מגילת רות והתורה שבעל פה

"מאמר לשבועות מגילת רות". "מדוע צריכים לקרוא את מגילת רות בחג השבועות"? למה הקב"ה גלגל את העניינים כך שדוד המלך יהיה מצאצאי רות? וכי לא היה יותר קל אם הוא היה נולד לאיזה יהודי מיוחס?! לשם מה בועז מזהיר את נעריו שלא יכלימו את רות?. מדרשי חז"ל המבארים את הצורך בקריאת מגילת רות דווקא בחג השבועות... מאת ר' "יאיר לבקוביץ'".

מגילת רות והתורה שבעל פה

 

לשם מה קוראים את מגילת רות בחג השבועות? מה הקשר בין חג מתן תורה לסיפור מגילת רות? ובכלל איך דוד הלך קשור ליום שבו קיבלו עם ישראל את התורה?!


כדי להבין את התשובות נביא הקדמה:


מגילת רות מלאה המון 'ביטויים של חסד'.

נעמי אומרת לכלותיה – יעשה ה' עמכם חסד כשאר עשיתם עם המתים ועמדי –– החסד שעשו רות וערפה עם המתים – שהם וויתרו על כתובתן, שאם לא כן לנעמי לא היה מה להחזיר להם והיא הייתה נאלצת לבלות בכלא של מלך מואב.

 

נעמי מנסה לשכנע את ערפה ורות לחזור, והיא מסבירה להם "העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים"?! 


ונשאלת השאלה:

רגע, אין בחורים בבית לחם שיהיו מוכנים להתחתן עם ערפה ורות הלא הם עברו גיור, אז מה נעמי רוצה בעצם להגיד להם?!

 

 

כאשר הם מגיעים לבית לחם – הכתוב לפתע מכנה את רות – 'רות המואבייה', מה פשר העניין שלפעמים הכתוב קורא לה רות ולפעמים הוא קורא לה רות המואבייה?!

 


כאן אנחנו נכנסים לאחד הוויכוחים הגדולים והעתיקים ביותר בימי התנ"ך. 


התורה מצווה: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם".


דרשו חז"ל ודייקו מהפסוק:

עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית, כלומר שהגזרה שלא יבואו בקהל – אמורה אך ורק על הזכרים – כי דרכו של גבר לקדם בלחם ובמים ואין דרכה של אישה לעשות כן, לכן כל פסול החיתון אמור על הזכרים. אולם, דרשה זו לא התקבלה שם על דעת כולם.

 

אפשר לראות אפילו כמה דורות לאחר מכן, כאשר דוד המלך בא להלחם בגולית, (שדוד המלך הוא מצאצאי רות) שאול אומר לכל העם שמי שיכה את גלית יקבל את ביתו. 


דוד המלך היה בן בית אצל שאול, והיה מנגן לו כדי להעביר לשאול את הרוח הרעה, כאשר הוא מתיצב להלחם מול גולית, שאול שואל את הסובבים אותו – בן מי זה הנער?


ונשאל: הייתכן?! וכי אינך מכיר אותו? הלא זה דוד שהיה מנגן לפניך?! 


אלא, שעדין הייתה בעיה עם הדרשה הזו – עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית , זה היה בעייתי אפילו כמה דורות לאחר מכן ששאול בעצם ראה בייחוס שלו שהוא מגיע מרות – ואם מדברים על צאצא של מואבי – הרי זה פסול חיתון! 


אם כן הדרשה הזו לא התקבלה במאה אחוז עד שבא עמשא בן יתר לבית המדרש והכריע (יבמות דף עז): "אמר רבא: מלמד שחגר עמשא חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו יידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי, עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית".

 

בועז – כן דרש את הלימוד הזה, עכשיו כשבאו הנערות ללקט בשדה שלו – רות ישר תפסה את עינו. חז"ל אומרים שזה משום שהיא הייתה צנועה, שלא הייתה שוחה ומרימה שיבולים, אלא הייתה מתכופפת ומרימה.

 

בועז מזהיר את נעריו שלא יכלימו את רות. 

מדוע? רות הרי לא הייתה הנערה היחידה שליקטה בשדה, ומדוע בועז היה צריך להזהיר את הנערים לא להכלים אותה?

 

כמו שאמרנו – בועז הכיר בגיור של רות – "ותהי משכורתך שלמה מאת ה' אלוקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו".

 

 אולם לא אצל כולם זה היה כך – הנער שניצב עם בועז עדין מכנה אותה "נערה מואביה" – ומטבע הדברים – הנערים של בועז ראו בחורה מואביה שזה מעלה את הסיכויים להתנכל אליה, לכן בועז מזהיר אותם – והוא אומר להם שמבחינתו היא יהודיה לכל דבר.

 

רות מביאה לנעמי את מה שהותירה ממה שבועז נתן לה. – זה כיוון שאף אחד לא רוצה לעזור לנעמי – כמו שאמרנו קודם שהרי היא עזבה כבוגדת אין אף אחד רוצה לעזור לה.

 

נעמי שואלת את רות "אנה היית ומה עשית"? 

ורות מספרת לה את פגישתה עם בועז – ונעמי מבינה שבועז מכיר בגיורה של רות – והיא אומרת – אם כך יש עוד סיכוי – "לא עזב חסדו את החיים והמתים" – אם כך יש גואל שצריך ליבם, עדין לא אפסה תקווה...

 

נעמי מורה לרות שתמשיך ללקט בשדהו של בועז לראות מתי הוא יוכל ליבם אותה.


שלב הבא, נעמי מורה לרות ללכת לבועז אל הגורן. 


נשאלת השאלה: 

איזו מן עצה זו? את רוצה להגיד לבועז שיגאל את רות אז תשלחי לו מכתב, תעשי את זה בצורה מסודרת, לא בצורה כזו! ובכלל מה בועז עושה בלילה בגורן? אין לו מיטה? וחוץ מזה הוא מנהל עבודה? בכלל מה יש לו לחפש שם?

 

בועז – ידע שבזמן שזורים את הגורן יש בחורים ובחורות שמסתובבים באיזור הגורן והוא הלך להשגיח של יהיה שם 'בלאגן'. 

נעמי רואה שבועז מתעכב והוא לא מיבם את רות. (כשם שיש רבנים שנותנים הכשר אבל לא אוכלים את ההכשר שהם נותנים כי הם לא סומכים על זה...) חששה היא שגם בועז – אמנם דרש את הדרשה – עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית – אבל לא אצלי בבית...

 

נעמי מחכה חודש חודשיים וכשהיא רואה שהענינים לא זזים היא אומרת לרות – עכשיו צריך לדחוק את בועז לנקודה שבה לא תהיה לו ברירה לכן היא שולחת אותה אל הגורן, עכשיו אם יראו את בועז עם רות בגורן.


תארו לעצמכן איזה סקנדל יכול להיגרם מזה...


לכן כאשר רות מגיעה אל הגורן ובועז מגלה זאת – הוא לא מגרש ישר את רות אלא אומר לה – היטבת חסדך האחרון מן הראשון – הוא מבין שרות באמת מעוניינת לעשות חסד עם בעלה שנפטר ולהקים לו שם – ואז כבר אין לו ברירה והוא אומר לה שהוא מוכן לגאול אותה – אבל יש גואל יותר קרוב שהוא רק אחיין, אבל יש אח שקוראים לו טוב שהוא יכול לגאול אותה.


רות מספרת לנעמי את כל מה שקרה לה ונעמי מרוצה – התכנית שלה הצליחה מעבר למשוער.


בועז הולך לגואל והוא אומר לו – תקשיב אתה מעוניין לגאול את חלקת השדה של אלימלך? (גאולת קרקעות לקרובים זה עסק משתלם ביותר לפי שהגואל יכול לגאול קרקע הרבה יותר בזול ממישהו אחר, ועוד קרקע כמו של אלימלך שהיה מראשי הפרנסים בבית לחם – מה רע?...)

 הגואל מיד מסכים 


אלא שאז בועז אומר לו – "רגע, יש עוד פרט קטן – אם אתה גואל את השדה – עליך להתחתן גם עם רות". 

לזאת לא מוכן הגואל משום –"פן אשחית את נחלתי" – יש לי ילדים לחתן - יש לי בנים שלומדים בישיבות – אם אני אתחתן עם רות – זה יפגע בשידוך של הילדים שלי – בקיצור... לא אוכל לגאול.

 

משום כך בועז גואל את רות והעם שבשער מקבלים את הנישואין האלו "ייתן ה' את האישה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה".


בועז, שכחנו לומר, הוא כבר איש זקן. בן 80 ככה אומרים חז"ל, כתוב ש"ויתן ה' לה הריון" חז"ל אומרים שאחרי ליל הכלולות בועז נפטר, וה' עשה נס ,ורות מיד התעברה ממנו, עכשיו בשלב זה נעלמים רות ובועז מהתמונה – הילד שנולד – הופך להיות שייך לנעמי – "ותאמרנה הנשים אל נעמי..." 


שאלה – הלא הוא הילד של רות?!

 

התשובה לכך היא:

בעצם תכליתה של מגילת רות, מגילת החסד, רות שהייתה צנועה ומלאת חסד – וכל מה שרצתה הוא "להקים שם המת על נחלתו" מילאה את תפקידה בכך שילדה בן לנעמי לכן עכשיו מבחינת הכתוב אין לה כבר יותר תפקיד – הבן של נעמי!


וזה היופי אצל רות, שהיא הייתה מוכנה לוותר על הכול ובלבד לעשות חסד.


כעת ניתן לשאול:

למה הקב"ה גלגל את העניינים כך שדוד המלך יהיה מצאצאי רות? וכי לא היה יותר קל אם הוא היה נולד לאיזה יהודי מיוחס?!

 

חז"ל אומרים שאם היה מלך יהודי אורגינל הוא לא היה עומד במטלות המלוכה של דודו. 


לא בכדי הוא חייב להיות בין של מואבייה -  דוד המלך שהוא מצאצאי רות המואביה נטל תכונה חשובה מאוד שיש רק למואבים, תחילת העם המואבי – אם ניזכר היה מגילוי עריות של לוט עם ביתו, בנות לוט כשראו את חורבן סדום היו בטוות שהם לבד בעולם לכן הם רצו לעשות חסד עם העולם ולקיים אותו לכן באה בת לוט על אביה.

 

אולם משראתה שאין זה כך, במקום לקרוא לבן שנולד לה יוסף, משה – קראה לו מואב – זה מהאב – זוהי עזות – חוצפה.


עוד דוגמה:

כשבני ישראל היו בשיטים – בנות מואב הלכו להחטיא את עם ישראל ע"י זנות – זוהי עזות וחוצפה.


כאשר אח ואחות מתחתנים ביניהם – כתוב בפרשת קדושים – "חסד הוא" מה חסד יש בזה? אלא שהאח רוצה לגמול חסד לאחותו ואומר היא מכירה אותי, אני מכיר אותה, במקום שהיא תצא עם מליון בחורים אני אתחתן איתה וזהו – זה זנות! 

כלומר לפעמים החסד – מוביל לאנטי חסד ואפילו לזנות.

 

אבל! רות שהייתה צנועה לקחה את מידת העזות הזו ודרך המסננים שלה קידשה וזיככה את המידה הזו.

 

ההוכחה לכך היא:

שכשהיא באה אל בועז אל הגורן היא עשתה בדיוק מה שנאמר לה ולא מעבר, והרי היא אישה גלמודה בודדה שאין לה כלום בחיים ובכל זאת כיוון שהייתה צנועה זה מה שמצא חן אצל בועז – הוא מבין את זה והוא רואה שהיא יודעת איפה עובר הגבול בין חסד טוב לחסד שאינו טוב שמוביל לזנות.

 ולכן תכונה זו של העזות שהגיעה מרות עזרה לדוד המלך לכונן את ממלכתו.

 


מגילת רות דווקא בשבועות

אנחנו לא סתם קוראים את מגילת רות בשבועות. אנו יודעים שכשבני ישראל עמדו מתחת הר סיני אמרו 'נעשה ונשמע'. 


אולם במקום אחר כתוב: "ויתיצבו בתחתית ההר" ודרשו חז"ל - שכפה הקב"ה עליהם הר כגיגית – חז"ל במסכת שבת מגלים שבני-ישראל הסכימו לקבל את התורה שבכתב אך לא את התורה שבע"פ, ועל זה נאלץ הקב"ה לכפות אותם.

 

בני-ישראל הסכימו לקבל את התורה שבכתב – הם אמרו, בסדר על זה אנחנו מוכנים להתחייב אבל שבעוד כמה דורות יבוא איזה מישהו יגיד לנו לעשות כל מיני דברים – על זה אנחנו לא מוכנים להתחייב.


לכן נאלץ הקב"ה לכפות עליהם הר כגיגית – ובני-ישראל קיבלו עליהם את התורה שבעל פה מרצון בימי אחשורוש "הדור קיבלוה" – שיושבים מרדכי ואסתר ומתקנים תקנות.

 

גם אצלנו – הדרשה העתיקה – "עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית" – זו תורה שבעל פה.


ואנו מראים שללא תורה שבעל פה – אין לנו את דוד המלך, גם לא את מלך המשיח.


לכן חשוב וצריך שתאמר מגילת רות בשבועות להראות שחלק מתורה שבכתב – זו התורה שבעל פה.   


     


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏