מצוות- "עבירה גוררת עבירה"

"מה כוחה של עבירה?" קורה שאדם מועד ונכשל בעבירה, השאלה היא מה הוא יעשה מיד לאחר מכן? אם יעשה הוא תשובה ימחל לו ולא יבולע לו. אך אם האדם לא חוזר בתשובה מיד החשש הראשן שהא יתדרדר ויפגע באנשים חפים מפשע.. חייבת להיות התדרדרות כיוון שלאחר כל עבירה שעושים ולא חוזרים בתשובה מגיעה עבירה אחרת... "חכמת שלמה במשפט הילדים" על פי עיקרון זה...

 מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה


מדרש תנחומא פרשת ויקרא, אות ו מביא:

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. לֹא יֵצֵר אָדָם עַל עֲבֵרָה שֶׁעָשָׂה בְּשׁוֹגֵג, אֶלָּא שֶׁנִּפְתַּח לוֹ פֶּתַח שֶׁיֶּחְטָא וַאֲפִלּוּ בְּמֵזִיד. וְלֹא יִשְׂמַח אָדָם עַל מִצְוָה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ, אֶלָּא עַל מִצְוֹת הַרְבֵּה שֶׁעֲתִידוֹת לָבוֹא לְיָדוֹ.

 

אם עשית עבירה, ואתה אומר "מה עשיתי?! בסך הכול עשיתי עבירה בשוגג!"... דע לך! שאם אתה לא עושה תשובה על השוגג הזה, העבירה הבאה תהיה במזיד ובגדול!...

 

וההפך בעניין של המצוות, אומר בן-אדם -  "מה בסך הכול עשיתי?! העברתי זקן את הכביש?!"... נכון, זאת לא מצוה 'רצינית' ... אבל תדע לך, שאחרי המצווה הזאת, יכולה לבוא מצוה הרבה יותר גדולה! ועל זה אתה צריך לשמוח...

 

סיפור שימחיש את הרעיון:

בזמן חנוכת ישיבת 'חכמי לובלין', ניגש  האדמו"ר מצ'ורטקוב לרבי מאיר שפירא מלובלין ושאל אותו שאלה: "תגיד, איך זכית לחולל את מפעל 'הדף היומי'?"

 

אמר לו ר' מאיר שפירא – "מה זאת אומרת 'איך'?! התחלתי וברוך ה' זה נתפס!"

 

אמר לו האדמו"ר – "אין דבר כזה ... מצווה גוררת מצווה! אם זכית, תגיד לי מה המצוה הקודמת שעשית!...

 

אומר הגאון ר' חיים שמולביץ' יסוד נפלא:

לאחר שהומלך שלמה למלך , הגיע לו שאלה מאוד קשה – "משפט שלמה" הידוע.

באות אליו שתי נשים, שתיהן ילדו בבית אחד. אחת ילדה קודם, ולאחר מכן ילדה השנייה , והם לבדם בבית - אין אנשים מלבדם.

אומר הנביא (במלכים א'. ג, יט-כ): "וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָיְלָה אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו. וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי..."

 

מה צריכה לעשות אישה שמתעוררת, ורואה שהילד שלה מת?


היא בדרך כלל צועקת! זה הרי אינסטינקט בסיסי של אימא! את אמורה לעשות מאמץ כל שהוא, תתקשרי למד"א... הצלה... במקום זה האימא הזו הולכת בשקט, ועושה טרייד-אין...

 

היא מחליפה את הילד ... בבוקר, האימא השנייה רואה שהילד שלה מת. ואומרת לעצמה: "רגע, אבל זה לא הילד שלי!"

עוברת ליד הגנבת, מביטה על הילד שלה וצועקת: "הנה, זה שלי! דומה לסבא דוד... זה מאה אחוז שלי!"...

 

הולכים לשלמה המלך – ומספרים לו:

וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי וְהִנֵּה מֵת וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ...


 

ושלמה המלך חוזר על דבריהם:

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי...

 

ופוסק:

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ וְזֹאת אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ – תחתכו אותו. !

 

שואל ר' חיים שמולביץ':

מה קרה כאן?! הרי האימא שגנבה את הילד בשקט, הייתה מוכנה לקחת ילד לא שלה. מן הסתם היה ברור לה שהיא הולכת עכשיו לגדל 21 שנה ילד שלא שלה... -  היא לוקחת על עצמה עכשיו משימה להעניק ולטפל במשך עשרים ואחת שנה!

 

הסיבה לכך כנראה שהיא הייתה כל כך טובה – היה לרצון אמיתי וכנה להעניק ולהטיב - אימא רחמנייה!  ואם תשאל איך היא רוצה להיטיב והיא גונבת מחברה שלה?! התשובה היא: אלא הרצון שלה להיטיב, גובר על המידה הזאת, של לגזול אחד מהשני!

היא אמרה לעצמה: "אני כל כך רוצה להיטיב, אז לא נורא אם אני אגזול את החברה שלי" ...

 

איך ייתכן שהאימא ה"רחמנית" הזאת מוכנה לגדל את הילד עשרים ואחת שנה, העיקר שיהיה לה להעניק למישהו, ולפתע היא מתהפכת ואומרת על אותו הילד: "לא... קח סכין ותחתוך אותו!"

 


שואל ר' חיים שמולביץ' עוד שתי שאלות:

מאיפה ידע שלמה מי זאת האימא? ולשם מה הוא חוזר על דבריהן?!

 


התשובה שמביא המדרש:

לא בכדי, שלמה המלך חזר על דבריו – אמר שלמה נבחן בדבריהן מה חשוב להן יותר. זה שהאימא שלו מדגישה מי חי ואומרת "בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת" – זה מראה שחשוב מי חי!

 

ואילו זו שבנה המת בדבריה מקדימה אותו ואומרת: "לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי" – לא משנה מי חי, אלא משנה ששלך מת!

 

אמר שלמה המלך – כאן נקודת התורפה!  ולכן הוא חזר על הדברים: "זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי" - הוא חוזר על זה כיוון שכאן טמונה הנקודה... כאן הם למעשה הסגירו את עצמן!

 

 

שואל ר' חיים שמולביץ' שאלה נוספת:

מניין שאב שלמה המלך ביטחון (גם אם כבר היה משוכנע על פי דבריהן של מי הילד...) עד שהוא אומר 'תביאו סכין, אני רוצה לחתוך אותו!' מיאמר שבאקט הזה תזוהה מיד האימא?!

 

מה היה קורה, אם גם האימא שגנבה את הילד, הייתה אומרת – "לא! חס וחלילה, בשום פנים ואופן לא! אל תהרוג את הילד! תן אותו ל'ויצו' רק אל תהרוג ואתו!"?!

 

ר' חיים שמולביץ'  משיב:

שלמה המלך ידע, שכאן תהיה הנפילה של האם! כיוון שיש יש כלל שהקב"ה הטיבע בעולמו – "עבירה גוררת עבירה" - אם גנבת ילד, אתה גם תירצח אותו!


זה הכלל – מצווה גוררת מצווה, ועבירה גוררת עבירה!


היא גנבה ילד - עם כל הרצון שלה להיטיב לבסוף היא גנבה?!  השלב הבא זה רציחה! כי הכלל הוא, שעבירה גוררת עבירה!...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏