בלק- לא כדאי לקלל...

ח פה לשטן?" כיצד אצל בלק פיו הכשילו שלבסוף קילל את עצמו? ומה הקשר לדתן ואבירם?! ביאור נפלא המסביר את הסיבה שנאסר על מי שיש לו הורים לומר קדיש יתום... "פרשת בלק - סיפור עם מוסר השכל שאסור לקלל"...

לא כדאי לקלל...

 

בלק מבקש מבלעם "וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי"

 

כתב השל"ה הקדוש:

יזהר האדם במאוד שלא יפתח פיו לשטן (שלא יוציא מפיו דבר פורענות על עצמו או על אחרים), כי אפילו אם מדבר שלא בכוונה ממשיך הדבר על עצמו. וכן בלק אמר "אָרָה לִּי" – פיו הכשילו שלבסוף קילל את עצמו.

 

 

בדומה לזה ארע כן פעמיים, לדתן ואבירם שפיהם הכשילם:   

 

הפעם הראשונה:

כשאמר למשה (שמות ב, י"ד): "הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹומֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי" וכידוע משה הרג את המצרי והטמינו בחול, כך באמת גם נתקיים בדתן ואבירם שעל פי אמירתו של משה ירדו חיים לאדמה.

 

הפעם השנייה:

כשמשה קורה להם הם אומרים בחוצפה (במדבר ט"ז, י"ב): "וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה" – פיהם הכשילם שלא הייתה להם עליה אלא ירידה (רש"י).

 

 

מבואר בגמרא ברכות י"ט. וכתובות ח:

אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.

 

ואמר רבי יוסף: מאי קראה? שנאמר: "כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ"

מאי אהדר להו נביא? "שִׁמְעוּ דְבַר ד' קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹקֵינוּ עַם עֲמֹרָה".

 

נמצאנו למדים עד כמה יש להיזהר בכל דיבור שיוצא מפיו שיהיה לטובה ולא להיפך וכמו שאמרו אל תהי ברכת הדיוט (וקללת הדיוט) קלה בעיניך (מגילה ט"ו.) שהרי אף הקב"ה ביקש מרבי ישמעאל בן אלישע שיברכו ואמר רבי ישמעאל שהקב"ה "נענע לי בראשו". (ברכות ז.)

 

 

דין זה אף נקבע להלכה שו"ע יו"ד שע"ב, ב:

"לא יאמר אדם לא נפרעתי כפי מעשי או כיוצא בדברים אלו שאל יפתח פיו לשטן".

 

 

יש מי שאומר מטה אפרים שער ד סעיף א:

כי הסיבה שנאסר על מי שיש לו הורים לומר קדיש יתום היא משום 'אל תפתח פה לשטן'.

 

 

הגדיל לומר השל"ה פרשת בלק דרך חיים תוכחות מוסר:

שיש להישמר לא לפתוח פה לשטן בכל צורה שהיא, "כי אפילו אם מדבר שלא בכוונה, ממשיך הדבר על עצמו". בהביאו ראיה לדבריו מבקשת בלק אל בלעם "ארה לי את העם הזה" - כלומר קלל לי את העם. ופיו הכשילו, שלבסוף התקיים הדבר בו ובלעם אכן קילל אותו.

 

הוראה זו הובאה גם בספר חרדים פר מ"ז:

כמצווה מדברי קבלה שלא לפתוח פה לשטן. ורבי יהודה החסיד ספר חסידים סימן תע"ט: הביא שיזהר אדם מלומר לחברו או לבניו: פגר, או אתה תמיר את דתך, שכן כדבריו: "לא ייתכן כך לזרע ישראל שלא יתקיים בו, או בזרעו". למעשה כמעט בכל ספרי הפסיקה ההלכתית (בן איש חי פינחס שנה שניה סעיף י"ג): הובא דין זה שאסור לאדם לפתוח פיו לשטן.

 

מקובל כי חלק מהתפתחותה של לשון סגי נהור לשימוש בקרב יהודים, נבע מכך שהיא היוותה אלטרנטיבה "חיובית" לספר על דבר רע ושלילי, כגון מחלה או גזירה רעה, מבלי לפתוח פה לשטן...

 

 

נביא סיפור שימחיש זאת:

איש חכם, ישב תחת עץ. ניגש אליו בחור, אשר שמע כי האיש היה אדם בעל שיעור קומה. החליט הבחור לבחון את שליטתו העצמית של החכם.


עמד הבחור מול החכם והחל לקללו. הוא השתמש בכל מילות הגנאי הקיימות עלי אדמות - אך ללא הועיל. החכם לא הגיב...

 

לאחר זמן מה, התעייף הבחור המקלל והלך לדרכו. לאחר מנוחה קצרה, הוא חזר לסיבוב שני של קללות. הפעם הוא הוסיף קללות על משפחתו של החכם והטיח בו את כל מילות הפגיעה שיכל להעלות בדעתו. אך שוב, לא הייתה שום תגובה מהחכם.

 

הבחור התעייף מאוד, פנה לחכם ואמר: "אני קיללתי אותך בכל דרך שיכולתי לחשוב עליה, אך אתה לא החזרת לי כלל וכלל?!".

 

החכם הביט אליו למעלה וענה בשאלה: "אם מישהו נותן לך מתנה, אך אתה מסרב לקבלה, אזי, אצל מי נשארת המתנה?"


"אצל האדם הנותן", השיב הבחור. 


"אם כן, אני מסרב לקבל את הגידופים שלך!", ענה החכם.

 

הסתובב הבחור והלך...



רוצה לדעת מה יש לבלעם נגד בתי-כנסת?! >>>לחץ כאן


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏