סיום מסכת- בתורה העיקר העמל לא התוצר

"סיום מסכת - דרשה". הם עמלים ואינם מקבלים שכר ואנו עמלים ומקבלים שכר. מה זאת אומרת 'הם עמלים ואינם מקבלים שכר'? כל בן אדם שעמל, מקבל שכר. אם זה בכסף ואם זה בטובת הנאה. מה פירוש הדבר, אינם מקבלים שכר? תורה נחקקת באדם, כשהוא עמל ומתייגע, יושב יום אחר יום, עד שהוא מצליח להגיע לעמקה של סוגיה – זו תורה שנחקקת בלב האדם.

בתורה העיקר הוא העמל, לא התוצר.


הגמרא במסכת ברכות כ"ח, מביאה את תפילתו של רב נחוניה בן הקנה , שהיה מתפלל תפילה, כשהיה יוצא מבית המדרש.

הוא היה מודה להקב"ה, ששם חלקו מיושבי בית המדרש ולא שם חלקו מיושבי קרנות, שהם משכימים ואנחנו משכימים.

הם משכימים לדברים בטלים ואנחנו משכימים לדברי תורה.

הם עמלים ואנחנו עמלים.

הם עמלים ואינם מקבלים שכר ואנו עמלים ומקבלים שכר.

 

שואל  החפץ חיים:

מה זאת אומרת 'הם עמלים ואינם מקבלים שכר'? כל בן אדם שעמל, מקבל שכר. אם זה בכסף ואם זה בטובת הנאה. מה פירוש הדבר, אינם מקבלים שכר?

 

בדרך-כלל, בן-אדם שעמל מקבל שכר, ואם הוא רואה, שהוא לא מקבל שכר במקום העבודה, אז הוא הולך לעבוד במקום אחר. מה זה 'הם עמלים ואינם מקבלים שכר'?!

 

אומר החפץ-חיים תשובה נפלאה:

בשאר המקצועות, השכר הוא עפ"י התוצאה ולא עפ"י העמל. הנקודה היא, מה התוצרת שהוצאת, לא כמות הטורח שעמלת.

 

משל למה הדבר דומה:

אם הזמנת ארון אצל נגר, והבאת את הארון לבית של הלקוח, והתברר שיש עודף של 5 ס"מ בארון.

 

כעת נדרש לחתוך את הארון, ובשביל זה צריך לקחת את הכול חזרה לבית המלאכה.

 

אתה לא יכול לומר ללקוח: "תשמע, המחיר שקבעתי איתך קודם, זה רק מחיר אם הכול היה בדיוק, אך הארון יצא יותר ארוך, תוסיף לי עכשיו עוד אלף שקל, כי אני צריך שוב לחזור לנגריה לחתוך ולחזור.

 

יאמר לו הלקוח ובצדק: "אדוני, כשהארון יהיה מוכן, ויהיה מוכנס בתוך הנישה, תקבל את הכסף! - כמה פעמים תלך ותבוא, זה לא מעניין אותי, אני משלם רק כאשר הארון מוכן!".

 

ואם יאמר לו הנגר – "סליחה אתה לא רואה שעבדתי עוד שבוע?!"

 

אומר הקונה: "זה לא בעיה שלי. אני משלם על מוצר, לא מעניין אותי כמה תעבוד על זה.

 

אם הזמנת חליפה אצל חייט, אומר החפץ חיים, והתברר שצד אחד של השרוול קצר, הוא לא ידרוש ממנו עוד כסף, זה לא רלוונטי .

 

אני הזמנתי חליפה ב- 800 שקל, זה לא מעניין אותי כמה זמן תיקח ההכנה שלה.

 

אין דבר כזה בשאר המקצועות. בשאר המקצועות, השכר, הוא עפ"י התוצר – מה שיצא בתוצר, על זה אתה משלם. אם אין תוצר אתה לא משלם. 

 

אומר החפץ חיים – זו התפילה של רבי נחוניה בן הקנה - שהם עמלים ואינם מקבלים שכר על ה'עמל', ואנו עמלים ומקבלים שכר על ה'עמל'.

גם אם עמלנו ויגענו בתורה, ועמלנו חודש וחודשיים , על סוגיה, ובסוף לא הצלחת להגיע לכלום, אתה מקבל שכר על זה שְיָגעתָ .

 

שמעון העמסוני היה דורש כל 'אתים' שבתורה (פסחים כב, ב) - כיון שהגיע (דברים ו-יג) "לאת ה' אלוקיך תירא" פירש.

 

אמרו לו תלמידיו רבי כל אתים שדרשת מה תהא עליהן אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה.

 

מהות ההבדל בין התורה, לבין שאר המקצועות , שבשאר המקצועות, השכר הוא על התוצר, ואילו בתורה, השכר הוא על העמל.

 

אם ככה, אומר הרב ברוך רוזנבלום נוכל להבין יסוד נפלא בדברי רבותינו:

בשאר המקצועות החופשיים, כפי שנקרא בשפה שלנו – הנהלת חשבונות, עריכת דין, יעוץ מס... כל המקצועות הללו, לומדים אותם מספר שנים.

 

אילו הייתה אפשרות, לבלוע קפסולה שמחדירה לאדם ששותה אותה, את אותו מקצוע שהיא מכילה, קפסולה של ראיית חשבון, האדם שותה אותה לפני השינה, קם בבוקר רואה חשבון.

 

ברגע אחד, הוא יודע הכל, אין שום בעיות, אתה עובר את המבחן בלשכת רואי חשבון, הצלחת במבחן - אתה מקבל אישור.

 

עריכת דין – בלעת את הקפסולה , אתה קם בבוקר כבר עם הגלימה – מה ששואלים אותך אתה יודע, אין לך שום בעיות. אתה עושה את המבחנים, את הסטאז' , הכול בסדר!

 

אתה לא צריך לעמול, כדי להתייגע . אם יש אפשרות שאתה יודע את החומר, גם מבלי להתייגע , לאף אחד אין שום בעיה עם זה.  הידיעה, היא הדבר העיקרי.

 

בתורה העיקר, הוא העמל , לא התוצר.

אם היית יכל לבלוע קפסולה ולדעת את כל התורה כולה, אם היו מכניסים לך את השבב של אוצר החכמה למוח, קם בבוקר, יש לך 45,000 ספרים בראש, זה דבר נפלא , אבל לא לזה התורה התכוונה.

 

התורה התכוונה ל - אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ – שתהיו עמלים בתורה. עמל התורה, יגיעת התורה, זה רצונו של הקב"ה.

 

נכון שהיעד הסופי הוא ידיעת התורה, אבל יגיעת התורה בלי עמל, לא לזה התכוונה התורה אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ.

 

אני לא מחפש ידענים בתורה, אני מחפש אנשים שהתורה נחקקה בהם. תורה שנחקקת באדם, היא לא נחקקת באמצעות שבבים.

 

תורה נחקקת באדם, כשהוא עמל ומתייגע , יושב יום אחר יום, עד שהוא מצליח להגיע לעמקה של סוגיה – זו תורה שנחקקת בלב האדם.

לכן התורה משתמשת אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ – לא מלשון חוק, אלא מלשון חקיקה. הקב"ה רוצה שהתורה תיחקק בנו, ותהיה חלק מאיתנו.

 

כמה שכר יש לאלו שיגעו וסיימו מסכת שלימה וראויים הם שיעשו מסיבה לגומרה של תורה...


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏