בין המצרים- אדם הראשון ובית המקדש

"שיחה לימי בין המצרים". מה הקשר, בין חטאו של אדם הראשון, לחורבן בית המקדש?. מדוע בפסוק "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" האותיות ע' ו-ד' גדולות?. העבודה של חודש תמוז ואב היא עבודת העיינים. מתוך "שיחה של הרב ברוך רוזנבלום לימי בין המצרים"

אדם הראשון ובית המקדש

 

המדרש בבראשית רבה פרשה יט, אות ט עושה השוואה בין אדם הראשון לבית המקדש:

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, כְּתִיב (הושע ו, ז): וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְּרִית, הֵמָּה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן  עם ישראל עבר בעברות שלו, מעין מה שעבר אדם הראשון בחטאו מָה אָדָם הָרִאשׁוֹן הִכְנַסְתִּיו לְתוֹךְ גַּן עֵדֶן וְצִוִּיתִיו וְעָבַר עַל צִוּוּיִי, וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּשִׁלּוּחִין וּבְגֵרוּשִׁין, וְקוֹנַנְתִּי עָלָיו אֵיכָה. הִכְנַסְתִּיו לְתוֹךְ גַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, טו): וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עֵדֶן. וְצִוִּיתִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, טז): וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם, וְעָבַר עַל הַצִּוּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יא): הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶנּוּ אָכָלְתָּ. וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּשִׁלּוּחִין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, כג): וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן. וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּגֵרוּשִׁין, דִּכְתִיב (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם. קוֹנַנְתִּי עָלָיו אֵיכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶכָּה, אֵיכָה כְּתִיב . כמו שעשיתי אצל אדם הראשון אַף בָּנָיו הִכְנַסְתִּים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְצִוִּיתִים וְעָבְרוּ עַל הַצִּוּוּי, דַּנְתִּי אוֹתָם בְּשִׁלּוּחִין וּבְגֵרוּשִׁין וְקוֹנַנְתִּי עֲלֵיהֶם אֵיכָה. הִכְנַסְתִּים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ז): וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל. צִוִּיתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז, כ): וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עָבְרוּ עַל צִוּוּיִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ט, יא): וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ. דַּנְתִּי אוֹתָם בְּשִׁלּוּחִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה טו, א): שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ. דַּנְתִּי אוֹתָם בְּגֵרוּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, טו): מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם, קוֹנַנְתִּי עֲלֵיהֶם אֵיכָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה א, א): אֵיכָה יָשְׁבָה.

 

 

הרב ברוך רוזנבלום שואל:

מדוע המדרש מנסה לעשות הקבלה בין אדם הראשון, ששם נאמר: אַיֶכָּה לבין מגילת איכה, שנאמר אֵיכָה – מה מונח כאן?.

 

הוא משיב:

בכל מקום כאשר מופיע דבר לראשונה, הוא השורש לכל המקורות.

מקור הדברים מגמרא (בבא-קמא נ"ה)- הרואה ט' בחלום יצפה לטובה. כיוון שהאות ט' מופיעה לראשונה בתורה, במילה טוב (בראשית א, ד): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. והיות ושם מופיעה האות ט' , אומרת הגמרא – מכאן , שרואים ט' בחלום , תצפה לטובה.

יוצא, שלכל מקום, שמופיע דבר בפעם הראשונה, הוא השורש לכל התורה כולה.

אומר המדרש – המילה איכה, מופיעה לראשונה בחטא אדם הראשון, אמנם היא לא מופיעה בלשון איכה, אלא אַיֶכָּה, אבל אומר המדרש, ש-אַיֶכָּה ואיכה זו אותה משמעות.

 


דבר נוסף:

פשוטם של דברים – חטא אדם הראשון, וגירוש עם ישראל, לאחר בית ראשון, וגירוש לבבל, יש לו מכנה משותף.

אומרת הגמרא (יומא ט) – בית ראשון חרב, בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.


אם אתה רוצה לערוך את המשוואה, לגבי חטא אדם הראשון, אומרת הגמרא (מסכת סנהדרין) – גם בחטא אדם הראשון, יש לך עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

 

עבודה זרה - מה שנאמר, בגמרא (מסכת סנהדרין לח, ב) – אדם הראשון מין היה, אדם הראשון כופר בעיקר היה.


כותב הרשב"א (ביאור לעין יעקב) – אם בא הנחש ופיתה את חוה, ואמר לה שכל אומן שונא בני אומנותו , והקב"ה אכל מעץ הדעת שנתן לו כוח, לברוא עולמות, והקב"ה לא רוצה שתאכלו מהאילן הזה, כי ברגע שתאכלו מהאילן הזה- והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע.

אם אתה מאמין , שהקב"ה אכל מהאילן הזה, יוצא שאתה מאמין שהאילן הזה קדם בבריאה לקב"ה, אז זו כפירה וזו עבודה זרה!
לכן, יש כאן חטא, של עבודה זרה.


חטא של עריות - בפשוטם של דברים, מה שהגמרא מביאה במסכת שבת - הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל . הִשִּׁיאַנִי, מלשון נישואין. בא הנחש אל חוה והתיל בה זוהמה.
זו הנקודה של עריות, שישנה בחטא אדם הראשון.

 

שפיכות דמים - שיש בחטא אדם הראשון היא – היות וכתוצאה מחטא אדם הראשון, ירד מוות לעולם. יוצא מזה, שהאדם הראשון, הוריד מוות לעולם.

אם כך, זו המשוואה של המדרש - שהאיכה הראשונה מופיעה בחטא אדם הראשון, והאיכה השנייה מופיעה  בספר ירמיהו, זו האיכה שמופיעה בעניין של הקינות – אתה מקונן על החורבן ב- אֵיכָה. והקב"ה קונן על האדם הראשון – אַיֶכָּה.


המשוואה היא – כי בשניהם יש לך עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.

 

וכשם שברגע שעם ישראל חטא, הוא עבר שילוחין וגרושין, כך אדם ראשון גורש מגן-עדן, שנאמר (בראשית ג, כג) וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם.

כמו שאדם הראשון עבר שילוחין וגרושין , ככה עם ישראל עבר גם כן.

 

 

גירוש אדם הראשון מגן עדן והקשר לחורבן בית המקדש

 

המדרש בבראשית רבה , פרק כא מביא ביאור לגירוש:

"וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן". וַיְגָרֶשׁ, הֶרְאָה לוֹ חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

 

3000 שנה, לפני שנבנה הבית, אדם הראשון מגורש מגן-עדן, הקב"ה מראה לו את חורבן בית המקדש, למה חשוב להראות לו עכשיו, את חורבן בית המקדש ?

בביאור שנקרא יפה תואר על המדרש, הוא שואל – חז"ל אומרים (בראשית רבה, פרשה כ"ד)- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן עַד שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מֻטָּל גֹּלֶם לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, הֶרְאָה לוֹ דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו, דּוֹר דּוֹר וְסוֹפְרָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ, גֹּלֶם שֶׁרָאוּ עֵינֶיךָ כְּבָר הֵם כְּתוּבִים עַל סִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, הֱוֵי זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם.

 

שואל היפה תואר:

אם הקב"ה הראה לו הכל, מה הוא הראה לו עכשיו את בית המקדש? אם הוא הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, אז הוא הראה לו דור דור ונביאיו. הוא הראה לו כבר את הקינה, שעתידים הנביאים לומר "איכה ישבה בדד" , אז הוא הראה לו את הכול, אז מה אתה אומר עכשיו, שהוא הראה לו את החורבן?!

 

משיב היפה תואר:

לא שהראה הקב"ה לאדם הראשון את החורבן, אמר לו – כתוצאה מהמעשה שאתה עשית , אכילה מעץ הדעת, הבאת את חורבן בית המקדש.

 

זאת אומרת, המעשה הזה, של אכילה מעץ הדעת, הביא על העולם, את חורבן בית המקדש.

 

 

מה הקשר, בין חטאו של אדם הראשון, לחורבן בית המקדש? מה מונח כאן?

 

 

בספר ראש אמיר, שכתב אותו הרב מאיר רייז הוא מביא את התוצאות, שהיו כתוצאה מחטא אדם הראשון:

 

בשעה שחטאה חוה מאכילה מעץ הדעת , ואחרי זה החטיאה את האדם, אומרת התורה (בראשית ג, ו): "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל. וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם..."

 

אם כתוב לנו בחז"ל, שהקב"ה שאל את אדם הראשון, לאחר החטא , אָיֵכָה, ואומר לנו היפה תואר שזה המקור לעניין החורבן, שנאמר אחרי זה אֵיכָה יָשְׁבָה בָדַד, אז צריך למצוא את החיבור בניהם

בואו נראה בע"ה, איך מיישבים את הדברים:

 

מה פירוש הדבר - וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם?

 

הספר ראש אמיר, מביא את דברי הספר מורה נבוכים – האדם לפני החטא, הייתה לו ראיה, שנקראת בלשון הרמב"ם, 'ראיה שכלית'.

ראייה שכלית היא היכולת של אדם הראשון לראות את הפנימיות של כל בהמה. ואדם ידע לתת את השמות, עפ"י הפנימיות של כל בהמה. קוראים לזה 'ראייה שכלית'.

 

זה גם מה שכתוב במדרש, שלאחר שאדם הראשון חטא, כתוב "ויַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם".
אומר המדרש (בראשית רבה, פרשה כ) - בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב כָּתְנוֹת אוֹר  ( כֹתנות אור בא') – הקב"ה אמר – עד עכשיו היה לך אור בראייה שכלית, עכשיו אתה מקבל ראייה של עור, אתה מקבל מעטה, עד תחיית המתים.

אומר המדרש – עד שיקוצו מתי ישראל, אז תחזור הראיה, לראיה שכלית.

 

זהו שנאמר בראשית רבה , פרשה כא, ז:

אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ, לִכְשֶׁיָּקִיץ אוֹתוֹ שֶׁנִּבְרָא בִּדְמוּתְךָ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה  אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי מַצְדִיקוֹ מֵאוֹתָהּ גְּזֵרָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ. כשנקוץ בתחיית המתים, תחזור הראיה לראיה שכלית ולא ראייה של בשר ודם.

 

יוצא איפה, שנפגמה ראיית האדם הראשון, ונפגמה כל המושג של ראיה אצל בני האדם. מכאן ואילך, האדם הראשון כבר לא יכל לראות את הקב"ה.

 

גם השמיעה נפגמה

אמר לו הקב"ה – "כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ" - היות ושמעת בקולה, ולא שמעתי בקולי, עברת על נעשה ונשמע. אמרתי לך לעשות משהו, לא שמעת, גם השמיעה נפגמה, וגם הראיה נפגמה. אלו שני הדברים שאומרים לנו רבותינו, בחטא אדם הראשון.

 

בא החיד"א (מדבר קדמות) וכותב:

חטא אדם הראשון, היה עיקר הפגימה בעיניים. דע לך, שעיקר החטאים של האדם, הם בעיניו ובפיו, ובזה עיקר התביעה על האדם- עיניים ודיבור.


ולכן קבע הקב"ה, שב- שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד , ייחוד ה' שאנחנו אומרים אותו בכל יום.

בתורה הקדושה, כתב הקב"ה את האות ד' ות האות ע' רבתי (גדולות מהאחרות), ללמדך, שאם אתה רוצה להתייחד ולהתקרב לקב"ה, הראשון הוא עין גדולה – תשמור על העיניים שלך, והדבר השני – תשמור על הדיבור שלך, זה ד' גדולה.

אנשים שפגומים בשני הדברים האלה, כותב החיד"א – קשה להם, להגיע ולהדבק בבורא יתברך, ולכן אומר הנביא (הושע יד, ב): "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ".

אם יהיה לך ע' ד' מתוקן  בחטא העיניים ומתוקן בחטא הדיבור , תוכל לשוב עד ה' אלוקיך.

 

בית המקדש הוא המקום שנקרא עיניים.

 

אומר לנו היפה תואר – אתה יודע מאיפה זה מתחיל?

זה מתחיל מהעיניים של חוה, שראתה  את העץ וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם , הוא היסוד של (איכה ה, יז) עַל זֶה הָיָה דָּוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינו. העיניים שלנו חשכו בסוף, בית המקדש שנקרא עיניים, כמו שאומרת הגמרא (מסכת בבא-בתרא).

 

ממה זה מתחיל? - זה מתחיל ב- "וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם".

 

החודשים האלה, חודשי עיניים, אלו חודשים, כפי שכותב הבני יששכר, שמושכים לחטאים, בגלל עיצומו של החודש, חודש תמוז , כנגד האות ח', וחודש אב כנגד האות ט', שני חודשים שהם מקורות החטאים.


עבודת העיניים, זו העבודה שלנו בחודשים האלה.


אומר החיד"א – ומי ששומר על עיניו, יקוים בו הכתוב (ישעיה נב , ח) יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן במהרה בימינו אמן ואמן!!!


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏