בלק- כיצד זכתה האתון לחיי נצח?!

"דרשה - בלק". "כמה זמן חיה האתון של בלעם?". "כמה זמן חי האיל של יצחק?". "כמה זמן חיו השוורים שסחבו את המשכן?" רש"י כותב על אתונו של בלעם כך: חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר (זכריה ט ט) "עני ורוכב על חמור". יוצא, שהחמור הזה קיים כבר 3500 שנים! כל אחד שואל את עצמו: כיצד יתכן שחמור יכול לחיות 3500 שנים?! ביאור נפלא של הספר מגדים חדשים...

 כיצד זכתה האתון לחיי נצח?!


בפרשה זו, מספרת לנו התורה, שבלק שלח שליחים לבלעם, כדי שיבוא לקלל את ישראל...

בלעם סבור, שהשליחים הללו אינם מספיקים לו בטענה ש - "הקב"ה לא ייתן לי, ללכת עם שליחים כאלו 'זולים'" ...

 

בלק שולח לו שליחים יותר חשובים, ולבסוף הוא יוצא לדרך, והוא רוכב על האתון שלו... מגיע מלאך, וניצב לקראתו בדרך...

 

וכך מספרת התורה:

"וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ. וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ ה' עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים..."

 

יש כאן אתון, שהמשנה באבות פרק ה, משנה ו אומרת עליה:

"עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת..."

 


נשאלת השאלה:

מה נברא בערב שבת בין השמשות: האתון עצמה? או שנברא הכוח שממנו עתיד, בעוד 2488 שנים, לצאת אתון בעולם שתדבר?


 

על כך חלקו המפרשים במסכת אבות:

יש אומרים, שרק הכוח לעשיית האתון הזאת, נברא בערב שבת בין השמשות. ויש אומרים – לא, האתון עצמה נבראה בערב שבת בין השמשות...

 

האתון הזאת, ברוך ה' נבראה, וזכתה להקים בית. התחתנה עם חמור, ולהם נולדו ילדים... ומהילדים האלה, נולדו נכדים, נינים ובני נינים... עד שחמור אחד ממשפחת האתון, הגיע לאברהם אבינו, ועל החמור הזה, רכב אברהם אבינו בדרכו לעקידה.

 

אומרים חז"ל, שהחמור עבר למשה רבינו... בשעה שמשה רבינו לקח את אשתו ואת בניו למצרים, כפי שנאמר (שמות ד, כ): "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר..." בה"א הידיעה... זה  הַחֲמֹר המפורסם, שאברהם אבינו רכב עליו, בדרכו לעקידה.

 

אומר רש"י - על החמור:

חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר (זכריה ט ט) "עני ורוכב על חמור".

יוצא, שהחמור הזה קיים כבר 3500 שנים!

 


כל אחד שואל את עצמו:

כיצד יתכן שחמור יכול לחיות 3500 שנים?!

 

עפ"י דעה נוספת בפרקי אבות, הקב"ה גם ברא את האיל שנעקד בעקידת יצחק, בערב שבת בין השמשות...

שוב אותה מחלוקת – האיל הזה עדין חי, או שרק נברא כוחו של האיל?

אומרים חז"ל בילקוט שמעוני – האיל הזה  חי, והיה בגן-עדן חי, ושתה מן המעיין שיצא מגן-עדן, וכשהגיע הזמן, הוא הגיע אל הר המוריה.

 

 

כמה זמן החמור הזה חי?

אם נעשה חשבון – אברהם אבינו בעקידה, היה בערך בשנת 2100 לבריאת העולם ... היום אנחנו נמצאים בשנת 5775 שנים לבריאת העולם. יש לנו 3675 שנים, איפה חי החמור הזה?

 

 

מביא הרב רוזנבלום, מספר 'מדרש תלפיות'  לר' אליהו הכהן מאיזמיר:

והיכן נמצא החמור, שהיה ביד אברהם אבינו והגיע למשה? אברהם מסרו ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב ללוי, ולוי לקהת, וקהת לעמרם ועמרם למשה, וכשברח משה מפני פרעה, רכב על למדיין, וכשחזר בחזרה למצרים, לקח את החמור הזה, וכשבא לקחת את אשתו למצרים, הרכיב אותה על החמור הזה, וכשעלה משה להר נבו למות, לקח עמו את החמור להר נבו, ונישאר שם החמור בהר נבו, וממתין עד שיבוא מלך המשיח.

אז יש לנו כבר את מקום החניה של החמור...

 

שואל הספר מגדים חדשים:

איך יכול חמור ואיל, לחיות כל כך הרבה שנים?

 

לשיטה שהם נבראו בפועל, אז האיל הזה היה בן 2100 שנה ... ולשיטה שהחמור שרכב עליו אברהם אבינו, הגיע למשה, ועליו רכב מלך המשיח, והוא עדיין חי בהר נבו ... הוא כבר 3500 שנה  ... איך יכול להיות, שבעל חיים חי כל כך הרבה זמן?!

 


אומר הספר מגדים חדשים:

כתוב בחז"ל, שבשעה שהנשיאים הביאו את השוורים, כדי לשאת את עגלות הצב.

בתחילת פרשת נשֹא, הביאו (במדבר ז, ג): "שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן...". כל נשיא הביא שור.

 

שואל המדרש בפרשת נשֹא – מה קרה עם השוורים האלה?

 

אומר המדרש – הם הלכו וסחבו את עגלות הצב, עד שנבנה המקדש, ובשעה שבנה שלמה את המקדש, הקריב אותם במקדש שלו...

יוצא איפה, שמזמן תרומות הנשיאים, עד שלמה המלך היו 480 שנה והשוורים הללו חיים, ויש אומרים עדיין הם קיימות.

 

פירוש הדבר – מצאנו אצל בעלי החיים חיי נצח. איך יכול להיות, שהם חיים כל כך הרבה זמן?

 

אומר הספר מגדים חדשים רעיון נפלא:

כתוב בחז"ל, שהקב"ה אמר לאדם הראשון (בראשית ב, יז): "כִּי  בְיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנוּ מוֹת תָּמוּת...". האריך לו הקב"ה את חייו לאלף שנים (אדם הראשון תרם לדוד המלך שבעים שנה. למעשה, הוא חי 930 שנה).

אבל כשחוה אכלה מעץ הדעת, היא לא הסתפקה לתת רק לאדם הראשון. אלא, הלכה חוה ונתנה לכל הבעלי חיים, לאכול מעץ הדעת. חוץ מעוף אחד שלא אכל – עוף החול (העוף הזה, אומרים חז"ל, שכל אלף שנים, הוא מתחיל לצמוח מחדש...)

 יוצא, שעוף החול, שלא רצה לאכל מהעץ הזה, חי עד עצם היום הזה ...

 

 

הבהמות שאכלו מעץ הדעת, הם אלו שנבראו לפני חטא אדם הראשון... האדם הראשון, היה אחרון למעשה בראשית... אחרי שהוא נברא, הלכה חוה ונתנה לכל החיות לאכל מעץ הדעת.

 

זה היה בשעה העשירית של היום הראשון לבריאה...

האתון של בלעם, ואילו של אברהם נבראו שעתיים לאחר מכן – בערב שבת בין השמשות.

 

להם חוה, לא נתנה לאכול מעץ הדעת, לכן הם יכולים לחיות!...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏