מסעי- איסור חנופה

כות של הפסוקים: "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ" והפסוק: "ולא תטמא את הארץ"? מדוע אָמְרוּ לוֹ: אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִפַּס, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה ומה נתחייבו בשל כך?... "סיפור על הרב קוק ורבי אריה לוין" זצ"ל

איסור חנופה

 

"וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ: וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ד' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

 

אמרו חז"ל בספרי: "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ" – הרי זו אזהרה לחנפין.

 

כתב בספר יראים (סימן נ"ה):

ציונו יוצרנו בפרשת ואלה מסעי "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ" וסמיך ליה "ולא תטמא את הארץ" מאלו למדנו שהמחניף נקרא מטמא את הארץ ועובר בשני לאוין "וְלֹא תַחֲנִיפוּ" "וְלֹא תְטַמֵּא" וגורם לשכינה שתסתלק מישראל.



עוד כתב היראים: 

חנופה שהזהירה עליה התורה פירושה, כל השומע דבר עולה ושאינו הגון או רואה דבר רע, ואמר טוב הוא, או שותק ואינו יראה לא מגופו ולא מממונו אלא מתוך רשע לבבו. או חושב בלבבו ואומר פן יחרה אפו עלי ויתקוטט עמי ואיני מפסיד בקטטתו כי אם חסדו ואהבתו נקרא חנף ועובר בלא תחניף כדתנן (בסוטה דף מ"א): אָמְרוּ לוֹ: אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִפַּס, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה. ואמרינן בגמרא, באותה שעה נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה, שהחניפו לאגריפס.

 


כך תיארו חז"ל המעשה שאירע עם אגריפס המלך: כאשר קרא המלך אגריפס את פרשת המלך בתורה, אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ (דברים י"ז) לְלֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ, אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִפַּס, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה.

 

ופירש רש"י: 

שהיה מזרעו של הורדוס, ובימיו נחרב בית שני, זלגו עיניו דמעות שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות. ואמרו לו אחינו אתה – שאמו מישראל.



וביארו התוספות:

מדוע נענשו עונש גדול כל כך על חנופה כזו [עד שאמרו בירושלמי: הרבה חללים נפלו באותו יום שהחניפו לו] משום שעל דין מלך נאמר בתורה "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" הקפידה התורה שיהיה ממש מישראל [גם מאביו] וזו הייתה החנופה, אף שמלך בזרוע שלא כדין תורה, הודו לו והחזיקוהו, ואף שלא יכלו למחות היה להם לשתוק


וזהו עונש החנופה בדבר עבירה שמחניף לחברו מחמת יראתו מפניו ואינו חושש על יראת הקב"ה.

 

ומה מאוד הפליגו חז"ל בגנותם של החנפים ובחומרת עונשם עד שאמרו כי כת חנפים היא אחת מד' כיתות שאינם מקבלים פני שכינה דכתיב "כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא" (איוב י"ג, ט"ז). ואמרו: כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו, ומביא אף לעולם, ונופל בגיהנום. וכל המחניף לחברו סוף נופל בידו או ביד בנו או בן בנו. (סוטה מ"א:)




רעיון נפלא כותב הכלי יקר בפרשת ויצא (ל"ב, ח): "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ".

מדוע חושש כל כך יעקב אבינו, הרי הובטח בשמירה? ואף שפירשו חז"ל שחשש שמא נתלכלך בחטא, הענין תמוה: מאיזה חטא גדול היה לו לחשוש בעת זו עד כדי ביטול הבטחת ה'?!

 

ופירש לפי דברי חז"ל בסוטה מ"א – כל המחניף לחברו לסוף נופל בידו.

אם כן חשש יעקב שמא חטא זה שהחניף לרשע ואמר "כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב" יגרום שיפול בידו, מחטא עכשווי זה פחד יעקב ויצר לו. ואף שבמקום סכנה מותר להחניף, חשש יעקב שמא אין זה נחשב סכנה ממש.




הזהירות היא אפילו מלשבח אדם בפניו


פעם נשאל הרב קוק זצ"ל, על שום מה הוא כה אוהב את רבי אריה לוין?

והשיב: זה עשרים שנה שרבי אריה נכנס ויוצא בביתי. מעולם לא שמעתי מפיו מילה בשבחי או מילה בגנותם של אחרים.

והיה הרב קוק מוסיף ואומר: אילו היו בדורנו שלושה יהודים כרב רבי אריה – היה המשיח בא.    (איש צדיק היה 61)




להכיר טובה לכל אחד>>>לרעיון לפרשת מסעי לחץ כאן


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏