה תשאיר לי אני כבר אטפל בנושא".

 

הביקור הסתיים.

 

בינתיים. הישיש ירד ודפק אצל המתנגד הגדול לבנייה – השכן מלמטה, שביקר אצלו לפני כשעתיים.

 

נכנס גם אצלו לביקור: "ביקרת אצלי. אני אשמח גם לבקר כאן" והחל להתעניין "כמה ילדים יש לך?".

"חמשה ילדים" – השיב האיש.

 

"אמור לי כולם התחתנו?" – ביקש הזקן לדעת.

 

זה השיב כחיוך על פניו: "ברוך ה' כולם התחתנו".

 

השכן החדש לא מרפה ושואל: "כמה חדרים יש לך בדירה כאן?".

 

בעל הדירה היה כבר מוכן לשאלה המתבקשת הזהו ואמר: "שניים וחצי ועשיתי מזה שלוש, חסדי ה'".

 

שקט שרר ביניהם.

 

ואז הזקן פתח את פיו בנימה נרגשת "אני רוצה משהו לשאול. אין לך ילדים בבית, ועשית משניים וחצי – שלוש, ולמעלה, יש שכן עם שתיים עשרה נפשות בדירה, ישנים שם במטבח על מזרון על הקרקע?!. וכי אין לך רחמנות?!...

 

ולא זו בלבד, אלא שאתה עוד בא אלי להחטיא גם אותי, להיות חוטא ומחטיא?!" המשיך ודמעות נצנצו בעיניו הישישות:

 

"אני רוצה לומר לך משהו, שכני היקר. אינני צעיר. אבל דע לך, כל אחד בחייו, חייב להגיע לרחמי שמים, ללא זה – מר מאוד. אנו זקוקים לרחמים. אך כמו שאמרו חז"ל אם אדם מרחם על הבריות, ובפרט על שכניו – ה' מרחם עליו ואם לא, ממש  רחמנות עליו.

 

היהודי הזדעזע מדברי הזקן והצהיר מיד: "טוב, מהיום אינני אומר מילה, ואינני

מתערב. כי אכן נכון, הכל זקוקים לרחמי שמים!".

 

"רגע, אין זו חכמה להחליט 'אני לא אומר מילה' ושלום על ישראל, הרי לשכן אין כסף לבנות, הוא זקוק לגמחי"ם, בבקשה תשיג לו איזה גמ"ח של כמה אלפי דולר, אתה מוכרח לעזור לו ברחמנות אמיתית. אתה מסכים?".

 

"מה לעשות איתך, אין לי ברירה, טוב, אעשה כבקשתך אשיג לו גמ"ח"...

"אם ככה בא נעלה"

 

הישיש נכנס לדירתו החדשה, יצא עם בקבוק יין, יחד הם עלו לשכן: "באנו לשתות לחיים על חתימת בניה של השכנים"...

 

זו שכנות אמיתית...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏