ספירת העומר- מפסח עד פרוס עצרת

"שיחה לספירת העומר". אם הימים האלה, הם ימים כל כך מרוממים, כפי שאומר הרמבן שהם כחולו של מועד, מדוע מתו 24,000 תלמידי רבי עקיבא דווקא בין פסח לעצרת?! מעובד מתוך "שיחה של הרב ברוך רוזנבלום לימי ספירת העומר"...

מפסח עד פרוס עצרת

 

אומרת הגמרא במסכת ערכין (דף טו,ב):

אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר שנאמר (תהילים יב,ה): "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו".


חז"ל ממשילים את המספר לשון הרע, לכפירה בעיקר. גם זה מלמד, על חומרת הלשון הרע, שהגמרא מציבה אותו ראשון בעוונות, שבגינם מקבלים את העונש של צרעת.


כדי להבין את הדברים, היינו רוצים לעמוד על עוד כמה שאלות:

הרמב"ן בפרשת אמור כותב, על העניינים של בין פסח לעצרת ... הימים שאנו נמצאים בהם כרגע... ימים של ספירת העומר, קורא להם הרמב"ן "ימי חול המועד".

(כמובן שאין לזה שום השלכות הלכתיות – לא אומרים תחנון, זה רק בחודש ניסן... למרות ששמעתי, שישנם עדות מסוימות שלא נוהגות להגיד תחנון, עפ"י הרמב"ן הזה, עד חג השבועות).


וכך כותב הרמב"ן (במדבר כג, לו) - עצרת היא:

עצרתי אתכם לפני כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים כיון שהגיע זמנן ליפטר אמר בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד שקשה עלי פרידתכם לשון רש"י. ואגדה זו שנויה בויקרא רבה ועל דרך האמת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שמות כ יא) ויום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג וכנסת ישראל היא בת זוגו שנאמר ואת הארץ והנה היא שמינית "עצרת היא" כי שם נעצר הכל וצווה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה' ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם וקדש יום שמיני כשמיני של חג והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן וזהו מאמרם (חגיגה יז) שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב ותשלומין דראשון הוא כי הוא אצילות הראשונים ואינו כאחדות שלהם ולכך יזכיר בפרשת כל הבכור (דברים טז טו) בשלש רגלים חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות שבעת ימים ולא יזכיר השמיני כי שם אמר יראה כל זכורך וגו'.


מה אם כן משמעות הימים האלה, שקורא להם הרמב"ן 'כחולו של מועד'?


זאת ועוד, אם הימים האלה, הם ימים כל כך מרוממים, כחולו של מועד, למה בחר הקב"ה להעניש את תלמידי רבי עקיבא דווקא בימים האלה?!


אומרת הגמרא במסכת מנחות (דף סב, ב):

אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר' עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם: רבי מאיר ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה.

 תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא אמר ר' נחמן אסכרה.


מה היא מיתת אסכרה?


מבאר המהרש"א:

אומרת הגמרא במסכת שבת פרק במה מדליקין - שעונש האסכרה מגיע לאדם מעוון לשון הרע.


על פי הגמרא הזאת, אם כתוב שתלמידי ר' עקיבא מתו במיתת האסכרה, נראה לומר, שתלמידי ר' עקיבא היו נגועים, בעוון לשון הרע. ולמה מתו בין פסח לעצרת?


משום שהימים שבין פסח לעצרת, הם הימים הכי טובים בשנה, מבחינת מזג-האוויר.

אם הם היו מתים חורף, היה לך לתלות את מיתתם, במגפה שנוצרת מפגעי החורף.

ואם בקיץ, יכולת לטעון, אולי בגלל החמסין.


לכן, כדי לעורר את עם ישראל, שיבינו על מה ולמה הייתה התביעה, לכן נפטרו דוקא בין פסח לעצרת. עד כאן דברי המהרש"א.


הם מתו בין פסח לעצרת, מדוע דווקא בתקופה הזאת?


עוד מוזכר על התקופה הזו בפסוקים שמופיעים בפרשת כי-תצא. אנחנו אומרים אותם בכל יום, למי שנוהג לאומרם לאחר התפילה.

ישנם שש ספירות, לבני אשכנז, ועשר ספירות לבני עדות ספרד.

אחת הספירות שאנחנו מזכירים בכל יום היא 

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.


שואל השפת אמת, שם בפרשת כי תצא:

מדוע התורה מדגישה, שהקב"ה העניש את מרים, דוקא בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם?

יכול הקב"ה לכתוב בתורה, שמרים נענשה במדבר, כמו שנאמר (דברים ט, ז): "זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר"  

נצטווינו לזכור את מעשה העגל... לא כתוב בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.


למה כשהתורה מדברת על לשון הרע, היא מאזכרת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם דוקא בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם?

מה הדגש שמושם על לשון הרע, והזמן של בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם?!

 

ר' צדוק הכהן מלובלין, מבאר דברי זוהר בספר אגדת ר' צדוק – גלות הדיבור:

שהדיבור של עם ישראל במצרים, היה בגלות. עם ישראל ירד לגלות, כדי לתקן את עניני הדיבור.


השפת אמת לומד את זה מהגדה של פסח בשורה אחת:

וירד מצרימה, אומר בעל ההגדה, "אנוס על פי הדיבור".


החפץ חיים, כותב בהקדמה לספרו:

שכל עניין הדיבור, הביא את כל גלות מצרים... החל בחטא אדם הראשון, כשהנחש דיבר לשון הרע על הקב"ה, ואמר שכל האיסור שאסר הקב"ה, לאכל מעץ הדעת, כי כל אומן שונא את בני אומנותו. זה ירד לאחיי יוסף, שהביא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם. עד שעם ישראל ירד למצרים... 

הירידה למצרים, הייתה לתיקון חטאי הלשון.


ר' צדוק הכהן מלובלין כותב:

לכן גם פרעה היה מצורע...

כידוע לכולם, שהוא היה רוחץ בדמם של ילדים יהודים – מאה וחמישים בבוקר ומאה וחמישים בערב, כי היה מצורע.


סיבב הקב"ה, שיכניס משה רבינו לפיו גחלים, ויהיה כבד פה וכבד לשון, כדי לאותת לעם ישראל, שתפקידם במצרים, לתקן את חטאי הלשון... 


האזנים לתורה בהגדה של פסח מוסיף:

בשעה שהקב"ה ניגלה למשה רבינו בסנה, ואומר לו ללכת ולגאול את ישראל... אומר לו משה רבינו (שמות ד, א): "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי"?!


וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה. וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ. וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג...


אם תגיד להם שדיברת לשון הרע על ישראל, אז הם יאמינו לך, כי כל מי שמדבר לשון הרע, מקבל נגעים.


אומר הכלי יקר – אם עם ישראל היה במחלוקת, והם היו בעלי לשון הרע... אז מותר לדבר לשון הרע, על בעלי לשון הרע.

(אבל אם עם ישראל, היה כבר נקי מחטאי לשון הרע, ואתה כבר אומר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי... ואתה מדבר עליהם לשון הרע, אז אתה לוקה בצרעת!)


אם תגיד להם שקיבלת צרעת, והמטה שלך נהפך לנחש... הם יאמינו לך, כי זה סימן שעם ישראל נקי מעוון לשון הרע.


מהיכן ידענו שעם ישראל, מלוכלך בעוון של לשון הרע?


אומרים חז"ל – אמר משה רבינו (שמות ב, יד): "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר!"

אומר רש"י - אכן נודע הדבר. כמשמעו. ומדרשו נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אמות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך.


מי היו המספרי לשון הרע? - דתן ואבירם.


יוצא, שכשמשה רבינו מבין למה עם ישראל סובלים, כי יש ביניהם מספרי לשון הרע. אז הוא הבין למה הם ירדו לגלות, כי תפקיד הגלות להביא אותם לאחדות!


נגיע לנקודה:

משה רבינו, נשלח אחרי שישים שנה, או אחרי ארבעים שנה (תלוי בן כמה היה משה רבינו, שיצא לראות בשלום אחיו – עפ"י דעה אחת הוא היה בן שמונה-עשרה. עפ"י דעה אחרת הוא היה בן עשרים ... עפ"י דעה נוספת הוא היה בן ארבעים - עפ"י הדעה שהוא היה בן עשרים, חלפו שישים שנה, ועפ"י הדעה שהוא היה בן ארבעים, חלפו ארבעים שנה).

משה רבינו מגיע לפרעה, בשליחות של הקב"ה, ואומר לו – הקב"ה דורש שתשחרר את עם ישראל.

אומר פרעה – אני לא מכיר את הקב"ה, ואת עם ישראל אני לא משלח, ולך רק שהוא לא משלח. אלא מיד מורה להכביד את העול, על עם ישראל.


מה המשמעות להכביד את העול?

אומרים חז"ל – עד עכשיו, היה פרעה מספק להם תבן, והיו צריכים לספק לבנים. מעכשיו אמר פרעה, אין תבן! אתם לבד מקוששים תבן, והולכים ומייצרים לבנים!


כמה לבנים היו צריכים לייצר בכל יום?

מחלוקת בין שתי מדרשים – מדרש אחד כתוב  - 400 לבנים, ויש אומרים 600 לבנים.


אומר הספר אזנים לתורה – לא רק שהאדם צריך לייצר לבנים... כי אם סיפקת לי את החומרי גלם, הספקתי לייצר ארבע-מאות לבנים ביום... אבל עכשיו צריכים ללכת לקושש קש, אז ביום הראשון, הקש נמצא לידך... הולכים שעה, ויש לך קש, אז חסרה לך רק שעה.

ביום השני, כבר צריכים ללכת שעתיים... ביום השלישי, כבר צריכים ללכת שלוש שעות כדי לקושש... ועוד צריכים לחזור ולייצר ארבע-מאות לבנים... אי אפשר היה לייצר את זה!


ביקשו השוטרים בשם היהודים – פרעה, תן לו אפשרות, לתת את אותה כמות, רק לא ביום אלא בשבוע!

אמר פרעה – בשום פנים ואופן (שמות ה, יג): "דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ..." – כל יום אני רוצה ארבע-מאות לבנים!

היהודים לא הספיקו לעשות את אותה כמות ... מה עשו?


אומרים חז"ל – פרעה בנה היררכיה – נוגס היה ממונה על עשרה שוטרים... שוטר  יהודי ממונה על עשרה יהודים... תפקיד השוטר היה, להביא ארבעת-אלפים לבנים בסוף היום לנוגס.

כאשר עם ישראל לא הספיקו לייצר את תצרוכת הלבנים הנוגסים היו מכים את השוטרים, על זה שהם לא השלימו את תצרוכת הלבנים...


באו השוטרים לפרעה – מה אתה רוצה?! עם ישראל לא יכול ...

אמר פרעה – אתם חייבים להספיק את הכמות!


אומרת התורה (שמות ה, יד): וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם.


השוטרים האלה קיבלו הרבה מכות 


כותב רש"י - ויכו שטרי בני ישראל. השוטרים ישראלים היו וחסים על חבריהם מלדוחקם, וכשהיו משלימים הלבנים לנוגשים שהם מצריים, והיה חסר מן הסכום, היו מלקין אותם על שלא דחקו את עושי המלאכה, לפיכך זכו אותם שוטרים להיות סנהדרין, ונאצל מן הרוח אשר על משה, והושם עליהם, שנאמר (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת, מאותן שידעת הטובה שעשו במצרים, כי הם זקני העם ושוטריו.


שואל המהרי"ל דיסקין בפרשת שמות:

איך יכול להיות, שדתן ואבירם לא מתו במכת חושך?! כל רשעי עם ישראל מתו במכת חושך... יש לך יותר רשעים מהם?!


עד כדי כך, שבעל נתיבות המשפט שואל – מה שואל הרשע?


רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר. מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. לָכֶם וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל. כָּפַר בָּעִקָּר. אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמוֹר לוֹ. בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי וְלֹא לוֹ. וְאִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה נִגְאָל ... למה לא ניגאל?! דתן ואבירם היו רשעים, ונגאלו?!


אומר בעל נתיבות המשפט – הוא הוציא את עצמו מן הכלל - מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם... דתן ואבירם, לא הוציאו את עצמם מן הכלל...



דתן ואבירם מתקנים את החטא

אומרים חז"ל – דתן ואבירם היו שוטרים... וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – אלו דתן ואבירם

אז אעפ"י שהם היו רשעים, הם קיבלו מכות בשביל עם ישראל.


משה רבינו, על אותם דתן ואבירם אמר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר – עכשיו אני יודע למה הם סובלים, יותר מכל אומה ולשון...

מתי הם תיקנו את זה? כשהם היו שוטרים.

בא פרעה, ומינה על כל עשרה שוטרים, נוגס... וכאשר לא העבירו את מכסת הלבנים, היהודים שייצרו את הלבנים, לא קיבלו מכות, אלא מי קיבל?

את המכות קיבלו השוטרים עבורם!


מה הם היו צריכים לעשות, כדי להינצל מהמכות?


אומר האזנים לתורה:

כל שוטר שרצה להינצל מהמכות, היה צריך לומר לנוגס: "דוד לא גמר את המכסה, עשה רק מאתיים... שלמה לא סיים - עשה רק מאה... תן להם מכות ולא לי!"

והשוטרים לא הוציאו מילה מהפה... חטפו מכות ושתקו!


אמר משה רבינו – אם דתן ואבירם שהלשינו עלי לפרעה כיוון שרציתי להציל אותם, עכשיו אני יודע למה הם סובלים – הם מסוגלים ללכת ולהלשין על אח שלהם בגלות!


מה עשו אותם דתן ואבירם, ב'תשובת המשקל'?

חטפו עכשיו מכות, כדי לא לדבר לשון הרע!


אומרים חז"ל במדרש שיר-השירים רבה, (פרשה ד): 

בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בָּהֶן אֶחָד פָּרוּץ בְּעֶרְוָה .

יוצא, שעם ישראל יצא ממצרים, כשהוא מנוקה מחטאי הלשון.


אם עם ישראל יצא ממצרים, שהוא מנוקה מחטאי הלשון, נוכל להבין עכשיו, למה בתקופה הזאת, של בין פסח לעצרת, כאן באה התביעה, על ענין הדיבור של עם ישראל:


אם אומר לנו המהרש"א, שתלמידי ר' עקיבא, נידונו כי היו ביניהם מספרי לשון הרע... למה הם מתו בין פסח לעצרת?

כי יציאת מצרים, זה זמן הלידה של עם ישראל... מה עושה המלאך, בשעת הלידה?

נותן מכה לאדם, ואומר לו - הפה שלך צריך להיות מוכן, לעבודת ה', לעמל תורה!


יוצאים ממצרים, עם פה נקי!


אם ככה, אומרת התורה - זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם – יצאת ממצרים, מתוקן בחטאי הלשון, זה היה גאולתן של ישראל!


אם נשמור את פינו מחטוא בלשוננו ונבין כי עמל האדם לפיהו - אזי תבוא הגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימנו אמן.




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏