פינחס- רצף האירועים בפרשה

"סיכום לפרשת פינחס". "מהו רצף האירועים בפרשת פינחס?". מהו ההיגיון בסדר של הדברים בפרשת פינחס?". הקב"ה משלם לפנחס, על המעשה הנפלא שהוא עשה. עונש למדיינים. מניית עם ישראל. ציווי על חלוקת הארץ. בנות צלופחד תובעות את חלקן. משה מתבשר שאיננו נכנס לארץ. משה מבקש מנהיג. משה סומך את ידיו על יהושע. ציווי על הקורבנות. ביאור ההקשר בין כל הנושאים בפרשת פינחס...

רצף האירועים בפרשה


הפרשה שלנו נפתחת בשכר שקיבל פנחס, על המעשה הנפלא שהוא עשה, כפי שהתורה מביאה בפרשת בלק...

לוקח פנחס רומח והורג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור. ומיד : "וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף".

 

חוץ מאותם עשרים וארבע אלף, מתו עוד על פי רש"י 167,000 איש (זו מחלוקת רש"י ורמב"ן), כתוצאה מהחטא של הזנות בשיטים וכתוצאה של החטא עבודה זרה של בעל פעור.


 

הקב"ה משלם לפנחס, על המעשה הנפלא שהוא עשה 


כפי שאומרת התורה:

"פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..."

 

מכאן ואילך, התורה עוברת מנושא לנושא, כאשר כל נושא מקושר לזה שלפניו.

 



עונש למדיינים

אחרי השכר שקיבל פנחס, מיד הקב"ה מצוה, לצרור את המדינים על מה שעשו, שהחטיאו את עם ישראל...  וכך אומרת התורה:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם. כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר..."

 



מניית עם ישראל

לאחר מכן, מצווה הקב"ה, את משה רבינו ואת אהרון הכהן, לספור את עם ישראל: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל".

 

למה מונים אותם?

 

אומר רש"י - ויהי אחרי המגפה וגו'. משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן, והוא מונה אותן לידע מנין הנותרות.

כך כביכל הקב"ה, היות ונכנסו "הזאבים", הכוונה לחטא שהיה בבעל פעור ובשיטים, שנהרגו מעם ישראל כל כך הרבה אנשים, אז הקב"ה מצוה למנות את עם ישראל.

 

עוד אומר רש"י - דבר אחר, כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה נמסרו לו במניין, עכשיו שקרב למות ולהחזיר צאנו, מחזירם במניין.

בתחילת פרשת במדבר, מצוה התורה למנות את בני ישראל , שנאמר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם".

 

הקב"ה מצווה למנות אותם, והיות וכך, משה רבינו קיבל את העם במספר, והיות ומשה רבינו צריך להסתלק מן העולם, אז הוא  צריך להחזיר אותם במניין.

גם החומש הזה, נקרא 'חומש הפקודים', על שם שמנו פעמיים את עם ישראל – פעם אחת בפרשת במדבר, והפעם השנייה בפרשת פנחס.

 

 

מיד לאחר המניין של בני ישראל, מופיע המספר הכולל של בני ישראל, שנאמר: "אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים"

 קצת פחות מהמניין שמופיע בפרשת במדבר...

 

צריך לקחת בחשבון, שמתו 200 אלף בחטא של השיטים, ובעדת קֹרח מתו כמעט 15,000... אז בקיזוז המספרים האלה, יש לנו כמעט את אותו מספר שהיה בתחילת הארבעים שנה  ובסוף הארבעים שנה.

 



ציווי על חלוקת הארץ

משה רבינו מונה את עם ישראל , ויש לנו את המניין של עם ישראל, כל שבט ושבט כמה הוא מונה...

"לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ..."

 

לאחר שמנו את עם ישראל, יש את המספר המדוקדק, כמה מונה כל שבט ושבט, ולפי זה מצוה הקב"ה לחלק את הארץ - לפי גודל השבטים.

 


 

בנות צלופחד תובעות את חלקן

לאחר שהקב"ה מחלק את הארץ לפי הגודל, באות בנות צלופחד ותובעות את חלקם בארץ...

אם הקב"ה מצוה לחלק את הארץ, אז יש להם דרישה – "אנחנו גם רוצים חלק בארץ":

 

"אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ!".

 

משה רבינו לא יודע מה לעשות, הוא שואל את הקב"ה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן".

 

היות ועם ישראל שומע שמקבלים את הנחלה בישראל לפי גודל השבט, עכשיו באות בנות צלופחד, ומבקשות גם הם חלק.

 



משה מתבשר שאיננו נכנס לארץ

לפתע משה רבינו שומע דבר חדש...הקב"ה אומר לו – "נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה אתה תיתן להם נחלה..." - משה רבינו שומע שהוא צריך לתת ... פירוש הדבר – "אני נכנס לארץ ישראל". זאת אומרת, שבטלה הגזרה שאני לא נכנס לארץ ישראל – בשורה טובה למשה רבינו.

 

מיד אחרי זה אומר לו הקב"ה:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ".

 

אתה לא תזכה להיכנס לארץ ישראל , אתה רק תזכה לראות אותה ולא מעבר לזה – "כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן".

משה רבינו שומע, שהוא עתיד לחלק את הארץ, אז הוא היה בטוח שהוא ניכנס...

הקב"ה מהיר לו – אתה לא תיכנס לארץ, אלא אתה רק תראה את הארץ ולא יותר מזה.

 

 

משה מבקש מנהיג

משה רבינו שומע, שהוא לא ניכנס לארץ ישראל – הוא חושב על העם ומבקש:

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל  ה' לֵאמֹר. יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה..."

משה רבינו אומר: "הגיע הזמן לתבוע את צרכי"...

 

אומר רש"י - יפקד ה'. כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר, הגיעה שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי, אמר לו הקב"ה, לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל (במ"ר כא, יד), וזהו שאמר שלמה, נוצר תאנה יאכל פריה.

 

זו לא פעם ראשונה, שמשה רבינו שומע את זה, אבל זו פעם ראשונה שהוא שומע את זה, באופן ישיר מפי הגבורה.

הוא כבר שמע את זה, אומרים חז"ל, בזמן שאלדד ומידד התנבאו במחנה ואמרו 'משה מת ויהושע מכניס'... 

 

 

משה סומך את ידיו על יהושוע

הקב"ה אומר למשה רבינו לסמוך את ידיו על יהושוע: "וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה".

 

 

ציווי על הקורבנות

שבעים פסוקים שהתורה עוסקת בקרבנות שעם ישראל מביא במהלך השנה... הן קרבן תמיד של שחר ובין הערבים, והן קרבן של שבת ושל ראש חודש לכל המועדים כולם, כל הקרבנות מופיעים כאן אחד אחרי השני.

 

מה הקשר לכאן?!

 

אומר המדרש בספרי:

צו את בני ישראל - למה נאמר? לפי שהוא אומר אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם.

 

משל למה הדבר דומה?

 

למלך שהייתה אשתו נפטרת מן העולם, והייתה מפקדתו על בניה.

אמרה לו: בבקשה ממך הזהר לי בבני. אמר לה: עד שאת מפקדתני על בני - פקדי בני עלי, שלא ימרדו בי ושלא ינהגו בי מנהג בזיון...

 

כן הוא הנמשל:

 

כך אמר לו הקב"ה: עד שאתה מפקדני על בני - פקוד בני עלי, שלא ינהגו בי מנהג בזיון, ושלא ימירו את כבודי באלוהי הנכר!

 

מהו אומר דברים לא כי אביאם אל האדמה, עד שאתה מפקדני על בני - פקוד בני עלי! לכך נאמר צו את בני ישראל...

 

וזוהי הסיבה שהקורבנות נכנסו בפרשה זו ולא בחומש ויקרא.



לדרשה לפרשת פינחס>>>לחץ כאן


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏