נשא- טהרת הייחוס של עם ישראל

שהפרשה שלנו, היא בעצם המשך של מעמד הר סיני? האם התורה ניתנה לעם ישראל, היא ניתנה להם בגלל טהרת הייחוס?. קטע מ- "שיחה של הרב ברוך רוזנבלום לפרשת נשא"...

טהרת הייחוס של עם ישראל


בילקוט שמעוני בפרשת וזאת-הברכה – אומרים חז"ל:

נאמר (דברים לג, ב): "ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" – כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות.

בתחילה הלך לבני עשו ואמר להם מקבלין אתם את התורה אמרו לו מה כתיב בה? 

אמר להם לא תרצח, אמרו לו כל עצמן של אותן האנשים אביהם רוצח הוא שנאמר והידיים ידי עשו ועל כך הבטיחו אביו ועל חרבך תחיה. 


הלך לו אצל בני עמו ומואב אמר להם מקבלין אתם את התורה, אמרו לו מה כתיב בה? לא תנאף, אמרו לו כל עצמה של ערווה שלהם היא שנאמר ותהרינה שתי בנות לוט מאביהן. 


הלך ומצא את בני ישמעאל אמר להם מקבלין אתם את התורה, אמרו לו מה כתיב בה? לא תגנוב, א"ל כל עצמן של אביהם לסטים היה שנאמר והוא יהיה פרא אדם לא הייתה אומה באומות שלא הלך ודבר ודפק על פתחה אם ירצו ויקבלו את התורה ...

 

מתוך שבעים אומות, אף אחת לא רצה לקבל את התורה. כל אומה ואומה, הקב"ה עבר ושאל, אם רוצים הם לקבל את התורה, וכל אומה סירבה.

 

עד שהקב"ה בא לישראל, וישראל אמרו – נעשה ונשמע.

 

הגמרא במסכת זבחים קט"ז, א אומרת:

שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר (תהילים כט-ט) ובהיכלו כולו אומר כבוד נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מבול בא לעולם אמר להם (תהילים כט-י) ה' למבול ישב אמר להם וישב ה' מלך לעולם כבר נשבע הקב''ה שאינו מביא מבול לעולם אמרו לו מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא' (ישעיה סו-טז) כי הנה באש ה' נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר ומה קול ההמון הזה ששמענו אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהייתה גנוזה אצלו תתקע''ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר (תהילים כט-יא) ה' עוז לעמו ייתן מיד פתחו כולם ואמרו (תהילים כט-יא) ה' יברך את עמו בשלום ...

 

במדרש ילקוט שמעוני, במדבר אות תרפ"ד מובא:

בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם בהן מה ראו להתקרב יותר מן האומות, סתם פיהן הקב"ה אמר להן הביאו לי ספר יוחסין שלכם שנאמר: "הבו לה' משפחות עמים" כשם שבני מביאין, ויתילדו על משפחותם, לכך מנאם בראש הספר הזה...

 

לכן מונים אותם לפני חג השבועות כיוון שבפסוק האחרון בפרשת פקודי, אומרת התורה: " אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי" ואחר-כך כתוב (במדבר , ב): "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם"...

 

ממשיך המדרש ואומר– שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין שלהן...

 

גם המדרש ברות רבה, פרשה ח, אות א:

רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא פָּתַח (תהלים ד, ה): "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ", אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד אֵימָתַי הֵם מִתְרַגְּזִים עָלַי וְאוֹמְרִים לֹא פְּסוּל מִשְׁפָּחָה הוּא, וְלֹא מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָה הוּא.

 

גם בגמרא במסכת יבמות עו: מובא – א''ל דואג האדומי  עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו מאי טעמא?  דקאתי מרות המואביה...

 

יוצא שכל קבלת התורה, אומר המדרש, נבנה על עניין קדושת הבית, בשביל היוחסין שלהם... ולכן לפני מתן תורה, מונים את בני ישראל.

 

אותו דבר, תמצאו ברש"י (פרשת פנחס)... הפרשה השנייה שבה מונים את בני ישראל. שם מביא רש"י, מדוע הקב"ה מוסיף לכל אחד ואחד מן השבטים ה"א מתחילתו, ויו"ד בסופו – "...חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי: לְחֶצְרֹן מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרוֹנִי לְכַרְמִי מִשְׁפַּחַת הַכַּרְמִי..."

 

אומר רש"י - משפחת החנכי. לפי שהיו האומות מבזין אותם, ואומרים, מה אלו מתייחסין על שבטיהם, סבורין הן שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם, לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם, ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה, לומר, מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם, וזה הוא שמפורש על ידי דוד, שבטי יה עדות לישראל (תהלים קכב, ד), השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם, לפיכך בכולם כתב החנכי הפלאי, אבל בימנה לא הוצרך לומר משפחת הימני, לפי שהשם קבוע בו, יו"ד בראש וה"א בסוף.

 

זה ששם הקב"ה ה"א בתחילתו ויו"ד בסופו, זה עדות שעם ישראל שמר על טהרתו.

 


אומר המדרש בבמדבר רבה, פרשה  ט', אות יד:

שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, הֲרֵי מֵאָה וְאַרְבָּעִים, וְלֹא מָצִינוּ אֶלָּא שִׁבְעִים, שְׁלשִׁים בְּנֵי חָם, וְאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנֵי יֶפֶת, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה בְּנֵי שֵׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, ח): יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  כמו שעם ישראל ירדו ממצרים בשבעים נפש, כנגדם הציבו שבעים אומות.


וְכָמָּה הֵם (בראשית מו, כז): כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים, וְהָאֻמּוֹת שִׁבְעִים, וְאַתְּ אוֹמֵר מֵאָה וְאַרְבָּעִים?! - איך יכול להיות מאה ארבעים, אם אמרנו שבעים כנגד שבעים?!


אֶלָּא שִׁשִּׁים מִשְׁפָּחוֹת יֵשׁ בָּאָרֶץ שֶׁמַּכִּירִין אֶת אֲבִיהֶם וְאֵינָן מַכִּירִין אֶת אִמּוֹתֵיהֶן , וְנִקְרְאוּ מְלָכוֹת, וּשְׁמוֹנִים מִשְׁפָּחוֹת יֵשׁ בָּאָרֶץ מַכִּירִין אֶת אִמּוֹתֵיהֶם וְאֵינָן מַכִּירִין אֶת אֲבִיהֶן, וְנִקְרְאוּ פִּילַגְשִׁים, שֶׁהַפִּילַגְשִׁים חֲשׁוּדוֹת, וּשְׁאָר אֵינָם מַכִּירִין לֹא אֲבִיהֶם וְלֹא אִמָּם אֶלָּא מְעוּלָמִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שיר השירים ו, ח): וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, גָּדְלוּ בְּמִצְרַיִם (יחזקאל כג, כ): אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים וגו', וְהֵן (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחֹתִי וגו'. אַחַת הִיא שֶׁקִּלְקְלָה שָׁם וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, י): וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי, הוּא הַמִּצְרִי שֶׁהָרַג משֶׁה, שֶׁלֹא יִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר בֵּין הַמִּצְרִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, יב): וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וגו'...



יוצא אם כן, שהפרשה שלנו, היא בעצם המשך של מעמד הר סיני, שהמדרש אומר שכל העניין של מעמד הר סיני, שהתורה ניתנה לעם ישראל, היא ניתנה להם בגלל טהרת הייחוס...




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏