חג השבועות - יום הדין!

האם שבועות הוא ראש השנה? ואם כן, מה מונח על כף המאזניים בחג השבועות?!. ביאור נפלא של הרב ברוך רוזנבלום לצורך לשפוך שיח לפני הקב"ה ביום הזה שלימוד התורה יהיה ערב לחיכנו... כמה לילדים שלנו יהיה טעם בלימוד התורה, כמה הם יהנו מלימוד התורה, כמה חשק יהיה להם בלימוד התורה – ילכו מרצון, או תצטרך לדחוף אותם ללמוד את התורה...

יום הדין

 

אומרת הגמרא במסכת מגילה לא, ב:

תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כוהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה.


מאי טעמא? 


אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה.

בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה (זה באמת סוף שנה). אלא שבתורת כוהנים, אטו עצרת ראש השנה היא?! אין (=כן) עצרת נמי ראש השנה היא! דתנן ובעצרת על פירות האילן.

                

צריך לדעת, שבתקופתו של עזרא הסופר, היו מסיימים את התורה, אחת לשלוש שנים. ומוציאים ספר תורה נפרד לצורך קריאת קללות.

 

לא משנה להיכן הגיעו ואיזו פרשה קראו באותה השבת. נניח שהגיעו בסוף חודש אלול לפרשת וישב. לאחר שסיימו לקרוא פרשת וישב, הוציאו עוד ספר תורה וקראו לפני ראש השנה את הקללות שבפרשת כי תבוא. כך גם כשהגיע חג שבועות, קראו פסוקים של הקללות, שנמצאים בתורת כוהנים – פרשת בחוקותי.

 

בספר נחמיה מובא, שבשנה אחת, הוציא נחמיה ספר תורה, בראש השנה, וקרא בראש השנה קללות, כדי להביא לעם ישראל פחד ומורא, מיום הדין.

 

הוא ראה שאנשים זחוחי דעת מיום הדין, אז הוא הלך והוציא ספר תורה וקרא את הקללות, בראש השנה. וכתוב שם שהם בכו בכיות נוראות, עד שהוא הלך וניחם אותם (נחמיה ח, י): "וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם"

 

אמרנו לעיל, שעזרא הסופר תיקן להם שיקראו את הקללות, היו מוציאים ספר תורה מיוחד וקוראים בו את הקללות.

מאי טעמא? כדי שתכלה שנה וקללותיה. וממילא תחל שנה וברכותיה, כך אנו אומרים בפיוט אחות קטנה, לפני ערבית של ראש השנה.


השאלה שמתבקשת, מה זאת אומרת שתכלה שנה וקללותיה?

בגלל שחג השבועות זה יום הדין, כי בעצרת נידונים על פירות האילן.  בחג הפסח נידונים על התבואה, אז למה גם כאן לא מוציאים ספר תורה?


כותב השל"ה הקדוש, וכך מובא גם בשפת אמת:

שחג השבועות הוא יום דין של תורה. כמו שיש יום הדין בשמים, מי יחיה ומי ימות בקיצו ומי לא בקיצו, מי במים ומי באש – לגבי חיים גשמיים של האדם, ככה ישנו יום דין מיוחד, בחג השבועות, מי יחיה ומי ימות, בקיצו ושלא בקיצו , לגבי חיים רוחניים של האדם.

 

ישנם אנשים, שמגיעים לשיעור תורה בערב – זה מי יחיה . בשבילם זה חיים.

ישנם אנשים, שמגיעים לשיעור תורה בערב – בשבילם, זה מי ימות. גוררים אותם לשיעור, ממש כמו שגוררים נפטרים. הם באים בכוח לשיעור, כי האישה אומרת לו – אם לא תילך לשיעור, לא תקבל ארוחת ערב!

 

ויש שם אחד, שהוא חולם עליו בהקיץ,  זה רבי חנניא בן עקשיא... מאז שהוא ניכנס לשיעור, הוא אומר – מתי יבוא הגואל, שישחרר אותי מבית האסורים הזה.

אין לו שום חיות בגמרא, והוא לא מרגיש שום טעם בגמרא.

 

לכן, מי יחיה ומי ימות, הכל זה לגבי החיים הרוחניים של האדם.

 

ישנם הרבה אנשים שלומדים גמרא, זה חיים אצלהם! וישנם אנשים, שלומדים גמרא, בשבילם זה מוות! הם יושבים, הכול נראה להם שחור, שום דבר לא נראה להם בהיר מול העיניים.

 

לכן היסוד הגדול שאנחנו לומדים מכאן, אדם צריך שתהיה לו בחינה של מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו, גם בחיים רוחניים של האדם.

 

כמה יעברון וכמה יבראון -  הילדים שלנו על כף המאזניים. כמה לילדים שלנו יהיה טעם בלימוד התורה, כמה הם יהנו מלימוד התורה, כמה חשק יהיה להם בלימוד התורה – ילכו מרצון, או תצטרך לדחוף אותם ללמוד את התורה  - כל זה מונח על כף המאזניים בחג השבועות...

 

כמה שיח יש לשפוך לפני הקב"ה בחג הקדוש הזה... 



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏