ויקרא- ה' מחפש את הלב שלך!

ניין בקרבן, כקרבן... הוא מעוניין בלב שנמצא מאחורי הקרבן... הוא מעוניין ברצון להידבק בו, שנמצא מאחורי הקרבן! לא הקרבן עצמו, מהווה יעד כשלעצמו... "סיפור הממחיש איך ה' נהנה מקורבן שבא מהלב".

ה' מחפש את הלב שלך!


הקרבן נקרא קרבן, כי הוא המקרב בין עם ישראל, לבין הקב"ה.

כשרצו אומות העולם, גם הם להקריב קרבנות, הקב"ה דחה אותם...

כך מופיע במדרש תנחומא (פרשת בחוקותי, אות ו):

אִישׁ כִּי יַפְלִיא נֶדֶר. אַף הָאֻמּוֹת אוֹמְרִים: בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם, הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שֶׁמֶן, הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי (מיכה ו, ו-ז). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, בְּנֵיכֶם אַתֶּם מְבַקְּשִׁין לְהַקְרִיב לְפָנַי. אֵינִי מְבַקֵּשׁ לֹא בְּנֵיכֶם וְלֹא קָרְבְּנוֹתֵיכֶם, אֶלָּא לְבָנַי נָתַתִּי פָּרָשַׁת קָרְבָּנוֹת וּפָרָשַׁת עֲרָכִין, שֶׁקָּרְבְּנוֹתֵיהֶם חֲבִיבִים לְפָנַי.

הקב"ה מחבב את כנסת ישראל, ולכן הוא אמר להם להביא קרבנות.


אומרים חז"ל במדרש תנחומא (פרשת צו, אות ד)

אָמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְבִלְעָם, לָמָּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ מַקְרִיבִין לוֹ קָרְבָּנוֹת וְלָנוּ לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר לָהֶם בִּלְעָם, הַקָּרְבָּנוֹת אֵינָן אֶלָּא שָׁלוֹם. וּמִי שֶׁקִּבֵּל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁכְּתוּבִין בָּהּ, צָרִיךְ שֶׁיַּקְרִיב קָרְבָּנוֹת. אַתֶּם מִתְּחִלָּה פְּסַלְתֶּם אוֹתָהּ, וְעַכְשָׁו אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת. מִי שֶׁקִּבְּלָהּ הוּא מַקְרִיב קָרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַּשָּׁלוֹם.


אומרים חז"ל בגמרא מסכת תענית כז, ב: 

א''ר יעקב בר אחא אמר רב אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר (בראשית טו- ח): "ויאמר ה' אלוקים במה אדע כי אירשנה" אמר אברהם: ריבונו של עולם שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? א''ל לאו. אמר לפניו ריבונו של עולם הודיעני במה אירשנה? א''ל (בראשית טו-ט): "קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת...". 

אמר לפניו רבש''ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם?! אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם.


למרות כל חשיבותם של הקרבנות, באים הנביאים ומזהירים אותנו לבל נטעה שהקרבן עצמו איננו היעד... שלא יחשוב האדם, שהקב"ה חפץ בקרבן, כקרבן.


הדוגמה לכך היא אצל שאול המלך: 

אין לנו הבנה בגודלו ובקדושתו של שאול המלך...

כשהקב"ה מצווה אותו ללכת, ולהשמיד את עמלק ... הוא משמיד את עמלק, אבל הוא משאיר את אגג ואת הצאן והבקר... מהי המטרה שלשמה עשה כן? 


כך מתואר בנביא (שמואל א'. טו): הוא משאיר את הבהמות, כדי להקריב אותם לקרבן... שאול חוזר בחזרה... שואל אותו שמואל (טו, יד): וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ?

שאול מספר לו, שהוא השאיר את הצאן, כדי לזבוח לקב"ה – "עֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ..." 


גוער בו שמואל הנביא ואומר לו: "הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'" – האם הקב"ה מעוניין בכלל, שתביא לו עולות וזבחים?!

הקב"ה מעונין שתשמע בקולו  - "הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים" – הקב"ה חפץ שתשמע בקולו, זה יותר חשוב מהזבח!


המטרה של הקרבן, היא לא מטרה כשלעצמה ... המטרה היא לשמוע בקול ה'! להקשיב לציוויו!


ולכן אומרים לנו חז"ל, שנביאי ישראל חזרו והזהירו, פעם אחר פעם את עם ישראל, לבל יחשוב שיש מטרה בקרבנות כשלעצמם....

שאול המלך חשב, הנה הוא לקוח בשבי 20-30 אלף ראשי בקר, הוא יביא אותם למשכן, להקריב קרבנות...

"אין בזה שום מטרה" , אמר לו הנביא... "הקב"ה אמר לך להשמיד את הכל, אז למה השארת?!"

אין שום מטרה בקרבנות, כשלא נשמעים לציוויו של הקב"ה...


וכך מזהיר הנביא ישעיהו (פרק א, י-יא): 

"שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה. לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי" 

הקב"ה לא מעונין בקרבן, כקרבן...


אומר דוד המלך, במזמור "התשובה" שלו (תהילים נא, יח-יט)

"כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה. זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה  - הקב"ה לא מעוניין בקרבן, כקרבן... הוא מעוניין בלב שנמצא מאחורי הקרבן... הוא מעוניין ברצון להידבק בו, שנמצא מאחורי הקרבן!

לא הקרבן עצמו, מהווה יעד כשלעצמו...

 

בספר משנת חכמים, של המהר"ם חגיז {סימן יב}, הוא מביא סיפור:


הוא מספר שבתקופתו של האר"י הקדוש, הגיע לצפת  יהודי אחד מאנוסי פורטוגל... היהודי הזה, היה מנותק מכל דבר שקשור ליהדות...

הוא היה מגיע לבית הכנסת , ולאט לאט הצליח לקלוט מה שמדברים שמה...


יום אחד רב העיר, דיבר על שבחו של לחם הפנים... הוא סיפר על הקדושה היתירה שהייתה בלחם הפנים... שהיה הלחם נשאר חם גם כעבור שבוע... וכך הוא הרבה לייקר את המעמד הגדול, שהיה בבית המקדש ...


אותו יהודי, שומע את הדברים, ומתרגש כל-כך... והרב ממשיך ומקונן על כך, שאין היום בית המקדש... אין קרבנות, אין כוהנים בדוכנם ולא לווים בשירתם ...

והרב ממשיך ומסביר כיצד היו עושים את לחם הפנים..."מנפים את הקמח בי"ג נפה..." מדבר ומרחיב על העניין, ומעורר את רגשות הציבור, 


היהודי מפורטוגל, החליט שהוא חייב לעשות משהו "אם אין לחם הפנים בבית המקדש, לפחות שיהיה לחם הפנים בבית המדרש"... 


מה עשה?

 

בא לאשתו ואמר לה – תשמעי הרבנית, אני אקנה לך כל יום שישי קמח, ותנפי אותו י"ג פעמים, כמו שהיה בלחם הפנים... את תאפי שתי חלות, במקום שלוש-עשרה, וברגע שזה יהיה אפוי, אני יביא את זה לבית הכנסת, ואניח את זה בתוך היכל הקודש... שיהיה לקב"ה לחם הפנים... עד שיבנה בית המקדש.

יהודי תמים...

קנה לאשתו קמח... מגיע בשעה 12:00 הביתה... החלות כבר מוכנות ב"ה... לוקח את שתי החלות, שם אותם על מגש... מגיע לבית הכנסת... פותח את ההיכל... ואומר "ריבונו של עולם, שבית המקדש היה קיים, היו מביאים י"ב לחמים, מידי שבת בשבת... זכר לבית המקדש, אני שם לך שתי לחמים, עד שיבנה בית המקדש" השתחווה מול ההיכל, סגר את הפרוכת , ויצא החוצה.


מגיע לתפילת מנחה של ערב שבת... פותח את ארון הקודש... ורואה ב"ה, שהקב"ה עוד לפני שבת "אכל את הלחמים" ...אין לחמים!!! 


חוזר הביתה... אומר לאשתו "הרבנית תשמעי, שבית המקדש היה קיים,  רק בשבת היו עושים את לחם הפנים... כאן, כבר בערב שבת אכלו את זה!"... וככה נימשך הדבר, חודשים על גבי חודשים...


יום אחד, הוא בא עם שתי החלות, שם אותם בתוך ההיכל... וחוזר על אותה תפילה "ריבונו של עולם, הבאתי לך שתי חלות, זכר ללחם הפנים..." ... סוגר את ההיכל... ויורד מהדוכן... ובסוף האולם, יושב רב העיר, ורואה את המעשה הזה... ואומר לו "מה אתה עושה?! איבדת את השפיות?! אתה מביא לקב"ה חלות, ושם את זה בתוך ההיכל... מה קרה לך?!"


היהודי בתמימותו, אומר לרב: "כבוד הרב, דיברת על לחם הפנים... אין היום לחם הפנים... אין בית מקדש...אמרתי, לפחות אני יביא שתי חלות מידי שבוע... כבוד הרב, כבר חודשים שהקב"ה אוכל את זה, עוד לפני שבת!!!"


אמר לו הרב: "בֹא תשב איתי כמה שעות, תגיד בינתיים שיר-השירים, ותראה מי באמת אוכל את הלחם הזה"...


בשעה 14:00 מגיע השמש של בית הכנסת... מתחיל לנקות לכבוד שבת... פותח את ארון הקודש, גולל את הספר תורה לקריאה של שבת... מוציא את שתי החלות ושם בסל...

מתכוון לצאת מבית הכנסת... תופס אותו הרב ושואל אותו: "מה זה בסל?!"


עונה השמש בתמימות: "לא יודע... הקב"ה שולח לי כל שבוע שתי חלות"


פנה הרב ליהודי ואמר: "נו, אתה רואה?! אתה מביא לקב"ה, והוא לוקח בשם הקב"ה...ראית מה עשית?!"


שואל היהודי את הרב: "כבוד הרב, אם ככה יוצא שהתנהגתי לא כשורה?!..."


הרגיעו הרב: "עשית את זה בתמימות, ה' יסלח לך!"...


מגיע היהודי לביתו, ואומר לאשתו – תשמעי, משבוע הבא, לא צריך לחם הפנים לקב"ה... התברר שהקב"ה לא אוכל את זה, אלא השמש של בית הכנסת אוכל את זה, שאשתו תאפה לבד!"...


עד שאותו יהודי הגיע הביתה, הגיע שליח מטעם האר"י הקדוש לרב בית הכנסת, ואמר לו בשם האר"י: "צו לביתך, כי מחר אתה מת!"


הרב נבהל, רץ אל האר"י הקדוש ושאל בבכי: "מה פשעי ומה חטאתי?!"


אמר לו האר"י הקדוש: "מיום שנחרב בית המקדש, לא היה לקב"ה נחת רוח בעבודה של מישהו, כמו העבודה של אותו יהודי, שהביא שתי חלות בתמימות... ואתה הלכת וביטלת את זה!

באותו רגע אמר הקב"ה "האדם שגרם לזה להתבטל, יילקח מן העולם!"

  

וכך קרה, כותב המהר"ם חגיז, שלמחרת, בשבת קודש, השיב הרב את נשמתו ליוצרה.


ללמדך, שמה שהקב"ה חפץ, זה את הלב שמונח מאחורי הקרבן... 

אותו יהודי תמים שהביא שתי חלות, הוא היה בטוח שהוא מביא את זה לקב"ה... בזה הקב"ה חפץ!




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏