תרומה- אל תעזוב את התורה!

"שיחה לפרשת תרומה". "באיזה מצב יורדים לקב"ה הדמעות?". "סיפור על יום מיתתו של דוד המלך". אם יש לך בקשה למי כדאי לך לפנות, לכהן גדול או לרב? "מהי הגדולה של לימוד תורה?" מעובד מ- "שיחה של הרב ברוך רוזבלום לפרשת תרומה". .

אל תעזוב את התורה!


"ועשו ארון עצי שיטים"

 

כל המשכן נבנה בשביל התורה, והתורה איננה חלק מכלי המקדש:

כותב הנציב בפירושו 'העמק דבר':

תכלית המשכן, באה ע"י שני כלים שנמצאים שמה, וזה הארון והמנורה.
הארון והמנורה, אלו שני כלים שהביאו את השפע בבריאה.

 

כותב הרמב"ן בתחילת הפרשה שלנו:

כשהקב"ה ציוה לבנות משכן, בית המקדש, מטרתו הייתה אחת – להביא לכך, שאותו סוג של השראת השכינה שהייתה במעמד הר סיני, תהיה במשכן... רק ששם היא הייתה בגלוי, וכאן היא בנסתר.

 

כותב המעדני שמואל, לר' שמואל טרוביץ, בשם הגאון ר' אהרון קוטלר:

כל בניין המשכן, וכל בניין המקדש, היה בשביל הלוחות ... אבל הלוחות האלה גרמו בעם ישראל, לריבוי תורה שאין לו אח ורע בעולם...

אתם מכירים היום ריבוי תורה... בוודאי מכירים את התנאים /האמוראים הראשונים והאחרונים ... זה כאין וכאפס, מול ריבוי התורה שהיה בעולם, בזמן שבית המקדש היה קיים.

חז"ל בגמרא מסכת בבבא בתרא (דף כא, א) מביאים את הפסוק בישעיה ב-ג: "כי מציון תצא תורה..."

 

אומר תוספות במקום:

"כי מציון תצא תורה". לפי שהיה רואה (זה שעולה לירושלים ברגל) קדושה גדולה וכוהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה כדדרשינן בספרי: "למען תלמד ליראה.."  - "גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד" לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה.

לא היו אנשים ללא יראת שמים - "פרפרים" בעם ישראל... כל אחד שהיה מעלה את הבן שלו לירושלים , היה מתחזק!

 

הנביא ירמיהו (איכה ב, ט) מקונן:

 שמאז החורבן "מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה..." - על מה עיקר התלונה שלו? שאין תורה!

 

אומרת הגמרא במסכת חגיגה:

 שהנביא ירמיהו טוען שהקב"ה בוכה "במסתרים" - שלקב"ה יש מקום מיוחד, ששם הוא "בוכה"...

צריך להבין, מה זה בדיוק "בוכה"?

ירמיהו הנביא מביא, שלוש סוגים של דמע:
1. ירמיה יג, יז:

וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'...

 

אומרת הגמרא מסכת חגיגה ה, א:

"ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה'" אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה? אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה...

 

מדייק ר' אהרון קוטלר מדברי הפסוק:

ודמע על בית ראשון... תדמע על בית שני... ותרד עיני דמעה – היכן או באיזה מצב יורדים לקב"ה הדמעות? על ביטול תורה...  והסיבה לכך היא שאומרים רבותינו – כי התורה שהייתה בזמן בית המקדש, זה יסוד בית המקדש! - ריבוי התורה שהייתה בה!

 

ומהי הראיה לכך?
שאנחנו מסיימים את תפילת העמידה, אומרים - יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ  וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ ... אם יבנה...נזכה לחלק שלנו, מה שאנחנו לומדים היום, הוא כאין וכאפס... אין לנו מושג, מה יהיה החלק שנקבל, כשבית המקדש יהיה קיים...

 

כדי להבין מביא הרב רוזנבלום סיפור על יום מיטתו של דוד המלך:

דוד המלך מבקש מהקב"ה בקשה: "ריבונו של עולם, תגלה לי מתי אני מת"... והקב"ה אומר לו: "זה דבר שהוא נסתר"...
(הגמרא אומרת – שבעה דברים נסתרים מבן-אדם... אחד מהם זה יום הפטירה...
אדם לא יודע מתי הוא ימות...)


ממשיך ומבקש דוד: "לפחות תאמר לי את היום"...
אמר לו הקב"ה: "בשבת תמות"...
דוד המלך שומע, שבשבת הוא ייפטר מן העולם והוא מתחנן: "ריבונו של עולם, רק לא בשבת!... בבקשה, אולי יום ראשון?!"
עונה לו ה': "יום ראשון זה בלתי אפשרי...יום ראשון, כבר הבן שלך שלמה, צריך להיות מלך... ואין מלכות נוגעת בחברתה..."
מנסה דוד ומבקש: "ריבונו של עולם, אז אולי ביום שישי?"...

 

נשאלת השאלה:

לכאורה, זו בקשה מזעזעת... הרי המשנה באבות אומרת (ד, יז): "יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא"... הייתכן שאומר דוד המלך "ריבונו של עולם, קח אותי יום קודם!  רק לא למות בשבת?!"

 

והתשובה היא:

הצער שעוברת הנשמה, מרגע הפטירה עד רגע הקבורה הוא נורא... מתחנן דוד: "לא שווה לחיות פה עוד יום אחד... בבקשה  תיקח אותי כר ביום שישי..."

אומר לו הקב"ה: "אתה לא תמות ביום שישי... אתה תמות בשבת!" והנימוק נמצא בתהילים פד, יא: "כִי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף" – טוב לי יום אחד, שתשב ותלמד תורה, מאלף קרבנות שעתיד שלמה בנך להקריב על המזבח!...

אם אתה תמות יום שישי... אז שלמה בנך, יהיה מלך בשבת... ומה שיקרה הוא ששלמה יתחיל לבנות את בית המקדש, יום אחד קודם... אם ככה, יהיה אלף עֹלת קודם...
אומר הקב"ה לדוד – "תשמע, יותר טוב שתשב ותלמד! עוד יום... יותר טוב לי מאלף קרבנות"...

במילים שלנו, אומר הקב"ה לדוד:

אלף קרבנות כשבית המקדש קיים! והלא מהי כל המטרה של בית המקדש?
- להביא לריבוי תורה... אם אתה לומד, זה הריבוי תורה הכי טוב שיכול להיות! אם כך, אין סיבה שתמות יום קודם!

 

כדי להבין "מהי הגדולה של לימוד תורה" נביא הקדמה ונשאל שאלה:

שיא השיאים, של העם היהודי הוא תפילתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים בתוך קודש הקודשים (האדם הגדול מכולם, במקום המקודש מכולם וביום הקדוש מכול הימים שבשנה...).

הכהן הגדול, בקודש הקודשים - מה שהוא מבקש, מתקבל. עד כדי כך שמביאים בעלי התוספות את הטעם לאיסור של כהן גדול, לשאת אלמנה. כיוון שאם תתיר לכהן גדול לשאת אלמנה... והוא יחפוץ לשאת אישה שהיא נשואה... כשהוא יכנס לקודש הקדשים, ויבקש "ריבונו של עולם, את פלוני בן פלוני, קח אותו..."
ואז כל בקשה שהוא מבקש, מתקבלת... והאיש הזה ימות, וכך יוכל להתחתן איתה... לכן אסרה התורה לכהן גדול לשאת אלמנה... כדי למנוע תפילה כזו...

יוצא איפה, שכהן גדול ניכנס לפני ולפנים - בקודש הקודשים ביום הכיפורים - פעם אחת בשנה... מה שהוא מבקש - מתקבל!

 

כעת לשאלה:

נניח שיש לך בקשה דחופה, אתה יכול לפנות לכהן גדול בקודש הקדשים ביום הכיפורים – והוא יבקש כשם כל מה שתשאל, ויש לך אפשרות לפנות לראשון לציון הגאון הרב עובדיה יוסף או להגאון ר' חיים קנייבסקי ממי כדאי לך לבקש?

 

התשובה נמצאת בגמרא מסכת הוריות (דף יג, א):

אומר שלמה המלך בספר משלי ג-טו: "יקרה היא מפנינים" ואומרת הגמרא ואפילו מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים - אדם שיגע בתורה, נחשב אצל הקב"ה, יקר יותר מאשר כהן גדול!

לכאורה נראה מוזר? והלא מה יותר נחשב מכהן גדול בקודש הקודשים?!

התשובה היא – הרבנים לומדי התורה

אומרת הגמרא: כמה טיפשים האנשים, שבשעה שמוציאים ספר תורה מהמקום, כולם עומדים... אבל כשנכנס תלמיד חכם, הם לא עומדים... הוא ספר תורה חי! אתה מחפש ספר תורה שנכתב על קלף?!
תלמיד חכם, בנשמתו נחקקת התורה! - הוא נחשב תורה, והגוף שלו נחשב ארון ...

כך אומרת הגמרא בהלוויתו של רבי יהודה הנשיא במסכת כתובות (דף קד, א):

אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש.  כשיצאה נשמת הצדיק מהגוף, הלוחות הלכו... אבל ארון הקודש נמצא.

 

כמו כן, אומרת הגמרא במסכת ברכות (דף ח, ב):

"והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון"
אין לו כבר לוחות... הוא שבר לוחות בתוך ארון...  גופו של היגע בתורה, הוא ארון הקודש... הגוף שלו, כשהוא יגע בתורה, הוא כמו לוחות שבתוך הארון!

 

אם ככה, נוכל עכשיו להבין, מדוע אמר הקב"ה "וְעָשׂוּ אֲרוֹן..." ומדוע הארון, איננו חלק מכלי המקדש:

אם אין מנורה, אין מקדש... אם אין מזבח, אין מקדש... אם אין ארון, יש מקדש...  

כיוון שאם היינו אומרים, שאם אין ארון אין מקדש, אז כמו שהיום אנחנו לא מקריבים קרבנות, גם היום לא היינו לומדים...
אם אין מנורה, אז לא מדליקים... אם אין מזבח... אין קרבנות... לא מקריבים... אם אין ארון, אז גם לא לומדים...

אומר הקב"ה – הארון, איננו ממנין הכלים של המקדש, שנאמר וְעָשׂוּ אֲרוֹן... לא נאמר ועשית ... כי זה שייך לכולם!

זאת יחידה שהיא נפרדת... כל המשכן נברא עבורה... כל המקדש עבורה... אבל היא, שלמה כשלעצמה.

 

גם בזמן כשאין בית המקדש קיים ... גם בזמן שאין משכן ... גם בזמן שבית המקדש חרב, כל אחד יכול להיות משכן... כל אחד יכול להיות מקדש!


היגע בתורה, גופו נעשה ספר תורה... הנשמה שלו, זו יחידה של ספר תורה... גופו נעשה ארון הקודש... הגוף שלו נעשה ארון, שבו מונחים הלוחות!

רצה הקב"ה שנדע את היסוד הזה...

 

באים חז"ל ואומרים לנו  במסכת אבות (פרק ג, ב):

שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם , שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג) אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם, מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג) יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו...

מה יותר טוב, ששכינה שורה ביניהם ?!

אומרים חז"ל במסכת אבות (פרק ו, ו):

"גְּדוֹלָה תוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת..." התורה היא נפרדת, לכן היא לא חלק, מחלקי המקדש...

עפ"י זה, נוכל בע"ה עכשיו, להבין מה מונח כאן ביסוד הזה:

אומר ר' יוסף מסלנט ביאור נפלא -  לעם ישראל יש מצבים שונים...
יש מצב שהקב"ה אומר לעם ישראל "תבנו לי מקדש... תבנו לי ארמון..." ... אבל יש זמנים שאין ארמונות ...
עם ישראל נמצא בגלות כזאת, ככבשה בין שבעים זאבים... הוא נמצא במקום, שבקושי אפשר לכנס מניין...

אומר הקב"ה – גם במקום כזה, שאתה ככבשה בין שבעים זאבים ... תעשה לי פינה אחת בדיר שלך, כדי שאני יהיה איתך ביחד... אל תעזוב את התורה, גם בזמן הזה!...



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏