דקדוק- כללי הניקוד שווא

"כללי הדיקדוק" - סוגי הניקוד שווא. "מהו שווא פשוט?". ו- "מהו שווא מורכב?". "שווא נח ושווא נע" "באיזה אופן השווא הוא נח?". "הכללים של שווא נח". "הכללים של שווא נע". מה המשמעות של "מפסיק, מפיק, דחיק ואתי מרחיק... מאת "הרב פינחס כהן" שליט"א

שוואים


ישנם  שני  סוגי  שווא :  שווא  פשוט  ושווא  מורכב.


א) השווא  הפשוט:

השווא  הפשוט  מתחלק  לשניים:  שווא  נע  ושווא  נח.

 

1)     "שווא נע"

השווא  הוא  נע  במקרים  הבאים:

א) בראש  התיבה,  כל  שווא  בראש  התיבה  הוא  שווא  נע.

ב) כשבאים  שני  שוואים  רצופים  באמצע  התיבה,  הראשון  הוא  נח  והשני  הוא  נע.

ג) אחרי  תנועה  גדולה,  השווא  הוא  נע.

ד) כאשר  אות  דגושה  באמצע  התיבה  מנוקדת  בשווא  השווא  הוא  נע..

ה) כאשר  שתי  אותיות  דומות  רצופות  והראשונה  מנוקדת  בשווא,  השווא  הוא  נע.

הערה:

הסעיפים  א, ב, ד,  מוסכמים  על  הכול. 

אך  הסעיפים  ג.  וה. אינן  מוסכמים  על  כולם,  ורבים  נוהגים לבטא אותם  כשווא  נח.  (יחד  עם  זאת בסעיף  ה'  כשהאותיות  דומות,  גם  ההגייה  כשווא  נח  אינה  מוחלטת  כי  בהגיית שווא נח  בעת  הגיית  האותיות  הזהות  ברצף, נוצרת  הגייה  קרובה  לשווא  נע).

לעומת  זאת  יש   הנוהגים  להגות  את  השווא  הנע בסעיפים  ג.  וה. כשווא  פתח.

 

2) השווא  הוא  נח  במקרים  הבאים:

א) כשבאים  שני  שוואים  רצופים  באמצע  התיבה,  הראשון  הוא  נח.

ב) כשבאים  שני  שוואים  בסוף  התיבה  שניהם  נחים.

ג) שווא  אחרי  תנועה  קטנה  הוא  שווא  נח.

 


הערה חשובה שווא נע יכול לבוא  אחרי שווא נח,  אך לעולם  לא יבוא שווא נח אחרי שווא  נע, כולל  שווא  מורכב, (דהיינו  שווא סגול, שווא  פתח,  או  שווא  קמץ) שדינו  כדין  שווא  נע.



 

ב) השווא  המורכב.

השווא  המורכב  הוא  שווא  המחובר  לאחת  מהתנועות: קמץ, פתח  וסגול.

השווא  המורכב  דינו  כשווא  נע,  והוא מופיע  בעיקר באותיות  הגרוניות  אהח"ע,  אם  כי  במקרים  רבים  מופיע   גם  באותיות  אחרות. 

למשל: כאשר  באמצע  המלה  מוחלף  חולם  חסר  בקמץ  קטן  ובכדי  למנוע  הגייתו  כקמץ  רחב  (רגיל),  מופיע  שווא  קמץ. 


למשל: 

אֶשְׁקֳטָה (ישעיה  י"ח  4)  , אֶכְתֳּבֶנָּה (ירמיה  ל"א  33)

 

 

מפסיק: 

כאשר  התיבה  המסתיימת  באותיות  אהו"י, מוטעמת  בטעם  מפסיק  (מדובר,  כמובן,  בתנ"ך), שהוא  מפריד  בין  חלקי  הפסוק,  ואז  כשאין  קשר  בין  התיבות, (התיבה  המסתיימת  באחת  מאותיות  אהו"י  והתיבה  הפותחת  באחת  מאותיות  בג"ד  כפ"ת) חוזר  הכלל  של  דגש  בראש  התיבה.



מפיק: 

כאשר  האות  האחרונה  של  התיבה  הקודמת  היא ה' עם  מפיק (דגש).  דבר  ההופך  את  הה'  לעיצור  ולא  לאם  קריאה,  ולכן  אינה  משמיטה  את  הדגש.

וכן  כאשר  הי'  או  הו'   נהגות, כלומר  אינן  אמות  קריאה  אלא  עיצורים,  אינן  גורמות  להשמטת  הדגש.   כמו:  לְפָנַי,  בָּנַי,   אֲבוֹתַי,  או  לְפָנָיו,  עֵינָיו,  יָדָיו.  וכן  כאשר  בסוף  התיבה  יש  א'  נחה  (שאינה  נהגית)  כגון :  וירא.

 


דחיק:  

אם  תיבה  המסתיימת  באות  ה"א, מנוקדת  בפתח, קמץ או סגול  ומחוברת  במקף  עם  תיבה אחרת   ואחת  מהן  זעירא,  בין  אם  היא  מתחילה  באחת  מאותיות  בג"ד  כפ"ת, או  באות  אחרת, אז האות  הראשונה של  התיבה השנייה תהיה  דגושה  בדגש  חזק.  


לדוגמה: 

מַה-בֶּצַע  (בראשית  ל"ז  26),  

מַה-פָּרַצְתָּ (בראשית  ל"ח  29)     

תְּכַסֶה-בָּה (דברים  כ"ב  12)   

וכן  אֵלְכָה-נָּא  (שמות  ד'  18). 

והסיבה  היא  כי  זה דגש  חזק  ולכן  אין  כוח  באותיות  אהו"י  להשמיטו.



אתי  מרחיק: 

אם  התיבה  הראשונה  מלעיל ומנוקדת  בסגול או  בקמץ  ואינה  מחוברת  במקף  לתיבה  השנייה, או  שהמלה  השנייה  נקראת  מלעיל, כי  אז  האות  הראשונה של  התיבה  השנייה  תהיה  דגושה בדגש  חזק, וגם  אם  היא  אחת  מהאותיות  בג"ד  כפ"ת  הדגש  אינו  נופל. 


לדוגמה: 

אַרְצָה  כְּנַעַן  (בראשית י"א  31),   

וַעֲבָדֶיךָ  בָּאוּ (בראשית  מ"ב  10),  

עָשִׂיתָ פֶּלֶא  (ישעיה  כ"ה  1).


גם  כאן  הסיבה  היא  שזהו  דגש  חזק  ולא  קל, לכן  אין בכוחם  של אמות הקריאה  אהו"י  להשמיט  את  הדגש.


 במקרה  של  שתי  אותיות רצופות מבג"ד  כפ"ת   מאותו  מוצא   והראשונה  מתחילה  בשוא (שהוא  כמובן נע), אז אות  זו  נותרת  דגושה  גם  אם  לפניה  אחת  מאותיות  אהו"י.  


לדוגמה: 

וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה ( שמות  י"א  17),  
בשבתך  בביתך  (דברים ו'  7).  

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏