פינחס- קרבן התמיד דווקא מכבש!

"שיחה לפרשת פינחס". מדוע מצווה התורה להביא את קרבן התמיד דווקא מכבש? "מה ההבדל בין כבש לגדי?" ביאור נפלא של המהרש"ם מברעזן לאור מדרשי חז"ל. מתוך "שיחה של הרב רוזנבלום לפרשת פינחס"... ארוך אבל שווה!!!

קרבן התמיד דווקא מכבש!


"אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם..."



הגמרא במסכת פסחים נז. מביאה צווחה מיוחדת שצווחה העזרה:

תנו רבנן ארבע צווחות צווחה: "עזרה ראשונה צאו מכאן בני עלי שטימאו היכל ה'!". ועוד צווחה: "צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים!" (במה זה בא לידי ביטוי?) דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה. (הוא היה אסטניס ושם כפפות בעבודת הקורבנות שלא יתלכלכו ידיו - ויש איסור לעבוד באופן הזה)...

 


שואלת הגמרא:

מאי סלקא ביה ביששכר איש כפר ברקאי? - מה קרה לבסוף עם יששכר איש כפר ברקאי?

 

מספרת הגמרא את המעשה שהיה איתו ואיך הוא נענש:

אמרי מלכא ומלכתא (מבאר רש"י – שהמלך והמלכה היו ממלכי בית חשמונאי) הוו יתבי (המלך והמלכה ישבו יום אחד, לשתות כוס קפה... יש להם ויכוח קולינארי: איזה דבר יותר טוב, לאכול האם גדי או כבש?).

 

מלכא אמר גדיא יאי (המלך אמר לדעתי גדי יותר טוב) ומלכתא אמרה אימרא יאי (והמלכה אמרה: "לדעתי כבש יותר טוב").

 

אמרו מאן מוכח (מי יכריע בסוגייה הקשה הזו)? כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא  (הכהן הגדול - יששכר כפר ברקאי, שהרי הוא מקריב כל יום עשרות קורבנות - הוא יכריע)!

 

מגיע הכהן הגדול, יששכר איש כפר ברקאי, ושואלים אותו – "תגיד, מה יותר טוב לדעתך גדי או כבש?"

אומרת הגמרא - אתא איהו אחוי בידיה (הרים את ידו ואמר: בטח כבש עדיף!!!),  אי גדיא יאי, יסק לתמידא (אם הגדי היה יותר טוב, הקב"ה היה בוחר אותו לקרבן תמיד – אך אם הקב"ה לוקח כל בוקר, קרבן התמיד של שחר מכבש... וקרבן של בין הערבים מכבש, מכאן הראיה שכבש יותר טוב!

 

אמר מלכא הואיל ולא הוי ליה אימתא דמלכותא ניפסקו לימיניה (היות והמלך אמר שגדי יותר טוב, ויששכר כפר ברקאי הרים את ידו, ואמר שכבש יותר טוב, יוצא  שהוא פגע בכבוד המלך... לכן ציווה המלך להוריד את ידו הימנית).

 

יהב שוחד ופסקיה לשמאליה – (הלך יששכר כפר ברקאי לזה המלך מינה לקוצץ הידיים של אלו שנענשו שיחד אותו ואמר לו: "תעשה טובה, לא את יד ימין, יש לי עליה שעון... קח מעטפה... זה בשבילך... תוריד לי את היד השמאלית..." ... הוריד לו את יד שמאל).

 

שמע מלכא ופסקיה לימיניה (יום אחד הולך המלך ברחוב, ורואה אותו עם פרוטזה ביד שמאל, ויד ימין מתפקדת... אמר לו : בֹא רגע לכאן... אני אמרתי שיורידו לך את יד ימין, איך היא נשארה?!... כנראה בטעות, תורידו לו גם את יד ימין! הורידו לו גם את ימין וגם את שמאל).

 

אמר רב יוסף בריך רחמנא דאשקליה ליששכר איש כפר ברקאי למיטרפסיה מיניה בהאי עלמא (ברוך הוא הקב"ה, שתבע את העונש מיששכר כפר ברקאי, כאן בעולם הזה, ולא חיכה עם העונש שלנו לעתיד לבוא).

 

זה העונש שקיבל יששכר איש כפר ברקאי, על זה שהוא לבש כפפה בזמן  הקרבת הקרבנות!

 

 

שואל הבן-יהוידע:

אבל את הכפפה הוא לבש ביד ימין, למה הורידו לו את יד שמאל?!

 

והוא מתרץ:

אמנם הוא לבש כפפה רק ביד ימין, אך הוא הלביש אותה בעזרת יד שמאל – יד שמאל סייעה לו בדבר, אז הורידו לו גם אותה.

 

 

מעיר הרב רוזנבלום ושואל:

רבותי, כל מי שקורא את הגמרא הזאת, שואל את עצמו: מה הולך כאן?!

 

אני לא מבין את הגמרא הזאת – אם אני רוצה להכריע מה יותר טוב – פילה מס' 5 או מס' 7... אני שואל את הקצב. יושבים מלך ומלכה, ודנים מה יותר טוב – בשר של גדי או בשר של כבש, מי המרא דאתרא שפוסק מה יותר טוב - הכהן גדול?!

 

ועוד, אמנם הגמרא אומרת את הטעם: (דקא מסיק קרבנות כל יומא) - הוא מקריב קרבנות כל יום! וכי אם הוא מקריב קרבנות כל יום, זה אומר שהוא מבין איזה בשר יותר טוב?!

יש לו ראיה מוכחת – זה  שמקריבים לקב"ה כל בוקר כבש, סימן שהוא יותר טוב... אם  הקב"ה היה מבקש על הבוקר גדי, סימן שגדי יותר טוב...

וכי הקב"ה אוכל לארוחת בוקר כבש?!  איזה מין ראיה זאת?!

 

 

כדי להבין את התשובות ומה הולך כאן נקדים מדרש:

המדרש הזה, כנראה הופיע באחד המדרשים הקדומים, שנעלמו מאיתנו... הוא נמצא בספר תכלת מרדכי, של המהרש"ם מברעזן.

 

מביא המדרש שלוש דעות - בן-זומא אומר מצינו פסוק אחד כולל יותר, והוא שמע ישראל. בן-ננס אומר, מצינו פסוק כולל יותר, והוא ואהבת לרעך כמוך. שמעון בן-פזי אומר, מצינו פסוק כולל יותר, והוא את הכבש אחד תעשה בבוקר.

אחד אומר "בן-זומא אומר, הפסוק הכולל הוא שמע ישראל", "בן-ננס אומר, הפסוק הוא ואהבת לרעך כמוך"..."רבי שמעון אומר, את הכבש אחד תעשה בבוקר"... "עמד רבי פנחס על רגליו ואמר, הלכה כרבי שמעון בן-פזי" ...

 

מבאר התכלת מרדכי, בפרשת השבוע אות ל"ו-ל"ט:

היות וישנם שלושה עמודים שהעולם עומד עליהם, שזה תורה, עבודה וגמילות חסדים... הם דנו בניהם לגבי בני אדם, שלא יכולים לעמוד בשלושת העמודים האלה.

איך כל אחד מהם, יכול לקיים אותם, במינימום שבמינימום.

 



עמוד התורה:

עמד בן-זומא ואמר – הפסוק הכולל, הוא שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד – עם הארץ שלא מבין תורה, איך בן-אדם כזה יכול  ללמוד תורה?! - הבחור הזה לא מסוגל לקלוט שום דבר - את האדם שלא קולט, לא צריך לעניין שום דבר, הוא צריך לבוא וללמוד, גם אם הוא לא קולט.

 

שואל המדרש – מה קורה לבן-אדם כזה שבא ... איפה הוא מקיים מצוה של  וְדִבַּרְתָּ בָּם?

 

אומר בן-זומא – אם יגיד שמע ישראל, זה פסוק שמספיק לו בשביל לימוד תורה.


כפי שאומרת הגמרא במסכת מנחות צט:

"אמר רבי יוחנן משום ר''ש בן יוחי אפי' לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ" - כי אם תגיד להם שזה מספיק ללימוד תורה, יגידו לך: "למה צריך ללכת ללמוד הדף היומי?! נגיד שמע ישראל שעל המיטה, ונלך לישון".

 



עמוד גמילות חסדים

בדרך כלל את הצדקה האדם נותן כסף. מה קורה עם אדם, שאין לו כסף? לא מצליח לגמור את החודש איך אחד כזה ייתן צדקה?!


אומר בן-ננס:  אין לך כסף לתת צדקה?! בסדר, אבל בגופך אתה יכול לעשות צדקה – תקיים ואהבת לרעך כמוך!


אתה שומע שהבחור הזה עושה חתונה, ואין לך כסף לתת להכנסת כלה... אבל לעזור לו לסחוב ספסלים אתה יכול?...


במקום שייקח הובלה 300 ₪, אתה יכול לעזור לו לסחוב – סחוב לו את הספסלים, כאילו נתת לו 300 ₪!


אז הפסוק השני, הכולל יותר לגבי מצות גמילות חסדים, זה ואהבת לרעך כמוך...

 

 

עמוד העבודה:

אבל יש עוד עבודה, וזו עבודה שנקראת 'עבודת קרבנות'.


אם אדם איננו יכול להביא עֹלה , ואינו יכול להביא שלמים, איך הוא יקיים קרבנות?

אומרים חז"ל – "אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר..." בכל קרבן שבא בבוקר ובערב... לכל בן-אדם  יש שם חצי שקל, כי הרי מתרומות של מחצית השקל קנו את קרבן התמיד... אז לכולם יש חלק שווה בקרבן התמיד.

משה רבינו, הגדול שבישראל, והדבר שהכי נמוך  שבעם ישראל, דתן ואבירם, גם הם נתנו מחצית השקל. לכולם יש חלק בקרבן התמיד... עמי הארצות, תלמידי חכמים, עשיר ועני , כולם שווים!

אז איזו היא מצוה שכוללת את כולם, וכולם נמצאים בתוכה בשווה? - קרבן תמיד. 

אמר רבי שמעון בן-פזי – איזה הוא פסוק כולל יותר, שכולם יש להם חלק בשווה?

אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר ...

 

קם רבי פנחס על רגליו ואמר - הלכה כרבי שמעון בן-פזי!

 


שואל המהרש"ם מברעזן:

למה הוא נעמד על הרגלים?! אפשר להגיד את זה גם בישיבה!

 


אומר הגאון מוילנה במשלי פרק כ:

עם ישראל מחולק, מהראש ועד לרגלים. יש עיני העדה, יש ראשי העדה... החלק הירוד של עם ישראל, נקרא 'רגלי העדה' – עמי ארצות, עניים וכו'. 


שואל – איך יכל להיות, ש'לרגלי העדה', יהיה חלק שווה יחד עם 'ראשי העדה'?


בקרבן תמיד, יש חלק, גם לראשי העדה – לראשיכם, שופטיכם, לזקניכם ושוטריכם, ביחד עם אותם אנשים, שנמצאים ברגלי העדה

 

בקרבן התמיד, לאדם הכי נמוך, ולאדם הכי גבוה, יש חלק שווה... לכן "קם רבי פנחס על רגליו ואמר"...


הוא נעמד על הרגלים כדי לומר "רבותי, מצאתי דבר, שהראש והרגל הם אותו דבר" - בקרבן תמיד.

 

 

דרוש נוסף, כפי שאומר המהרש"ם מברעזן בתכלת מרדכי:

הגמרא במסכת בכורות לה. אומרת: – כאשר אתה רוצה לפסול בכור, לפני שהוא יצא מרחם אמו, אתה יכול להטיל בו מום, אך לאחר שהוא יצא החוצה, אסור לך להטיל בו מום.

אומרת הגמרא – א''ר יהודה מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאוויר העולם אמר רבא גדיא באודניה אימרא שֹה בשפוותיה – (אם יוצא גדי החוצה, אתה יכול לעשות לו מום באוזן. אם יוצא שׂה החוצה, אתה יכול לעשות לו מום בפה – כיוון שהגדי מוציא קודם את האוזן, והשֹה מוציא קודם את השפתיים.

 

אומרת הגמרא במסכת שבת פח. – אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו איך מלאכי השרת משתמשים בו? דכתיב (תהילים קג-כ): "ברכו ה' מלאכיו  גיבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול" דברו ברישא עושי והדר לשמוע ... אז הם אומרים 'נעשה ונשמע'.

 

ממשיכה הגמרא – ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא א''ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו

 

פירוש: רבה ישב ולמד, והיו אצבעותיו מקופלות, הם כנראה נגעו בחפץ חד, ונחתכו לו האצבעות... עבר שם צדוקי אחד, וראה כיצד דם נוטף מהאצבעות של רבה והוא איננו שם לב...


אמר לו: אתם עם פזיז, שהקדמתם את הפה שלכם לאוזן!


איבעיא לכו למשמע, אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו - הייתם צריכים להקדים 'נשמע' ל'נעשה' ולא להיפך.


קודם כל , הייתם צריכים לשמוע אם אתם יכולים לקבל ... אם כן תקבלו, ואם לא מתאים, אל תקבלו!


אמר לו רבה אנן דסגינן בשלימותא אנחנו הולכים בתמימות אחרי הקב"ה כתיב בן (משלי יא-ג) תומת ישרים תנחם.

 


עם ישראל - הקדימו פה לאוזן!


ובעל חיים שמקדים פה לאוזן זהו - כבש. בעל חיים שמקדים אוזן לפה הוא - גדי.

 

עם ישראל אמר 'נעשה ונשמע'... דקדמיתו פומייכו לאודנייכו , אז הוא נקרא בשם כבש!. אומות העולם, שאמרו 'נשמע ונעשה' (מה כתיב בה...) נקראים בשם גדי!   

 

 

מסביר על פי זה המהרש"ם מברעזן את הסיפור עם יששכר איש כפר ברקאי:

יושבים המלך והמלכה לארוחת בוקר, יש להם דיון.


כאשר מלך מצווה דבר מסוים, האם הנתינים שנמצאים תחתיו, יכולים להגיד לו - קודם נשמע מה אתה אומר, ואז נחליט אם אנחנו מקבלים את זה או לא...

או שאנשים שנמצאים תחת מלך, והמלך אומר דבר מסוים, צריכים לשמוע מה שהוא אומר, גם אם לא מבינים?

 

אמר המלך – גדי , יותר טוב...

 

הם לא שאלו לגבי סטייק של גדי, או סטייק של כבש מה יותר טוב... זה לא דיון אצלהם - הם דנים האם נכון מה שאמרו אומות העולם: "קודם כל נשמע, ואחר-כך נעשה" או שנכון מה שאמרו ישראל: "נעשה ונשמע".

 

המלך טען – גדי... כיוון שהגדי קודם כל שומע, ואחר-כך עושה, וזה מה שאמרו אומות העולם – 'נשמע ונעשה'.

 

אמרה המלכה – כבש יותר טוב - כי קודם כל רוצים לעשות, מה שהמלך אומר. לא שואלים שאלות!

 


יוצא אם כן, שהמחלוקת בין המלך למלכה, הייתה האם נהגו נכון אומות העולם, שאמרו – 'נשמע ונעשה' או נהגו נכון ישראל, שאמרו – 'נעשה ונשמע'?

 

שאלה כזו – לא שואלים את הקצב של הילטון... אלא את יששכר איש כפר ברקאי – תביא לנו ראיה , מי יותר טוב.

 

אמר יששכר איש כפר ברקאי – אם אתה רואה שהקב"ה מקריב אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם... פירוש הדבר , שהקב"ה רוצה לזכור בכל בוקר, את מעמד הר סיני! הקב"ה רוצה לזכור בכל בוקר, את זה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע!

 

איך הוא יזכור כל בוקר? - מצוה הקב"ה כל בוקר להקריב אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם, וכך אני יזכור שעם ישראל הקדימו, נעשה לנשמע!

 

אלה דבריו הנפלאים, של המהרש"ם מברעזן.



לדבר תורה נוסף> לפרשת פינחס>>> לחץ כאן


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏