ספירת העומר- זילזלו או קינאו?!

"דרשה קצרה לספירת העומר". "מה היה חטאם של תלמידי רבי עקיבא?" האם מפני שלא נהגו כבוד - זילזלו אחד בשני או משום שהייתה עינהם צרה זה לזה בתורה? ביאור של הבן יהוידע והלקח לגבינו...

 זילזלו או קינאו?!


תלמידי ר' עקיבא הסתלקו, ואין לנו מושג, במידת הדין שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה – אין לנו הבנה בעניינים הללו. אבל דבר אחד אנחנו יודעים, שחז"ל מגלים לנו סיבה לתקרית מסויימת אזי ברור הוא שהדבר נועד עבורנו, ולא עבורם... 


אומרת לנו הגמרא במסכת יבמות סב, ב:

אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה...


מוות נורא של מיתת תלמידי ר' עקיבא, כמו שהגמרא אומרת שם: "אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? אמר נחמן אסכרה..."


הגמרא במסכת שבת אומרת, שמיתת אסכרה מקבלים, על עוון לשון הרע, ולכן כותב המהרש"א, שנראה לו, שהם מתו בגין עוון לשון הרע.


כל אחד שואל את עצמו:

מדוע על זה שלא נהגו כבוד זה בזה, מגיע עונש מוות?! מה מונח כאן, ביסוד שאומרים לנו רבותינו?


סיבה שונה, אפשר למצוא גם במדרש קהלת רבה פרשה יא, אות ו:

 וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר שְׁנֵים עָשָׂר אֲלָפִים תַּלְמִידִים הָיוּ לִי מִגְּבַת וְעַד אַנְטִיפְרַס וְכֻלָּן מֵתוּ בְּחַיַּי בֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת, וּבַסּוֹף הֶעֱמִידוּ לִי שִׁבְעָה, וְאֵלּוּ הֵן: רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי נְחֶמְיָה, וְרַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. אָמַר לָהֶם הָרִאשׁוֹנִים לֹא מֵתוּ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה עֵינֵיהֶם צָרָה בַּתּוֹרָה זֶה לָזֶה, אַתֶּם לֹא תִהְיוּ כֵן, מִיָּד עָמְדוּ וּמִלְּאוּ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה.


כאן לא כתובה הסיבה, שלא נהגו כבוד זה בזה, אלא כאן כתוב שעיניהם היתה צרה בתורה, זה לזה.


נשאלת השאלה:

לכאורה, הגמרות עם המדרש, סותרות אחד את השני. כשאתה אומר שלא נהגו כבוד זה בזה, פירוש הדבר, שזלזלו אחד בשני... 


וכשאתה מדבר שעיניהם הייתה צרה בתורה, פירוש הדבר, שהם קינאו אחד בשני.


אז לכאורה, אלו שני דברים הפוכים? מצד אחד אתה מדבר איתי על זלזול, ומצד שני, אתה מדבר איתי על קנאה?!


רבותינו כבר עומדים על השאלה נקדים תחילה: 

הבן יהוידע מעיר הערה על הגמרא במסכת יבמות – למה כתוב  שנים עשר אלף זוגים תלמידים, ולא כתוב 'עשרים וארבע אלף תלמידים'?

הרי הגמרא בעצמה אומרת, שר' עקיבא חזר לאחר שתים-עשרה שנה, עם שתים-עשרה אלף תלמידים ואחרי עשרים וארבע שנים, הוא חזר עם עשרים וארבע אלף תלמידים... 


אם כך, מדוע אומרת הגמרא שנים עשר אלף זוגים תלמידים? שתגיד 'עשרים וארבע אלף תלמידים' (הדגש הוא על זוגים)?!


כותב הבן-יהוידע:

ר' עקיבא הרגיש שיש בהם בעיה, של חוסר נתינת כבוד אחד לשני, ור' עקיבא הלך וחיבר זוגות, כדי לגרום לכך, שתהיה ביניהם אהבה ואחווה, ולמרות שר' עקיבא עשה את התיקון, וחיבר בין הזוגות כדי להביא לחברות וידידות בין כולם, זה לא עזר - עדיין הייתה עיניהם צרה זה לזה בתורה...


ולכן הסתלקו עשרים וארבע אלף תלמידי ר' עקיבא. כמה זהירות נדרשת במצוות שבין אדם לחברו...



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏