תרומה- ענווה ומאמץ

"דברי תורה לשבת תרומה". "מדוע תרומת אבני השוהם ואבני המילואים נכתבה רק בסוף התרומות?" שאלתו של האור החיים הקדוש ותשובותיו הנפלאות בנוסף תשובתו של ה'כלי יקר'... מהן שתי התכונות שהקב"ה מחפש בעבודת ה' שלנו?

ענווה ומאמץ שני הדברים הנדרשים לעבודת ה'


הפרשה פותחת כך:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי...

 

ומכאן מתחילה התורה למנות את הפריטים למשכן:

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים. שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן.

 

האור-החיים הקדוש, בתחילת הפרשה שואל שאלה:

התורה פותחת במתכות יקרות זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת... והסדר שלהם הולך ופוחת...

הזהב, לכאורה, זו המתכת היקרה ביותר... הכסף... הנחֹשת.

 

למרות שיש מקומות, שאולי אפשר לדקדק, שכסף בזמנם, היה יותר יקר מהזהב... (כפי שהפענח רזא מוכיח מיוסף, שעשה את הגביע מכסף ולא  ומסיק שכנראה כסף באותם זמנים, היה חשוב יותר מהזהב...

הוכחה נוספת שבפרשת יתרו נאמר: "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב" -הקב"ה מקדים את הכסף, לפני הזהב...)

צריך לדעת בדיוק מה יותר חשוב... אבל לכאורה, התורה פותחת במתכת הכי יקרה, שזה הזהב, ועוברת לכסף ומשם לנחושת...

 

שואל האור-החיים הקדוש:

לכאורה, אם התורה הולכת בסדר של הדבר החשוב בהתחלה, אז היה צריך לסיים בדבר הכי פשוט... ומדוע אם כן, מסיימת התורה ב"אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן?!

והרי אין לך דבר יותר יקר, במלאכת המשכן, יותר מאשר אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים... אז למה אתה שם אותם בסוף?

(אם אתה מחליט ללכת בסדר יורד, היית צריך להתחיל כך: אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן... זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת... ולאחר מכן, לעבור לנושאים של הבגדים וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים...)?!

 

עונה האור-החיים הקדוש כמה תשובות:

על פי דברי רש"י (ויקהל לה, כז):

והנשאם הביאו. אמר ר' נתן, מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחילה, ואילו במלאכת המשכן לא התנדבו בתחילה? אלא כך אמרו נשיאים: ייתנדבו צבור מה שמתנדבים, ומה שמחסרין אנו משלימין אותו, כיון שהשלימו ציבור את הכל, שנאמר והמלאכה הייתה דים (שמות לו, ז), אמרו נשיאים מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השהם וגו', לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחילה, ולפי שנתעצלו מתחלה, נחסרה אות משמם, והנשאם כתיב.

 

וכך מביא האור-החיים הקדוש:

ואולי כי לצד שמצינו שהנשיאים הביאו אותם באחרונה כשראו שהביאו ישראל כל הצורך למשכן, ותמצא שאמרו ז''ל (במד''ר פי''ב) שהקפיד ה' על זה וחסר אות אחת מהם והנשאם כתיב, לזה סדרם ה' באחרונה לומר כי הם למטה מכולם, ומהטעם עצמו שהם באחרונה והבן.

 

תשובה נוספת:

עוד נראה על פי דבריהם ז''ל שאמרו ביומא (ע''ה)  שהעננים היו מביאים את אבני השוהם וכו' אם כן משלחן גבוה היו מביאים בלא טורח ויגיעה ולא חסרון כיס אשר על כרחו סדר נדבתם אחר כל הנדבות שמביאין מכיסם ועל ידי טורח.

 

תשובתו השנייה היא: על פי מה שאומרים חז"ל, שהקב"ה זימן לכל נשיא, את האבן המיוחדת לשבט שלו במנת המן האישית שלו. הנשיאים קיבלו על פתח ביתם את האבן...

הנשיאים, מלשון עננים, כמו שנאמר (משלי כה, יד): "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אַיִן". יוצא אם כך, שהעננים, באמצעות המן, הביאו לכל אחד, את האבן הראויה לשבט שלו.

היות והתרומה הזאת הייתה ללא טורח, ולא היה בא שום יגיעה ושום חסרון כיס... לכן האבנים נמנו באחרונה.

 

מכאן אנחנו לומדים, יסוד גדול בעבודת ה':

אדם יכול לתת תרומה, אמנם, התרומה שלו היא קטנה... אבל אם היא נעשית ע"י טרחה גדולה מעלתה גדולה בהרבה מפני זו שנעשית ללא מאמץ

לדוגמה:

יש אחד שבשבילו, לתת מאה שקלים, זה סכום נכבד מאוד... הוא עובד נורא קשה על הכסף שלו... והוא בכל זאת נותן את הסכום הזה...

אומר האור-החיים הקדוש, שהקב"ה מחשיב את זה יותר, מאשר נתן אדם אחר סכום גדול יותר, שלא עמל בו והשיגו ללא קושי...

לכן אבני השֹהם ואבני המילואים, נכתבו בסוף התרומות, אעפ"י שהיו התרומה החשובה יותר.

 

תירוץ נוסף, מופיע בדברי הכלי יקר:

הקב"ה פתח בתרומות יקרות זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת... ומסיים בתרומות יקרות אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים...כיוון שאם הקב"ה היה כותב את הכל בהתחלה, היית אומר, שהקב"ה מחשיב בראש ובראשונה, את הדברים היקרים, ופחות הוא מחשיב, את הדברים הפחותי-ערך...

לכן באה התורה, ופותחת בדברים הפחות יקרים  זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת... ומסיימת בדברים הכי יקרים אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים... ובאמצע, היא נותנת לך כל מיני תרומות, שיוקרם איננו כל כך גדול... ללמדך, שאחד המרבה ואחד הממעיט, הכול שווים לפניו.

 

מוסיף הכלי יקר:

שהקב"ה הוריד משמם של הנשיאים (נשאם) דווקא את האות יו"ד, לפי שהקב"ה ראה, אעפ"י שהתרומה שלהם בסוף, הייתה תרומה נכבדה מאוד... אבל אדם שאומר "יביא הציבור מה שיביא, ואח"כ אני ישלים.." יש בזה  שמץ של גאווה  ... ולכן הוריד מהם את האות יו"ד...

כי במילה נשיא, האות היחידה משם ההוויה, היא האות יו"ד, שמסמלת ענוה ...

 

מנין שהאות יו"ד מסמלת ענווה?

שבשעה שהיו צריכים להוסיף ליהושע שם נאמר: "וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ". הוסיף משה ליהושע את האות יו"ד שמסמלת ענווה...

לכן החסיר הקב"ה משמם של הנשיאים , את האות יו"ד, בגלל שמץ הגאווה שאמרו "יביאו כל הציבור מה שיביאו, ואת השאר אנחנו נשלים"



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏