מוצאי שבת- עצם הלוז וסעודה רביעית

"דבר תורה למוצאי שבת". "מהי מעלתה של סעודה רביעית?". "מדוע צריכים לאכול סעודה רביעית במוצ"ש?". "הקשר בין עצם הלוז לסעודה רביעית". סעודה שהיא בין עולם הזה ועולם הבא מזינה את העצם שהיא בין עולם הזה ועולם הבא...

עצם הלוז וסעודה רביעית

 

ישנה הלכה, שצריכים לאכול סעודה רביעית במוצ"ש.

סעודה רביעית - "דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא" יש עניין גדול ליטול ידיים, ולאכול לחם...

לאחר נטילת ידיים, יש זמירות. הזמירות האלה - כידוע - כמעט כולם, הם על אליהו הנביא.

 

העצם שניזונת מסעודה רביעית, היא עצם הלוז.

יש לאדם בחוט השדרה עצם, שנקראת לוז  ובמקומות אחרים זה נקרא בשם נסכוי, והסעודה הרביעית, היא המזינה את הלוז.

 

נשאלת השאלה:

מדוע דווקא סעודה רביעית היא זו שמזינה את הלוז, ולא החמין של שבת בצהריים?

 

האר"י הקדוש מבאר זאת באופן הבא:

יש עולם שנקרא 'עולם הממוצע' -  פירוש הדבר – נקודות האמצע.

העולם נברא בארבעה יסודות שהם:

דומם – דברים שאינם מתפתחים ודוממים מנותקים מהקרקע.

צומח – דברים שהם מתפתחים עם הזמן מחוברים לקרקע

חי – דברים שהם מתפתחים ובעלי תנועה

מדבר – האדם בחיר הנבראים בעל יכולת וורבלית – 'רוח ממללא'

 

האר"י מסביר - לכל אחד מהיסודות  יש אמצע בניהם.

הממוצע בין הדומם לצומח יש את ה- אלמוג. האלמוג הוא צומח, אבל הוא דומם.

 

הממוצע בין הצומח לבין החי, יש חיה שנקראת אדני השדה.  

אדני השדה, זו חיה המופיעה במשנה במסכת כלאיים – היא מחוברת דרך הטבור, לתוך הקרקע (רבותינו מדברים על זה, במכת ערוב - בשעה שהגיעו כל הבהמות למצרים כתוב בשמות יז, ח: "...וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ" - אומרים המפרשים שהכוונה לאדני השדה, שהגיע עם האקלים שלו, כיון שהוא חייב לבוא עם חתיכת אדמה צמודה...) אמנם הוא חי, אבל מחובר לאדמה. כדי להרוג אותו, צריכים לנתק אותו, ממקור המחיה, דרך הטבור, ככה מחסלים אותו.

 

הממוצע בין החי לבין האדם - זה הקוף.

(השפת אמת מביא: שישמעאל הוא הממוצע שבין החי לאדם. כיוון שנאמר לגביו: "והוא יהיה פרא אדם" – פרא שייך לחיה ואדם שייך לאדם, אז הממוצע שבין שניהם..).

 

אומר האר"י הקדוש – הממוצע שבאדם - בינו לבין עולם הבא, הוא הדבר שנקרא לוז, כיין שעצם הלוז, היא הדבר היחידי שנשאר בקברו של האדם , לאחר 120 שנה. כל איבריו נרקבים ורק הלוז נשארת.

 

בבראשית רבה מובא:

שאל אַדְרַיָּינוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת את רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנַנְיָא ממה אתם עתידים לקום בתחיית המתים?. אמר לו – מן הלוז.

הלך אותו אחד והוציא מהקבר את הלוז, וניסה לחסל אותה – הכניסה בתוך מים – לא נמחתה, טחן אותו במטחנה – לא נטחנה, שרף אותה באש – ולא נשרפה.

 

הוא לא נואש ואמר – "אני אקח פטיש, ואתן לה מכה על משטח של מסגרים, ואפוצץ אותה לחתיכות".

 

מספר המדרש – הלך ונתן מכה על העצם – נשבר הסטנד, נשבר הפטיש והוא לא הצליח לשבור.

חזר לרבי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנַנְיָא ואמר לו – "אתם תקומו בתחיית המתים!"

 

דרך אגב, הלוז מופיע גם אצל יעקב אבינו (בראשית כח, יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה. זו גם הסיבה שהגמרא אומרת, יעקב אבינו לא מת, כי יעקב אבינו שייך לנקודה שנקראת לוז, והלוז נשאר לנצח...

 


יוצא אם כן, שמכל האיברים בגוף האדם, הדבר היחיד שנשאר, זה הלוז. איך זה לא מתכלה? הרי זה קשור לגוף האדם?!

זהו שאומר האר"י הלוז היא הדבר שמקשר בינך לבין עולם הבא. הוא דבר גופני, אבל נשאר נצחי.

יוצא, שעצם הלוז היא נקודת האמצע, שבין העולם הזה, לבין העולם הבא.

 

וממה ניזונת עצם הלוז?

סעודה רביעית היא מזינה את הלוז, שהיא גם האמצע, שבין העולם הזה לעולם הבא.

 

הסבר: 

בשבת אנחנו אומרים – מעין עולם הבא, יום שבת מנוחה. כל סעודות השבת, שייכות למעין עולם הבא. והסעודות במהלך השבוע הן שייכות לעולם הזה.

הממוצע בין סעודות השבוע לבין סעודות השבת, היא – סעודה רביעית.


סעודה שהיא בין עולם הזה ועולם הבא מזינה את העצם שהיא בין עולם הזה ועולם הבא...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏