משה רבינו ורבי אליעזר

הפרשה פותחת בענייני פרה אדומה. ישנו מדרש שמשה המתאר דו-שיח בין הקב"ה למשה רבינו בזמן שעלה לקבל את התורה:

מדרש תנחומא, פרשת חוקת, אות ח :

רַבִּי אֶחָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, שָׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בְּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה, הֲלָכָה בְּשֵׁם אוֹמְרָהּ, אֱלִיעֶזֶר בן הורקנוס בְּנִי אָמַר, עֶגְלָה (ערופה צריכה להיות לפחות) בַּת שְׁנָתָהּ, וּפָרָה (אדומה צריכה להיות לפחות) בַּת שְׁתַּיִם. אָמַר מֹשֶׁה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים שֶׁלְּךָ הֵן וְאַתָּה אוֹמֵר הֲלָכָה בִּשְׁמוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם (לא מובן ... ר' אליעזר עדיין לא נולד, אז למה אתה אומר מימרא בשמו)?!

 

(עונה לו הקב"ה תשובה, אבל זה לא תשובה לשאלתו של משה) אָמַר לוֹ: צַדִּיק אֶחָד עָתִיד לַעֲמֹד בְּעוֹלָמִי, וְעָתִיד לִפְתֹּחַ בְּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה תְּחִלָּה

 

אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא מֵחַלָּצַי. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, שֶׁהוּא מֵחַלָּצֶיךָ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר (שמות יח, ד). וְשֵׁם אוֹתוֹ הַמְּיֻחָד, אֱלִיעֶזֶר.

 

 

כמה שאלות ששואל הרב ברוך רוזנבלום על המדרש:

 

שאלה ראשונה - למה בחר הקב"ה ללמוד, דווקא הלכות פרה אדומה בפני משה?

 

שאלה שניה – ישנה הלכה לומר דבר בשם אומרו. אבל כאן, הלא ר' אליעזר עוד לא נולד, מה העניין שהקב"ה אומר מימרות בשמו?

 

שאלה שלישית – מדוע משה רבינו מבקש: "רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא מֵחַלָּצַי"?

  

 

נתחיל בתשובה לשאלה הראשונה:

הקב"ה נתן פרה  אדומה במרה, עוד לפני מתן תורה. הקב"ה לימד את משה רבינו פרה אדומה, כשעלה משה למרום, לקבל את התורה, ושמע מהקב"ה הלכות פרה אדומה, כיוון שרצה הקב"ה ללמד את משה רבינו ואת עם ישראל כלל – הולכים לקבל תורה... הולכים לקבל מצוות... אתם לא מקיימים את המצוות, בגלל שאתם מבינים את טעמם ... אלא, אתם מקיימים את המצוות כי כך ציוויתי!

 

לאחר שאתה מקבל את זה, כי "כך ציוויתי"... אתה מתחיל לחפש את טעמי המצוות, כי אם תחפש את טעמי המצוות קודם, אתה תגיד לעצמך "אין לי טעם למצווה, אני לא מקיים אותה!"

אומר הקב"ה למשה רבינו – אתה בא לקבל את התורה, תדע לך דבר ראשון - זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה!

את המצוות של התורה, אנחנו מקיימים כחוקה!

 

אומר הקב"ה למשה רבינו במרה, עוד לפני מתן תורה – אני נותן לך מצוה של שבת, אני נותן לך מצוה של דינים, אני נותן לך מצוה של כיבוד אב ואם... ופרה אדומה!

מה קשורה מצות פרה אדומה, לפני קבלת התורה?

כי אני רוצה שתקבלו את התורה, כחוק!

אחרי שתקבל את התורה כחוק, תוכל לדון בטעמי המצוות...

 

 

זה התירוץ הראשון, שמסביר לנו את ענין פרה אדומה, ולכן פרה אדומה נקראת בשם "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה..." התורה נקראת בשם חוק! את התורה כולה, מקיימים בתור חוק!

 

 השאלה השנייה הייתה – למה ה' אומר מימרות בשם ר' אליעזר?

 

התירוץ של הבאר משה מאוז'רוב:

כולנו יודעים, שפרה אדומה באה לכפר על חטא העגל. חטא העגל נגרם כתוצאה מגאווה...

אומר המדרש במדבר רבה, פרשה ו, אות ב - מִי גָרַם לָהֶם לַבְּכוֹרִים שֶׁאִבְּדוּ הַכָּבוֹד הַזֶּה, עַל שֶׁנִּתְגַבְּהוּ בְּעַצְמָם וְעָבְדוּ לִפְנֵי הָעֵגֶל...

 

אומר התרגום יונתן בן-עוזיאל (שמות לב, א) – וַאֲזַל סַטָנָא וְאַטְעִינוּן וְהָדַר לִבְּהוֹן זְחוֹחִין בא השטן, והכניס בליבם גאוה וגסות הרוח.

 

שואל הבאר משה מאוז'רוב – איך מתקנים את זה?

אומרים חז"ל – אברהם אבינו, נתן לנו את הדרך לתיקון... אמר אברהם אבינו (בראשית יח, כז) וְאָֽנֹכִי עָפָר וָאֵֽפֶר...

 

מבארת הגמרא במסכת סוטה יז, א - בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לב' מצות אפר פרה ועפר סוטה...

 

יוצא, שהענווה של אברהם אבינו, היא זו שנתנה לנו את התיקון לחטא סוטה, ולחטא העגל.

 

אומר הבאר משה –  כשהאדם חוטא בזנות, אומרת הגמרא (מסכת סוטה ד, ב} - אמר ר' יוחנן כל אדם שיש בו גסות הרוח לבסוף נכשל באשת איש... אז אם ככה, כדי לשבר את העניין הזה, צריך ענווה...

 

אותו דבר ענין פרה אדומה, גם היא מתכפרת באמצעות ענווה... זה שאדם לוקח את הפרה האדומה, ושורף אותה... הוא כותש את עצמו, זה הסמל לענווה!

לכן נאמר {יט, ב} וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה... אם התיקון של חטא העגל, צריך להיות ע"י ענווה... הסמל לענווה, זה משה רבינו, שנאמר (במדבר יב, ג) "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה..." אם הוא עניו מאוד, לכן נאמר וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ.

 

 

אומר הבאר משה – עפ"י זה תבין, למה משה רבינו כל כך התרגש, כשהוא עלה למרום, ושמע את הקב"ה אומר מימרות בשם ר' אליעזר...

 

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ, וּפָרָה בַּת שְׁתַּיִם... מה הסמל לענווה?

אומרת המשנה (אבות ו, ו) - הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם...

כשחז"ל רוצים לבטא אדם, שלא מחשיב את עצמו לשום דבר, זה הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ...

כל אדם רוצה לייחס לעצמו דברים... אדם שמייחס דברים אל אחרים... "אני כלום... אחרים אומרים את זה..." – זה הסמל של הענווה!

עולה משה למרום, ושומע את הקב"ה, אֱלִיעֶזֶר בְּנִי אָמַר, עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ, וּפָרָה בַּת שְׁתַּיִם...

שאל אותו משה רבינו – בשביל מה אתה אומר דבר בשם אומרו?

והקב"ה לא עונה לו... אלא אומר לו רק: צַדִּיק אֶחָד עָתִיד לַעֲמֹד בְּעוֹלָמִי...

מבין מזה משה רבינו שיסוד קבלת התורה, הוא בכך שהקב"ה אומר דבר בשם אומרו!

במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה, שם אתה מוצא ענוותנותו!

 

ר' אליעזר מסמל ענוה - הוא הסמל של הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ!

 

ר' אליעזר, לא אמר מעולם חידוש מעצמו!

אומרת הגמרא (מסכת סוכה כח, א) - תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה שתים עשרה אמר להם שמעתי שמונה עשר אמר להם לא שמעתי ר' יוסי בר' יהודה אומר חילוף הדברים שמונה עשר אמר להם שמעתי שתים עשרה אמר להם לא שמעתי אמרו לו כל דבריך אינן אלא מפי השמועה אמר להם הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי... בואו ואספר לכם דבר שקיבלתי על עצמי מימי לא קדמני אדם בבית המדרש ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי ולא שחתי שיחת חולין ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי...

 

אומר לנו ר' אליעזר בן הרקנוס – מעולם לא אמרתי דבר, שלא שמעתי מפי הרב שלי

כי כל דבר אני אומר בשם אומרו! - אני כלום! כל מה שיש לי, זה מהרב שלי!

לכן, מה ששמעתי מפי הרב שלי, אני אומר... ומה שלא שמעתי, אני לא אומר.

 

אומר משה רבינו – אם זה ר' אליעזר בן הורקנוס... יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא מֵחַלָּצַי... אמר לו הקב"ה – קיבלת, הוא יהיה ילד שלך!

כי אתה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה... אז התורה שבכתב – שלך... והתורה שבע"פ של ר' אליעזר.

 

ובאמת התנא שפותח את המשנה הראשונה  בש"ס  - מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן , עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר ...

 

ר' אליעזר הוא הפותח - כיוון שר' אליעזר הוא בעל המימרא , של הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ - הוא הסמל של הענווה!

 

זוהי הסיבה שר' אליעזר בן הורקנוס, נקרא בשם 'הגדול' - כי מי שממעיט את עצמו, נקרא 'גדול'...

  

השאלה האחרונה הייתה - מדוע משה רבינו מבקש: "רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא מֵחַלָּצַי"?

 

 והתירוץ הוא של הספר 'אמונת עתך':

הקב"ה מצוה את משה, ללכת ולגאול את ישראל. בדרכו של משה למצרים, נולד לו בן, וצריך למול אותו. אם משה היה מל אותו, הם  היו צריכים להתעכב עוד שלושה ימים. משה לא רצה להתעכב ואמר: "כשאגיע למלון, אמול אותו"...

  

הגיע משה למלון ובמקום להתעסק במילה תחילה, התעסק במלון תחילה. בא מלאך, ורצה להורגו...

הלכה ציפורה אשתו, לקחה צור ומלה את בנה... ובזה ניצל משה רבינו.

 

יוצא, שכמעט והרג המלאך את משה רבינו, לא בגלל שהוא לא רצה למול את בנו... אלא בגלל שהוא לא הזדרז במצות המילה – על חוסר זריזות.

 

אומר הספר אמונת עתך – את חטא הזריזות של משה רבינו מתקן - ר' אליעזר בן הורקנוס

 

והוא מסביר מדוע:

יש פרק במסכת שבת, שנקרא 'רבי אליעזר דמילה'... הוא ר' אליעזר בן הורקנוס.

שיטת ר' אליעזר בן הורקנוס, היא השיטה היחידה שסוברת ש'מכשירי מילה' דוחים שבת. דהיינו: כורתים עצים, עושים פחמים... כדי לעשות 'מכשירי מילה'.

 

שואל תוספות – למה סובר ר' אליעזר, שצריך להביא את הסכין של המילה, ולהביא אותו אל הילד?! שיקחו את הילד אל הסכין, ואז ירוויחו שהחי נושא את עצמו.

 

אומר תוספות – אם אנחנו ניקח את התינוק אל הסכין, אנחנו לא נזדרז במצווה... עד שנטפל בילד, וניקח אותו אל הסכין, זה ייקח זמן... הרבה יותר זריז, להביא את הסכין אל הילד!

 

על פי זה מובן, שלדעת ר' אליעזר כדי להזדרז במצות המילה, מחללים שבת!.

 

שמע משה רבינו, שהקב"ה אומר מימרות בשם ר' אליעזר, אמר משה רבינו – "יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא מֵחַלָּצַי"

ר' אליעזר, שאומר שמותר לחלל שבת בשביל 'מכשירי מילה', כדי להזדרז במצווה... הוא יתקן את מה שאני השתהיתי, בזריזות של מצות המילה!

 

את משה רבינו המלאך רצה להרוג... אבל בתקופתו של ר' אליעזר, אומרת הגמרא, לא מת אף בן-אדם קודם זמנו - כיון שר' אליעזר ביקש להזדרז במצות המילה!

החוקים הם כלי להתמודדות עם גזרות>>>לקריאה לחץ כאן