אחרי מות- לאיזו דרגה רוחנית יכולנו להגיע?

"דבר תורה לשבת אחרי מות". מה הפסדנו בפטירתם של נדב ואביהוא? מדוע צריך לבכות על פטירתם של נדב ואביהוא והרי אנחנו לא נוהגים אבלות, יותר מתקופה של שנה? כמו כן מדוע מתאבלים בימים אלו על פטירתם של תלמידי רבי עקיבא?! ביאור נפלא שמביא הרב ברוך רוזנבלום לפרשת אחרי-מות.

 לאיזו דרגה רוחנית יכולנו להגיע?


בשבת זו אנו קוראים על הציווים שציווה הקב"ה לאחר מותם של שני בני אהרון - נדב ואביהוא.


אנחנו נמצאים בס"ד, בימים שנקראים ימי האבלות על פטירתם של תלמידי ר' עקיבא. לא מתגלחים, לא מסתפרים עד ל"ד בעומר, למי שנוהג עפ"י האר"י הקדוש, עניין התספורת נימשך עד לחג השבועות...


נשאלת השאלה:

אנחנו לא נוהגים אבלות, יותר מתקופה של שנה. יש לנו שבעה, יש שלושים, ויש שנה... לאחר שנה - נגמרת האבלות, ואחת לשנה יש אזכרה/יארצייט. 


מה עושים ביארצייט או באזכרה?

כל אחד עפ"י מנהגו, בדרכי אבותיו... אבל בודאי ביום של פטירה, זה יום שהנשמה עולה בדרגה. כל שנה הנשמה מתעלה בדרגה נוספת, ובייחוד כשיש לו בנים שמתעלים ברוחניות, אז הוא מקבל שכר חדש, על מה שבניו עשו במהלך אותה שנה... 

ואם רח"ל זה להיפך, אז הוא מקבל גם עונשים...  


כתוב בדברי רבותינו, שספרי חיים וספרי מתים נפתחים בראש השנה, כי פותחים מחדש גם דינים של מתים, בעקבות מעשים שנעשו בעקבותיהם.


אנחנו לא מתאבלים אחרי שנה... אדרבה, יש מקהלות שזה יום של חגיגה...

בני עדות המזרח, נהגו לעשות סעודות, ויש אנשים במקהלות החסידים, שאם יש יארצייט של יהודי גדול, אז בנו האדמו"ר נוהג לערוך שולחן, שזו סעודה לכל דבר ועניין... וישנם אנשים, שמביאים קצת מזונות עם קצת משקה... וישנם אנשים שמביאים רק נר...

כל אחד עם המנהגים שלו ... אבל לכולם, בתום השנה, אין יותר אבלות.


החריגים הם שניים, שעד היום אנחנו מתאבלים עליהם, למרות שחלפו כבר אלפי שנים –  נדב ואביהוא, ועל תלמידי ר' עקיבא.

למרות שמנדב ואביהוא, חלפו למעלה משלושת אלפים שנה... וכשמדברים על תלמידי ר' עקיבא, אלפיים שנה בקירוב, עדין נוהגים אבלות.


כותב הזוהר הקדוש פרשת אחרי-מות: 

שכל המוריד דמעות ביום הכיפורים, בשעה שקוראים בתורה על מות נדב ואביהוא, מוחלים לו על כל עוונותיו, מובטח לו שיהיו לו ילדים, מובטח לו שיאריך ימים ומובטח לו, שלא ימותו בניו בחייו.


כל אחד שואל את עצמו:

 מה זאת אומרת, כשאני בוכה על הסתלקותם של נדב ואביהוא?! נדב ואביהוא לא פה, כבר שלושת אלפים שנה... על מה אתה בוכה?!

 

תלמידי ר' עקיבא – אלפיים שנה בקירוב, מאז הסתלקותם, ואנחנו עדין לא מתחתנים, מגדלים זקנים, אין תזמורת... כל דיני האבלות בימים האלה, על תלמידיו של ר' עקיבא...

נגמרה השנה, על מה אתה מתאבל כל-כך הרבה?!


על חורבן בית המקדש אנחנו מתאבלים... על פטירת בני-אדם, אנחנו לא מתאבלים יותר משנה... מה נשתנו אלו שתי החריגים – פטירת נדב ואביהוא, ופטירת תלמידי ר' עקיבא?


התשובה שקיבלנו מרבותינו, היא אחת:

בשתי המקומות – האבל הוא לא על ההסתלקות, אלא עלינו.

אנחנו מתאבלים על עצמינו ולא על פטירתם של אותם גדולים כי המעבר ממשה רבינו ליהושע בן-נון, זה ה"מעבר משמש לירח"... כפי שאומרים לנו רבותינו במסכת ב"ב, עה, א: "פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה"...


אילו היו נדב ואביהוא יורשים את משה רבינו ואהרון הכהן, היינו נמצאים הרבה דורות קודם לכן, מבחינה הירידה הרוחנית.


אומרים חז"ל – דור דור ודורשיו – כל דור יורד מהדור הקודם... 

אם ככה, הנפילה שהייתה ממשה רבינו ליהושע, זו נפילה כמו משמש לירח... אילו נדב ואביהוא היו מנהיגים את העם, הנפילה הרוחנית שלנו הייתה הרבה יותר נמוכה...


ביום הכיפורים, כשאתה מתוודה על העוונות שלך, כותב הזוהר הקדוש, חלק מהזכויות שאתה יכל לומר לעצמך – "ריבונו של עולם, אתה יודע למה חטאתי? (למה זה לא תשובה לחטא...) אבל אתה יודע, שאם הייתי עשרים דורות קודם לכן, הייתי אדם מרומם יותר!"


זה שאנחנו נראים היום, כמו שאנחנו נראים... עם אותו יצר הרע, שיש בדור הזה, זה בא כתוצאה שהנפילה ממשה רבינו ליהושע, הייתה בפער כזה... אם הייתה ביניהם חוצץ כמו נדב ואביהוא, אז הירידה שלנו, הייתה הרבה יותר נמוכה. 

היינו היום מרוממים יותר! ועל דא קא בכינן... (ועל זה אנחנו בוכים).


כן הוא לגבי תלמידי רבי עקיבא, אילו היו 24,000 מורי הוראה בישראל היינו היום ברמה רוחנית של הדורות שהיו לפנינו...




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏