כי תצא- אתה כוננת מישרים

רלנשטיין על מצוות הקם תקים עימו. כיצד הצליח פסוק אחד בתורה לאחד בין שני מתחרים השונאים זה את זה ולהפוך אותם לאוהבים אהבת נפש....

אתה כוננת מישרים


"לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו"

 

באחת מדרשותיו אמר פעם רבי ראובן קרלנשטיין:

הנה למדו בפרשה מצוות טעינה.

בפרשת משפטים כבר למדנו מצוות פריקה שנאמר "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו".

 

והתרגום שם מפרש "משבק תשבוק מה דבליבך עלוהי ותפרק עימיה" = תפרוק מליבך את השנאה שיש לך עליו ותעזור לו.

 

הגמרא בבא מציעא דף לב פוסקת:

 כי כאשר לפני שתי מצוות: פריקה וטעינה, פריקה קודמת משום צער בעלי חיים. אבל אם אוהבו זקוק לפרוק ושונאו לטעון, טעינה קודמת"

אע"פ שתמיד פריקה קודמת, הטעינה על החמור השונא קודמת, מדוע? כדי לכוף את יצרו, ומבארת הגמרא כי אפילו שצער בעלי חיים דאורייתא, כדי לכוף את יצרו עדיף.

 

אומר הילקוט "אתה כוננת מישרים" בתורה יש ישרות, חיים טובים וישרים – ישרות העולם מושתת עליה.

 

כדי להבין מה הפירוש: "אתה כוננת מישרים" הביא הרב סיפור:

שני בעלי עגלה עמדו וצעקו: "פנוי להובלה! פנוי להובלה!". זכורני עוד כאשר בני ברק הייתה עיר קטנה, הסוס והעגלה עמדו ליד בית חרושת דובק פנויים להובלות, וממתינים לנוסעים. הם עמדו וקראו בקול, וגם ידעו לריב: "עכשיו התור שלי!" "מה פתאום, התור שלי!"

 

 

וכך נשמעים קולות עד לב השמים. ובכן. אחד מהם כבר עומד מחמש בבוקר וממתין ליהודי שיעלה סחורה על עגלתו, ולפתע מגיע 'בעל עגלה' אחר בשם שמעון וטענתו בפיו "אני בתור".

 

ראובן: "אניכבר שעתיים ממתין, ואתה נדחק כאן כאילו התור שלך?!"

 

שמעון: "וכי לא ראית אותי, עמדתי לפניך, התור שלי עכשיו...

 

בנתיים הגיע קונה, ושמעון החציף פנים, תפס את הקונה לראובן, המאוכזב והכועס. קרה עוד פעם ופעמים כאלו, שלראובן היה ברור, כי שמעון חטף לו נוסעים.

 

עוד יום ועוד, ושמעון עושה לו כל מיני תחבולות, עד שראובן פשוט הפך לשונא מושבע של שמעון. אינו יכול אפילו להגות את שמו בשפתיו.

 

במשך הזמן הריב התפשט ושניהם עשו זה לזה כל מיני עוולות, ונוצרה שנאה תהומית שעלתה עד לב השמים.

 

ויהי היום, שמעון חטף לו שוב את התור ויצא לדרך. ראובן נשאר עומד תחת השמש

הקופחת, רתח על שמעון אך נאלץ להמשיך לצעוק "פנוי להובלה!" הלב שלו נקרע – אין נוסעים.

 

הוא לא הפסיק לחרף ולגדף את שמעון, וביני לביני לצעוק בניסיון נוסף "פנוי להובלה".

חלפה לה עוד שעה וברוך ה' הגיע נוסע.

 

ראובן יוצא לדרך.

לאחר כחצי שעה נסיעה , עיניו מבחינות ממרחק כך, באיזה סוס ועגלה רובצים "רובץ תחת משאו", לפי הכובע האדום נראה לו כי בעל העגלה הוא לא פחות ולא יותר – שמעון...

 

עדיין לא ברור, אבל כך נראה. וכבר נכנס אויר לריאות "הנה ברוך השם שמעון קיבל את שלו"

וכמו שהרמב"ם אומר כי אין שמחה גדולה יותר מהנקמה... הוא קורא בקול לסוסו הצוהל וממשיך להתקרב לשמעון בדהרה (דיוי! דיוי!) "עכשיו נראה מי המסכן אני או הוא" חושב לעצמו ומתקרב יותר ורואה כבר ברור שאכן שמעון נפול.

 

השמחה גדולה כל כך: "מצוין, טוב מאוד יהא מונח!... שישב לו כאן עד הלילה" מהרהר באושר. חולף על פניו וממשיך "ה' כבר לימד אותו לקח"...

 

לאחר שממשיך עוד כמה עשרות מטרים, מתחיל ראובן לחשוב לעצמו: תפילין הנחתי היום? כן, וודאי זו מצוות עשה, והנה גם כאן הייתה לפני מצוות עשה דאורייתא "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו"

 

תשבוק מאי דבליבך תעשה פריקה לשנאה שבלב... ולא כל יום מזדמנות כאלו מצוות... איך הפסדתי הזדמנות נדירה של כזו מצוה?!.

 

בהחלטה של רגע, הוא חזר עם הסוס לעבר שמעון. ושמעון חשב הנה הוא בא לזרוק עלי כמה אבנים, אך לא.

 

ראובן ירד מהסוס ניגש איליו ושאל: "אולי אפשר לעזור במשהו?".

 

"וודאי! אף אחד לא עובר כאן, ואני יכול להישאר כך גם עד אמצע הלילה ומחר בבוקר". - משיב שמעון.

 

טוב, בלי לשוחח אחד עם השני מרוב מתח, החלו לפרוק את המשא מהחמור, אח"כ

הגביהו יחד את החמור מרבצו, שוב הטעינו עליו את הסחורה ו... נסעו. יחד לדרכם.

 

להיכן נסעו? לשתות לחיים. כי קיימו מצוות עשה דאורייתא של "עזוב תעזוב עמו".

 

מה קורה למחרת? השניים עומדים בשוק, שמעון צועק לעבר העגלה של שמעון: הנה יש כאן עגלה פנויה להובלה. והנה נהיו ידידים הטובים ביותר...

 

חודש אחר כך. ערב אחד ראובן שב הביתה, ומספר לרעייתו: "יש לי הלילה בר מצוה".

 

"מי עושה בר מצוה?".

 

"שמעון".

 

"שמעון?! היא קוראת בבהלה, "שמעון השונא שלך?!"....

 

"אנחנו כבר לא שונאים, די, הסתיימה המריבה". והוא לובש את המעיל והמגבעת ויוצא לשמוח עם שמעון.

 

נשאלת השאלה:

מי עשה שלום ביניהם, אף אחד בעולם לא יכול היה לעשות שלום ביניהם!

 

מי באמת כן עשה שלום? פסוק בחומש!!! מסיים המדרש: "הוי אתה כוננת מישרים!"...




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏