שבועות- להיות אכזרי ולנצח!

"שיחה לחג השבועות". "האם לאדם מותר להתאכזר"?. מדוע "יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת. רִצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם" הוא משתמש בחיות כדי לתאר אדם?!. מדוע על האדם בחיר הנבראים ללמוד מבעלי החיים?! חלק משיחה של הרב רוזנבלום המבאר אגדה מ- "אגדות רבה בר בר חנה"...

להיות אכזרי ולנצח!


לרבה בר בר חנה ישנן אגדות שקשה להבינם ללא ביאורי חז"ל. אגדות אלו מפוזרות בש"ס ומובאות בהקשרים שונים להמחשת רעיונות, דרך חיים או השקפה.


אחת מהאגדות מוסברת על ידי המלבי"ם בהקשר למלחמה ביצר הרע על ידי לימוד התורה - "בראתי יצר הרע בראתי לו תורת תבלין"...


אומרת הגמרא במסכת בבא בתרא עג, ב:

ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזיא לי (בעיני ראיתי - פגשתי) ההיא אקרוקתא (צפרדע) דהויא כי אקרא (גודלה של הצפרדע,היה כגודלה של העיר) דהגרוניא (שם העיר) ואקרא דהגרוניא כמה הויא (מה גודלה של העיר הזאת)? שתין בתי גודלה (שישים בתים) אתא תנינא (הגיע נחש) בלעה (ובלע את הצפרדע שגודלה ששים בתים).

(נשים לב, לנחש לא קוראים נחש, אלא 'תנין')

 

ממשיכה הגמרא ואומרת - אתא פושקנצא (הגיע העורב - נקבה) ובלעה לתנינא (וטרפה את הנחש)...

 

אמר רבה בר בר חנה  וסליק יתיב באילנא (הסתכלתי, וראיתי אותה נוחתת על אילן) תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא (בוא וראה כמה כוח יש לאילן הזה!)

 

רבה בר בר חנה התפעל מהכושר של האילן, להחזיק עורבת נקבה, שתפסה בפה שלה נחש שבלע צפרדע שהגודל שלה שישים בתים. עד כאן דברי הגמרא.

 

הגמרא הזאת צריכה ביאור, מתחילתה ועד סופה, מה בדיוק נעשה כאן בגמרא הזאת:

המלבי"ם מביא הסבר נפלא:

בשעה שהחליט לברוא הקב"ה את האדם, נאמר בתורה (בראשית א, כו): "נַֽעֲשֶׂה אָדָם..."

 

אומר רש"י - נעשה אדם. אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן.

 

מובא בכתביו של ר' אלחנן וסרמן בשם הזוהר הקדוש:

"נַֽעֲשֶׂה אָדָם". אמר הקב"ה לכל הנבראים שנבראו לפני האדם – כל אחד ישים חלק מחלקו, וביחד נעשה אדם. אתם תתנו את החלק שלכם, ואני אתן את החלק שלי!...

 

האריה נתן את החלק שלו... הנמר נתן את החלק שלו... הכבש... העכבר... הקרציה... הזבוב... כולם נתנו את חלקם, וזה היה מוטל באדמה.

 

בא הקב"ה, ונפח בו נשמה... יוצא שהאדם מורכב משישים כוחות, שרמוזים בפסוק (שה''ש ו, ח): "שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת"... ומהם הוא ברא את האדם.

 

המספר שישים קשור למהות של ששים ריבוא... עם ישראל, גם אם יהיה עשרה מיליארד אנשים בע"ה, ואפילו יותר... - יהיה ככוכבי השמים לרוב - שורשי הנשמות שלהם, הם לא יותר מאשר שישים ריבוא...

 

אם כך, בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון, אמר לו – אני מכניס בך שישים כוחות שנמצאים בבריאה, ומהם אני בורא אותך.


מלבד זה, נתן לו הקב"ה חלק ממנו – חלק אלוה ממעל - זו הנשמה.

 

כותב ר' אלחנן וסרמן – כשאדם נעמד על רגליו, הוא בעצם ג'ונגל נייד. יש בו את כל החיות והבהמות בעולם, עם כוח של מלאך.

 

אומר אברהם אבינו (בראשית כ, יא): "רַק אֵין-יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַֽהֲרָגוּנִי"...

 

מדוע אברהם אבינו מפחד?!                                                    

 

כי אם אין לאדם יראת שמים, אומר ר' אלחנן וסרמן, אז הוא ג'ונגל

בג'ונגל אין יראת שמים – האריה טורף את הג'ירפה, והנמר את הזברה... אף אחד לא עושה חשבון לאף אחד... אז המהות שנמצאת בג'ונגל, זה רצח, זה מה שעושים שמה!

אומר אברהם אבינו – אם אין בלם, אם אין נשמה... הורגים אחד את השני!

 

אומרת המשנה באבות ג, ב:

רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ...


יוצא שהאדם במהותו, הוא יצור חייתי... וכדי לבלום את זה - צריכים להכניס בו נשמה, להכניס בו יראת שמים - שיבלמו אותו ממעשים אסורים.

 

לכל בעל חיים יש מאפיין משלו כפי שאומרת המשנה (אבות ה, כ): "יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת. רִצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם".

 

נשאלת השאלה:

וכי לא מצא ר' יהודה בן תימא להשוות אותנו דווקא לבעלי חיים?!

 

זאת ועוד, גם הגמרא במסכת עירובין ק,ב שולחת אותנו ללמוד מבעלי חיים אחרים:

אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל.

מדוע עלינו ללמוד מבעלי החיים?!

 

והסיבה פשוטה מאוד:

כיון שבך יש בעלי חיים! אתה מורכב מבעלי החיים! בכל אחד נמצא כוח, שנלקח מבעלי החיים!

 

נחזור כעת לדבריו של רבה בר בר חנה:

נקודת האפיון של הצפרדע על פי האר"י הקדוש שהיא בעל חיים שנקראת: "ציפור-דעה" – יש לה שכל בכך שהיא מוכנה למסור את נפשה, למען קידוש ה' .

(מובא בגמרא במסכת פסחים – מהיכן למדו חנניה מישאל ועזריה למסור את הנפש על קידוש ה'? למדו קל וחומר מהצפרדעים. הקב"ה לא אמר לצפרדע  "תכנסי לתוך התנור". הוא נתן ציווי כללי באו הצפרדעים למצרים, וכל אחד שאל "איפה אני הולכת?" ענו להן: "את יכולה ללכת לאיפה שאתה רוצה... אבל יש גם ציווי להיכנס לתנורים!". כל צפרדע יכלה לברוח מהעניין, אבל הצפרדעים לא ברחו – אלא נכנסו לתוך התנורים!)

 

חנניה מישאל ועזריה יכלו לברוח - הנביא אומר להם (ישעיה כו, כ): "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם..." - הם למדו קל וחומר מהצפרדעים – ומה הצפרדעים שלא מצווים על קידוש ה', נכנסו לתוך התנורים... אנחנו שמצווים על קידוש ה', על אחת כמה וכמה!...

יוצא אם כן, שהצפרדע מסמלת מסירות נפש.

 

אמר רבה בר בר חנה – פגשתי אדם שהיתה לו תכונה של צפרדע, והצפרדע הזאת הייתה בכל השישים בתים של העיר הגרוניא .

פירוש הדבר – אמר רבה בר בר חנה – פגשתי אדם, שמסמל מסירות נפש, בכל הכוחות שלו! אין דבר שהוא עשה, בלי מסירות נפש!

עבודת ה' שלו, זו מסירות נפש בכל דבר – התפילה שלו עד כלות הכוחות. הלימוד תורה שלו, עד כלות הכוחות!

 

אמר רבה בר בר חנה - לדידי חזיא לי ראיתי צפרדע, והצפרדע הזאת הייתה בעלת שישים כוחות של מסירות נפש לכל דבר מצוה! תפילה ותורה ועבודת ה'... כל דבר מסירות נפש!

 

אתא תנינא הגיע הנחש ו'התלבש' עליו, והסית אותו מדרך ה'!

 

ה'עובד ה'' הזה, שכל שישים הכוחות שלו בעבודת ה', בכוחות של מסירות נפש של צפרדע, הגיע אליו אותו תנינא ... ובלעה – לקח אותו הנחש הקדמוני!

 

מה הדרך עכשיו, לחזור בחזרה למסלול?

 

ישנה רק דרך אחת - אתא פושקנצא הגיעה העורבת ... ולמה דווקא עורב נקבה?!

משום שהעורב הזכר, הוא אכזרי מטבעו... והנקבה היא רחמנית...

אתה צריך לקחת את הכוח של העורב - כוח של אכזריות! שאין לך אכזרי יותר, בבעלי החיים, יותר מן העורב.

 

אומרים חז"ל – העורבת דוגרת על הביצים, ובשעה שיוצאים האפרוחים החוצה, הם יוצאים בצבע לבן... העורבת מסתכלת ואומרת "זה לא שלי... הם לבנים ואנחנו שחורים..." העורבים תופסים את הרגליים ובורחים משם... משאירים את הגוזלים לבד לגווע - לא מעניין אותם שום דבר! 

והגוזלים צועקים לקב"ה, שנאמר (תהלים קמז): "לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ" – "אבא תביא לנו אוכל!"

 

יש אומרים שהקב"ה מזמן להם יתושים, והם אוכלים אותם ... יש אומרים מהצואה יוצאים תולעים והם ניזונים מהם... ה' מזמן להם אוכל!

 

כדי לגבור על כוח הנחש, שמסית אותך לדרך האחרת, אתה צריך כוח של אכזריות... אבל כוח של אכזריות לבד לא תספיק עליך לקום להתרומם, ולאחוז באילן... והאילן זוהי התורה הקדושה.

 

וכבר אמרו חז"ל – המאור שבתורה מחזירם למוטב!  




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏