ויקרא- הקשר בין קרבן ראשית לשאור ודבש

ראשית" הבא בחג השבועות. "מדוע 'רבן ראשית בא בחג השבועות. מהם שני הכלים שמשמים את היצר הרע שאינם לא יכולים לבוא על המזבח? מה מיוחד בקרבן ראשית שיכולים להביא ממנו שאור ודבש בשונה מיתר הקרבנות?! ...

הקשר בין קרבן ראשית לשאור ודבש


התורה מצווה על שלשה דברים בהקשר לעשיית הקרבנות שאור, דבש ומלח

"כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה': קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַה' וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ: וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח".


לכאורה, יש כאן שלוש מצוות – שתי "מצוות עשה", ומצווה אחת של "לא תעשה". האיסור להקריב חמץ, שאור ודבש  על המזבח, והאיסור למלוח כל דבר, גם קרבן וגם מנחה.



ונשאלת השאלה:

האם יש קשר ביניהם, או שאלו הן שתי מצוות נפרדות?


הרמב"ם במורה נבוכים עושה מהם מצווה אחת, שתלויה אחד בשני:

אומות העולם, על הקרבנות שלהם, מקריבים שאור בדבש, לכן נאסר להביא שאור ודבש על המזבח.


לאומות העולם, נאסר להקריב מלח, לכן בקרבנות שמביאים על המזבח, חויבנו לשים מלח.

אם אומות העולם, מחייבים להביא שאור ודבש לעבודה זרה שלהם, אנחנו אל המזבח לא מביאים. אם האומות אוסרים להביא מלח לזבחיהם, אנחנו דווקא אל המזבח מביאים.



דעת הזקנים מבעלי התוספות, קושר את המצוות הללו, באופן אחר:

הקב"ה רצה שישימו מלח על הקרבנות, ואם ישימו דבש על הקרבנות, זה יבטל את הטעם של המלח... והקב"ה רוצה שמלח יהיה על הקרבנות, לכן כל דבר שמבטל את טעם המלח, נאסר לבוא על המזבח, ולכן אסור להביא שאור ודבש.



חשוב לציין, שרוב המפרשים סוברים, שאין קשר ביניהם...

שאור ודבש זו מצוה אחת, שנאסרו למזבח, ומלח זו מצווה אחרת, שחויבנו בקרבן ובמנחה... 



האם יש חיבור בין שאור ודבש לבין קרבן ראשית?


הקשר בין קרבן ראשית לשאור ודבש: 

במבט ראשון, לכאורה אין חיבור... אבל מה שכתוב בחז"ל, שאלו שני טעמים שונים.


כותב בעל הטורים - לא תעשה חמץ: 

לפי שיצר הרע דומה לשאור ומטעם זה ג''כ הזהיר על הדבש שיצר הרע מתוק לאדם כדבש.

היצר הרע משתמש בשני כלים – כלי אחד הוא גאווה, וכלי שני הוא תאווה.


השאור מבטא גאווה - הוא תופח ...

הדבש שהוא מתוק, הוא מסמל את החלק של תאווה - הוא מושך את האדם.


שני הכלים שמשמים את היצר הרע, שזה תאווה וכבוד, לא יכולים לבוא על המזבח... אומר הקב"ה: "אם אלו הכלים שמשמשים את היצר הרע, אני לא אתן להביא את זה על המזבח".


נשאלת השאלה:

אבל התורה אומרת, ש"קרבן ראשית" אפשר להביא משאור ודבש. במה נתייחד קרבן ראשית מיתר הקרבנות?!


מה זה קרבן ראשית?

אומר רש"י  - קרבן ראשית תקריבו. מה יש לך להביא מן השאור ומן הדבש קרבן ראשית שתי הלחם של עצרת הבאים מן השאור, שנאמר (ויקרא כג יז): חמץ תאפינה, ובכורים מן הדבש, כמו בכורי תאנים ותמרים.


כותב הכלי יקר (ויקרא כג, טז): 

והיו בב' הלחם החמץ אשר היצה"ר נמשל בו, כי בלשון רז"ל (ברכות יז.) הוא נקרא שאור שבעיסה לפי שבמקום שהתורה מצויה שם אין היצה"ר יכול להזיק כפי שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה (קידושין ל:): "אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין" דהיינו התורה. 

ואלמלא היצר הרע לא היה הקב"ה מוריד התורה מן העליונים אל התחתונים כי בטענה זו נצח משה רבינו את המלאכים כשאמרו לפני הקב"ה חמדה גנוזה יש לך כו' ואתה רוצה ליתנה לבשר ודם?!, והשיב להם משה כלום יש יצר הרע ביניכם כו' (שבת פח:-פט.) 

ורצה לומר שהיה צורך ליתן התורה אל התחתונים כדי ליתן להם תבלין על היצר הרע הכרוך בהם למלא חסרונם לכך נאמר חמץ תאפינה.



יוצא איפה, לפי הכלי יקר, שכל הסיבה שזכינו לקבל את התורה, זה משום שיש לנו יצר הרע.

לכן בחג השבועות, שאנחנו מקבלים את התורה, שם מותר להביא אל המקדש, דבש ושאור.

כיוון שהדבש ושאור, זה הכלי שיצר הרע משתמש בו, אבל "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין"... 

לכן בחג השבועות, הותר להביא שאור אל בית המקדש, רק לא אל המזבח.



התולדות יעקב יוסף, אומר ביאור נוסף בדברי חז"ל:

הוא מקדים את דברי הרמב"ם לגביי שיכנוע ללימוד תורה. שבתחילת דרכו של הילד, מותר להשתמש בכלים, שבמצב מאוחר יותר, אסור להשתמש בהם.


משל למה הדבר דומה:

מה אתה עושה כשאתה רוצה למשוך ילדים, שיבואו לקרוא תהילים?

"ילדים, בואו לקרוא תהילים... מי שיבוא יקבל גלידה!"

אז הילד 'משתכנע' ובא...


ברור שהוא לא מגיע לקרוא תהילים, כי הוא מרגיש את התשוקה הגדולה להתקרב לקב"ה...

הוא מרגיש את התשוקה הגדולה לגלידה, רק בדרך לגלידה, הוא לוקח גם תהילים, שיהיה על הדרך...

לא התהילים הן אלו שמעניינים אותו, מעניין אותו התוצאה הסופית - הגלידה.


אתה רוצה למשוך ילדים, אומר הרמב"ם – כל ילד והדרגה שלו ... בתחילה בקליות ואגוזים... אח"כ בכסף...

כל אחד ואחד, תן לו, את מה שמענין אותו!


אומר התולדות יעקב יוסף – בהתחלה, קרבן ראשית, תביא שאור ודבש – בהתחלה אתה יכל להשתמש, בכבוד ובתאווה , כדי למשוך פנימה לתוך עולם התורה... אבל דע לך, זה מה שאומרת הגמרא מסכת פסחים (דף נ, ב) - דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה.


מותר לך לעשות בהתחלה, 'שלא לשמה', אבל על המזבח לא יוקרב – שלא תחשוב לרגע, שעל הזמן הזה, שלמדת שלא לשמה, תקבל שכר... על זה לא תקבל שכר!

זו רק הדרך שמכינה אותך... אבל התכלית, היא ודאי לא זה!


כך מבארים רבותינו, את היסוד הנפלא, של קרבן ראשית, ומדוע נאסרו שאור ודבש

על גבי המזבח.

(מעובד מתוך "שיחה של הרב רוזנבלום לפרשת ויקרא)




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏