בהעלותך- אין אורו של משה חסר כלום

מוכן למות – "הרגני נא הרוג" מה קרה למשה רבינו? ממה הוא פחד?! ביאור נפלא בדרך של משל ונמשל שסיפר הרבי מקוצק לתלמידו-רבי יצחק מוורקה הוא אמנם דמיוני אך יש בו דרך הנהגה לגביי כל מנהיג...

אין אורו של משה חסר כלום

 

משה פונה בדרישה להקב"ה ואומר: "מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה. לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי. וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי"

 

ונשאלת השאלה:

משה עומד ומתמרמר עד כדי שהוא מוכן למות – "הרגני נא הרוג"

מה קרה למשה רבינו? ממה הוא פחד?!

 

כדי להבין את התשובה נקדים סיפור שסיפר הרבי מקוצק לתלמידו-רבי יצחק מוורקה הוא אמנם דמיוני אך יש בו דרך הנהגה לגביי כל מנהיג. היא נלמדת ממשה רבינו ונוגעת לכל אב בביתו...

 

המעשה מובא בספר תולדות יעקב יוסף מפולנאה:

"יהודי זקן שהלך לבית המדרש, איבד את קופסת הטבק שקיבל בירושה מאבותיו. זו הייתה עשויה מקרן של איל והייתה יקרה מאוד עבורו.

היהודי בכה והתאבל על האבדה וחיפשה בכל מקום אפשרי. במהלך החיפושים נכנס לעובי היער ונתקל ב"תיש הקדוש".

תיאורו היה מבהיל: קרניו העצומות נגעו בשמיים והגיעו לכוכבים. ראה התיש את צערו של היהודי, ובקדושתו ידע את הנסיבות שהביאוהו ליער. מבלי לחשוב פעמיים, הרכין התיש את ראשו ואמר לו בנעימות: "כרות חתיכה מקרני והתקן לך קופסת טבק חדשה".

היהודי התרגש וחתך מקרנו של האיל, הוא פתח בריצה לבית המדרש וכיבד את היהודים בטבק ההרחה שהפיק ריח ניחוח נעים במיוחד.

כולם הריחו, התענגו ומיד שאלו: "מאין הריח הנהדר הזה?!"

בהתלהבות סיפר להם היהודי, על "התיש הקדוש" שפגש. תיכף ומיד שמו כולם את פעמיהם אל היער ותרו אחר התיש המופלא שקרניו מתנשאות עד לכוכבי השמיים.

לאחר שמצאוהו, ניגשו אחד אחד וביקשו רשות לכרות חתיכה קטנה מקרניו. בסבלנו מפליאה, פעם אחר פעם נעתר התיש הקדוש לבקשתם, כפף את ראשו לעומתם וכל אחד חתך כמבוקשו עבור קופסת טבק אישית עבורו.

שמם של קופסות הטבק שהותקנו מהקרניים יצא למרחוק ויהודים רבים צבאו על התיש וביקשו להשתמש בקרניו שהלכו ונתמעטו עד שלבסוף נכרתו כליל. כעת, כשהגיעה עת חצות, לא היה עוד מי שיעורר את הכוכבים לשירה...".

 

כותב הספר "מעיין השבוע":

נודה, סיפור עצוב ומרעיד את הלב. וודאי משל הוא. האדם הגדול שקרניו נוגעות בכוכבים שרעפיו בגבהי מרומים. והנה באים אנשים בזוטותיהם, גוזלים זמנו ונוגסים בהתעלותו.

הם זוכים ב'קופסה לטבק' במילוי שאלות טפלות וקרניו הולכות ונגדעות... ואנו מתמרמרים על האנשים המטרידים, האנוכיים, המוכנים לפגום בדרגתו של האדם הגדול כדי להשיג את מאווים הקטנים.

 

אבל כשנעמיק ונעיין במשל, תיהפך הקערה על פיה!

כי אילו היית ה קומתו של 'התיש' ענקית – לא היה בכוכם להקטינו ולגמדו. אבל קומתו לא גבהה, רק את קרניו שלח למרום – אך הוא נשאר בקומתו ללא כל שינוי.

 

והרי כאן זעקה נוקבת: אילו היה אכן גדול – ענק שבענקים כאברהם אבינו, יכול היה להשתחוות לערביים ולרוץ אל הבקר, להאכילם בלשונותשל חרדל וללוות את האורחים, וכל זה רק הוסיף לאברהם אבינו מעלה על מעלתו.

אבל כשתיש היה ותיש נשאר, יכולים המון העם להקטינו ולגדעו...

זה היה חששו של משה רבינו – העניו מכל אדם!

הוא לא האמין בעצמו, חשש שמא אם יעסוק בזוטות – יתקטן ותושפל מעלתו ולכן פנה אל הקב"ה ואמר: " וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי"

אבל הקב"ה הודיעו שהוא גדול במהותו – וכשם שהאור מאיר לכולם ואין נגרע ממנו מאומה כך משה רבינו בגדלותו.

 

כמה הדברים אמורים לגבינו. שהרי כל אחד מאיתנו מנהיג הוא בתוך ביתו... כמה על כל אחד לחשוש שמא יסיטוה טרדותיו ושלא יגדעו מעלתו! יקדיש ללימוד התורה ובנועם המידות שירכוש - יהיה למופת ולדוגמה...





© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏