שלשת ההפטרות בימי בין המצרים

"שיעור לימי בין המצרים". מדוע נבחרו שלושת ההפטרות של תלתא דפורענותא להיות בימי בין המצרים דווקא?. ביאור של התפארת יהונתן: שלושת ההפטרות שקוראים בתמוז ואב הם - דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ – עניין הדיבור, שִׁמְעוּ דְּבַר ה' – עניין השמיעה, חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ – עניין הראיה... מתוך "שיחה של הרב רוזנבלום לימי בין המצרים"

 שלשת ההפטרות בימי בין המצרים

 

חטא אדם הראשון התחיל בעניין של הראייה: "ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעינים". באותו הרגע מאבד האדם את ה'ראייה השכלית' (זו שדרכה יכל לראות את הפנימיות של החיות ואף לקרוא להם בשמות על פי זה...).

 


הספר 'ראש אמיר' מביא:

החל מחטא אדם הראשון, קיבלו שבעה אנשים רשות, לתקן את חטא אדם הראשון.

אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה.

אלה שבעת האנשים, שכל אחד תיקן מימד מסוים, בעניין הראיה.

 

הדיבור הראשון, שדיבר הקב"ה עם אברהם אבינו - לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ הדבר הראשון זה הראיה, אצל אברהם אבינו.

לאחר מכן, הוא מגיע להר המוריה, רק הוא רואה ענן קשור על ההר. רק הוא ראה...

 

אברהם התחיל לראות את 'הראיה השכלית' , שקולקלה אצל אדם הראשון. בשנת 2000 לבריאת העולם, אברהם אבינו מתחיל את התיקון.

 

אצל יצחק אבינו נאמר, שהוא בא מ – "בְּאֵר לַחַי רֹאִי". אצלו תוקן מימד נוסף.

 

אצל יעקב אבינו, בשעה שהוא הסתלק לבית עולמו נאמר "נִסְתְּמוּ עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל".

 

לאחר מבכן יש שבט לוי, אח"כ בא קהת, אחרי זה בא עמרם ובא משה.

בשעה שמשה רבינו נולד, הוא כבר לא היה צריך לעבוד על התיקון, הוא כבר נולד לתוך האור.

ברגע שהוא נולד, אומרת התורה – (שמות ב, ב): "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים", אומרת הגמרא במסכת סוטה – התמלא הבית אורה.

 

מה הפירוש התמלא הבית אורה?

 

אומר הכלי יקר במקום - ותרא אותו כי טוב הוא. שנתמלא כל הבית אורה שנאמר (בראשית א.ד.) וירא אלהים את האור כי טוב, ומטעם זה הצפינה אותו כי יראה שמא יראו המצרים האור ההוא, וע"י האור יראו גם את הילד ולכך הצפינה אותו יותר מכל הילדים, ועוד שמא ירגישו ביתרון האור כי הוא הגואל המוציאם מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה, ואולי חשבה שלכך נברא האור עמו כדי שתלמד ממנו להצפינו כמו האור הראשון שנגנז לצדיקים לעתיד לבא.

 


'הראיה השכלית' חזרה למשה רבינו מקטנותו , לכן נאמר לאחר שהוא יצא לראות בשלום אחיו, אומרת התורה: "וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת-הַמִּצְרִי וַֽיִּטְמְנֵהוּ בַּחֽוֹל".

 

וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ - הוא ראה שלא יצאו ממנו שום דורות מתוקנים, ולכן הוא הרג אותו.

את זה אפשר לראות רק ב'ראיה שכלית', ולא בראיה של בשר ודם. זה משה רבינו.

 

אם משה רבינו הגיע לתיקון הזה, הוא השלים את התיקון של חטא אדם הראשון בראיה

 

כותב הספר אור גדליה, על דברי הגמרא (מסכת חגיגה) – בשלושה דברים אנחנו דומים למלאכים, ובשלושה דברים אנחנו דומים לבהמות – אוכלים ושותים, פרים ורבים, ומוציאים ראי כבהמה.

 

מה עשה הקב"ה?

 

בני אדם לא יכולים לראות את הקב"ה כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי, אלא צריך לרומם אותנו לדרגה  של מלאך , מלאכים כן יכולים לראות אותנו. בשלושה כמלאכים ובשלושה כבהמות.

אם יקחו לנו את 'השלושה כבהמות', נהפוך ל-'כשישה כמלאכים'.

אוכלים ושותים כבהמה – לקחו לנו במן. המן, אומרת הגמרא (מסכת יומא עה) – זיו שכינה שנתגשם, לחם אבירים שמלאכי השרת אוכלים אותו.

מי שאוכל מָן, גם לא מוציא פסולת, אז גם לא מוציאים ראי כבהמה.

"פרים ורבים כבהמה", אמר הקב"ה – שלושה ימים אל תגשו אל אישה .

לקח אותנו הקב"ה, ורומם אותנו לדרגת מלאכים.

 


התיקון במעמד הר סיני

הגענו במעמד הר סיני, לתיקון הראיה והשמיעה של חטא אדם הראשון. בחודש סיון תוקנו, גם הראיה וגם השמיעה באופן הבא:

וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים ... אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה'  הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּֽוֹ- הקב"ה יורד על הר סיני, והייתה לנו את היכולת לראות אותו, כי בחטא אדם הראשון, נלקחה מאיתנו הראייה כיוון שאדם הראשון פגם בראייה. ומאז אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן, גם נפגמה השמיעה שלו, וגם זה תוקן במעמד הר סיני, ב"נעשה ונשמע" .

אז במעמד הר סיני, תוקנה גם הראייה וגם השמיעה. עם ישראל יכלו לראות את הקב"ה.


כשמשה רבינו מוביל את התיקון.


משה רבינו הוא הנבחר לתת את התורה לעם ישראל. הוא מקטנותו וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא – האור של ששת ימי בראשית נמצא אצלו , והוא תוקן.

 

הקשר לימי בין המצרים

בי"ז בתמוז, נפגמו גם הראיה וגם השמיעה. שני הדברים האלה נפגמו אחרי ארבעים יום.

 

רבותי, כשהעם רואה שבושש משה לרדת מן ההר, הוא קם ועושה עגל, נפגמת בחזרה הראיה של עם ישראל.

 

כשעם ישראל רואה את מיטתו של משה רבינו, פורחת באוויר, מזה עם ישראל קם ועושה את העגל ואומר "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם".

 

יוצא שהחטא, שתוקן בחזרה במעמד הר סיני (כשיכלו לראות את הקב"ה, אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת – עם ישראל הורה באצבע  במעמד הר סיני, כולם ראו, פתאום הכל) נמחק בחטא העגל -  באמירה שעם ישראל אמר אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל...

או כדברי המדרש, שמופיע בספר נחמיה, שעם ישראל אמר  זה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.

 

אומר המדרש איכה רבתי , פרשה א:

חָטְאוּ בְּזֶה, דִּכְתִיב (שמות לב, א): כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ. וְלָקוּ בְּזֶה, דִּכְתִיב (איכה ה, יז): עַל זֶה הָיָה דָּוֶה. ובע"ה לעתיד לבוא , שיתוקן הענין וּמִתְנַחֲמִין בְּזֶה, דִּכְתִיב (ישעיה כה, ט): הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ.

 

יוצא שחטא העגל, הוא השלב הנוסף שהביא את החורבן.

החורבן התחיל בחטא אדם הראשון, שפגם בעיניים. הפגימה שלו הגיעה עד בית המקדש, והפגימה הזאת, של חטא אדם הראשון, הופסקה במעמד הר סיני, וחזרה בחזרה בחטא העגל.

חטא העגל, זה חטא לחטא אדם הראשון.

 


אם כן יוצא, שהאדם היחיד שלא חטא בחטא הזה, ולא חטא בחטא העגל, היה משה רבינו.

אף עפ"י שגם יהושע לא חטא. יהושע היה למרגלות ההר, הוא לא הלך לשום מקום, אבל הוא היה כאן, בעולם הזה, כשהיה כאן החטא הזה.

 

היחיד שלא היה כאן, היה משה רבינו.

 

אומרת התורה בפרשת וזאת הברכה דברים לד, ז): "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה" עד יומו האחרון לא היה לו פגם, לא בשמיעה , ולא בראיה.

 

לכן משה רבינו יכל לדבר עם הקב"ה, פנים אל פנים, כמו אדם הראשון לפני החטא, כי שני האברים האלו אצל משה רבינו, לא נפגמו עד יום מותו.

 

 

אם אלה הדברים בס"ד, נוכל להבין דבר נפלא ביותר:

החודשים האלה תמוז-אב, אומר לנו הבני יששכר, בשם האר"י הקדוש, נקראים בשם 'חדשי העיניים'. עין ימין ועין שמאל, אלה העיניים שנפגמו בחטא העגל, בשעה שעם ישראל אמרו "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם".

 

החטא הזה, היה יכל להסתיים יותר טוב, אילו לא היו חוטאים בחטא המרגלים. באותו רגע, שחזרו בחזרה המרגלים, לאחר שבחודש תמוז, שלושים יום, ראו את ארץ ישראל והוציאו עליה דיבה רעה, הגיעו לליל תשעה באב, הביאו עלינו את חורבן בית המקדש.

 

אומר הבני יששכר – שני החודשים האלה , רובו היה בחודש תמוז, כי חודש תמוז האות שלו היא ח' . עיקר החטא היה בחודש תמוז, כי החודש הזה הוא כנגד הראיה,  זה החטא של החודש.

 

החודש הבא, הוא חודש אב שנכנסו אליו, עיקר הפגם בו היה בשמיעה, בזה שעם ישראל קיבל את דברי המרגלים, שהארץ הזאת היא ארץ לא טובה.

 

אילולא לא היינו מקבלים את דברי המרגלים, היינו נכנסים לארץ ישראל, ועם ישראל היה מגיע לגאולה השלמה עם משה רבינו ביחד.

 

היות ועם ישראל, הוציא את  דיבת הארץ רעה, וקיבל את הדברים, הוא פגם גם בלשון וגם בשמיעה וגם בעיניים. הוא פגם בשלושת הדברים האלה.

 


אומר לנו התפארת יהונתן:

לכן שלושת ההפטרות שקוראים בתמוז ואב הם - דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ – עניין הדיבור, שִׁמְעוּ דְּבַר ה' – עניין השמיעה, חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ – עניין הראיה... 


אלו הדברים שיש לעבוד עליהם בשלושת השבועות הללו...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏