ספירת העומר- קודם הבהמה אחר כך אתה!

חג הפסח, הוא קרבן העומר ולא שתי הלחם? מדוע התורה מקדימה את קרבן השעורים, לפני שמביאים את קרבן החיטים -שמובא רק לאחר חמישים יום? מדוע ההתחלה היא דווקא בקרבן שעורים? ביאור נפלא של האזנים לתורה

קודם הבהמה אחר כך אתה!


מיד לאחר שהתורה מצווה אותנו על חג הפסח, עוסקת התורה בעניין העומר... אלו הימים שבין פסח לשבועות 

וכך אומרת התורה (ויקרא כג, ט-יב):

" וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן. וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַה'.


זה קרבן העומר, שנעשה למחרת חג הפסח.

 

ולאחר מכן מצוה התורה:

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'... מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה'. וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַה' וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'..."


כותב הרוקח – סך כל הקרבנות שישנם כאן, ביום חג השבועות, זה עשרה כנגד עשרת הדיברות.

 

השאלה הראשונה המתבקשת היא:

למה הקרבן הראשון, ממחרת חג הפסח, הוא קרבן העומר ולא שתי הלחם?


התשובה לכך היא:

משום שהעומר הינו מאכל בהמה, הוא מובא מן השעורים, ואילו שתי הלחם מובא מן החיטים.

 

שואל הספר אזנים לתורה:

מדוע התורה מקדימה את קרבן השעורים, לפני שמביאים את קרבן החיטים -שמובא רק לאחר חמישים יום? מדוע ההתחלה היא דווקא בקרבן שעורים?

 

בנוסף מעניין לראות, שכל המנחות המובאות לעזרה מובאות סולת .

מנחת העומר מגיעה שעורים, עם התבן שבה ועם המוץ, כפי שכתוב במשנה במסכת מנחות סו, א – "קצרוהו ונתנוהו בקופות הביאוהו לעזרה והיו מהבהבין אותו באור"...


בנוסף שואל האזנים לתורה – למה מכניסים אותו עם המוץ ועם התבן... למה הכול ביחד ניכנס לתוך העזרה?

 

והוא עונה תשובה מאוד מעניינת:

משום שהתורה מצווה אותנו, לדאוג קודם לבהמות, לפני שאנחנו דואגים לבני-אדם. 


אנחנו אומרים את זה פעמיים ביום, בקריאת שמע - וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ ... ורק אח"כ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ .


אם התורה מצווה אותנו לדאוג קודם לבהמות, אז ודאי שהתורה עצמה, דואגת קודם לבהמות.

לכן הדבר הראשון, מבשיל העומר – השעורים, ולאחר מכן, מבשילים החיטים.


לכן הקציר הראשון הוא קציר של שעורים, כי הוא מאכל בהמה... והיות והבהמה אוכלת, לא רק את השעורים, אלא גם את המוץ וגם את התבן, מביאים כמו שהם, אל תוך העזרה.


רק לאחר חמישים יום, כאשר חולפת התקופה של הבשלת השעורים, אז מבשילים החיטים... זה השלב הבא, של מאכל בני-אדם...



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏