משפטים - כבוד לעבד עברי

"סיפור לפרשת משפטים". מדוע חסה התורה על עבד עברי? הרי אחרי הכל מדובר כאן בגנב על מה ולמה כל הכבוד הזה והרחמים הללו מגיעים לו?! סיפור על פסק שהגיע לרב משה פיינשטיין זצ"ל ותגובתו המיוחדת והנחרצת על בזיון תלמיד. מתאים ל- "דבר תורה לפרשת השבוע - משפטים"

כבוד לעבד עברי


"כי תקנה עבד עברי"


התורה הקפידה מאד על כבודו של עבד עברי. 


וכך כותב הרמב"ם להלכה (משנה תורה, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א, הלכה ז'): 

"כל עבד עברי - אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים בזויים שהם מיוחדים לעשיית העבדים, כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ, או יחלוץ לו מנעליו:  שנאמר "לא תעבוד בו, עבודת עבד" (ויקרא כה,לט).  

אינו נוהג בו אלא כשכיר, שנאמר "כשכיר כתושב, יהיה עימך" (ויקרא כה,מ).


 

ונשאלת השאלה: 

הרי אחרי הכל מדובר כאן בגנב על מה ולמה כל הכבוד הזה והרחמים הללו מגיעים לו?!

 

והתשובה לכך פשוטה: 

שהשופט הוא האבא של הגנב - הוא מרחם עליו ומבקש שיחזור למוטב... 


הקב"ה חס על אותו מסכן שנאלץ לגנוב ולא מאפשר לבזות את הבן שלו בשביל מעידה שמעד...

 

כדי להבין מהי הדרישה בכבוד הזולת ועד היכן היא מגיעה נביא מעשה שהגיע אל הרב משה פיינשטיין זצ"ל: 


מסופר על מורה מתלמוד תורה בארצות הברית, שפגע בתלמידו ובעקבות כך עזב הילד את כותלי המוסד.


ההורים דיווחו כי הילד עלה לישראל והוא לומד שם בישיבה. לאחר 20 שנה אחד מתלמידי אותה כיתה, הגיע למוסד לחולי נפש וזיהה שם את אותו התלמיד הפגוע. 


לשאלתו מה הוא עושה שם? השיב כי הוא מאושפז כאן כבר 20 שנה - מפני שלא יכל לשאת את הבושה והפגיעה שפגע בו המורה. 


התברר בין היתר שהוריו שיקרו והחביאו את עובדת הילד החולה באמטלה שהוא עלה לישראל. התלמיד הזדעזע ורץ לספר לרבו, זה מיד עזב הכל ונסע לבקש מחילה מהחולה.

 

כשהגיע לבית הרפואה הזדעזע עד כמה כעס אצור באותו תלמיד וכל תחנוניו למחילה לא הועילו. עד שמצא לו אותו בחור פתח לקבל את סליחתו כשבפיו הדרישה הבאה: "כשם שפגעתי בי בנוכחות כולם - אמחל לך בנוכחות כולם. זה המעט שתוכל לעשות על הרס חיי במשך 20 שנה... יכול היה לי להיות לי כבר ילד בגיל בר מצווה..."

 

המלמד לא אחר לעשות את אשר ביקש הלה. משם נסע אל בית הספר לבדוק את רשימת התלמידים שהיו באותה כיתה ולהזמינם.  


לאחר טלפונים התברר לו ששניים אינם בין החיים, 4 נמצאים בישראל ושניים שליחי חב"ד אחד באוסטרליה והשני בבומביי. הוא לא חשב פעמיים, ניגש לסוכנות נסיעות  וביקש להזמין כרטיסים ל- 4 ימים לכל הששה תלמידים.


עד מהרה התברר לו כי ה"סליחה" מאד יקרה ועלותה כ-17 משכורות (שנתיים עבודה ללא תענוגות).

 

בצר לו פנה אל רבי משה פיינשטיין זצ"ל ולאחר שסיפר את הסיפור, שאל האם נדרש הוא לשלם  סכום גדול שכזה עבור מחילה?!

 

רבי משה קם והטיח כלפיו: "תתבייש לך! אתה שואל אותי האם להוציא סכום כזה?! אילו היית דורס כושי במנהטן ונמצאת אשם, והיו גוזרים עליך שנתיים בכלא,  והיית נדרש לקחת עורך-דין בסכום כפול האם היית בא לשאול אותי?! 


היית רץ ומשלם, רק לא לשבת בבית סוהר!...


לקחת ילד וכלאת אותו 20 שנה בבית חולים לחולי נפש. אין לך על זה מחילה!!! לאן התדרדרנו אתה מחנך בישראל?!"...

 


כמה התורה הקפידה על בזיונם של אנשים. ואפילו על גנב קל וחומר על אחרים שלא עשו מאומה...




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏