במדבר- כל יהודי הוא אות בספר התורה

"דבר תורה קצר לפרשת השבוע במדבר". הטור קובע: מְנוּ וְעִצְרוּ - קודם כל תימנו את בני ישראל, ולאחר מכן יגיע חג העצרת... "מדוע חייבים למנות את בני ישראל לפני חג השבועות?". ביאור נפלא שמביא הרב ברוך רוזנבלום להבנה שהמניין של עם ישראל, הוא הדבר העיקרי שעליו היה מושתת כל מעמד הר סיני...

כל יהודי הוא אות בספר התורה


ידועים דברי הטור, שכאשר חל מועד במהלך השבוע, יש לו רמז בפרשה שלפניו.


כותב הטור:

פִּקְדוּ וּפִסְחוּ  - קודם כל קוראים פרשת צו, מלשון פקודה, ולאחר מכן מגיע חג הפסח, וְלִמְעֻבֶּרֶת - סִגְרוּ וּפִסְחוּ בשנה מעוברת, קוראים פרשת מצורע, ולאחר מכן חג הפסח


מְנוּ וְעִצְרוּ - קודם כל תימנו את בני ישראל, ולאחר מכן יגיע  חג העצרת...


פירוש הדבר, שפרשת במדבר, תמיד צריכה להיות לפני חג השבועות, כי שם מופיע המניין של בני ישראל, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.


מניין עם ישראל היה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים , בשנה השנייה בצאתם מארץ מצרים.



אומרים חז"ל שהמניין של עם ישראל במעמד הר סיני היה שישים ריבוא.

 


עוד אומרים חז"ל במדרש בפרשת ויצא, שאילו היה חסר בעם ישראל אדם אחד, לא היה מתקיים מעמד הר סיני.


מעמד הר סיני היה חייב להיות, בשישים ריבוא אנשים... והשישים ריבוא הללו הם המניין שמהווה  את שורשי הנשמות של עם ישראל.

 

לפי זה, גם אם עם ישראל יהיה בע"ה כַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, שורשי הנשמות של עם ישראל, תמיד יהיו שישים ריבוא.

 

מקור המדרש בבראשית רבה, פרשה ע, אות ח:

על הפסוקים (בראשית כט, ב-ג): "וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ.

 

רַבִּי יוֹחָנָן פְּתַר לָהּ בְּסִינַי - שכל הפסוק הזה רומז על מעמד הר סיני באופן הבא: 

וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר - זֶה סִינַי. 

וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה -  כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים. 

כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא - שֶׁמִּשָּׁם שָׁמְעוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. 

וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה - זוֹ שְׁכִינָה. 

וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים - רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שְׁמוּאֵל שֶׁאִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרִים עוֹד אֶחָד לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים אֶת הַתּוֹרָה.

 

שואל מפרש המדרש ה'ידי משה':

למה חייבים להיות שישים ריבוא?

 

והוא משיב:

כנגד שישים ריבוא אותיות שבתורה. כפי שהזוהר הקדוש אומר, שהר"ת של המילה "ישראל" – יש שישים ריבוא אותיות לתורה. ולכן חייבים להיות כנגדם שישים ריבוא נשמות.

 

משמע מכאן, שכל יהודי הוא אות בספר התורה, ולכן כאשר חסרה אות אחת, בספר התורה, הספר תורה פסול.

 

יש כאלה שדרשו מכאן, על דברי הגמרא במסכת שבת: שכאשר אדם נמצא בשעת יציאת נשמתו של אדם, קורע קריעה כדין ספר תורה שנשרף.

 

אם ככה, המניין של עם ישראל, הוא שישים ריבוא, ולכן כותב לנו הטור, שחייבים למנות את בני ישראל לפני חג השבועות, כי המניין של עם ישראל, הוא הדבר העיקרי שעליו היה מושתת כל מעמד הר סיני. 




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏