יתרו- ריפוי על ידי מתן תורה

"שיחה לפרשת השבוע - יתרו". מדוע היה חשוב לקב"ה לרפא את כל איברי החולים לפני קבלת התורה?. למה לא נאה לתת את התורה, למישהו שהוא נכה?!. "הקשר בין תריג מצוות לגוף האדם". ביאור נפלא על ההכרח לרפא את עם ישראל לפני קבלת התורה - והיכולת לקבל גם היום רפואה על ידי קריאת מעמד הר סיני...

ריפוי על ידי מתן תורה


"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק"

 

מבאר רש"י וכל העם רואים:

מלמד שלא היה בהם אחד סומא. ומנין שלא היה בהם אלם? תלמוד לומר (שמות יט ח): "ויענו כל העם". ומנין שלא היה בהם חרש? תלמוד לומר (שמות כד ז): "נעשה ונשמע".

 

מקור דבריו של רש"י, הם מהמכילתא, ומשום מה הוא 'חתך' אותם, ושם את הדגש על: דיבור, שמיעה וראייה.

 

רש"י שם לב, לשלושת האיברים שנמצאים בראשו של האדם, ופשוטם של דברים – רש"י רצה להשתמש בשלושת האיברים הנצרכים לתורה.


אדם נכה (בלי רגל או בלי יד) בגופו יכול ללמוד. אבל אם אין לו עיניים, הוא אינו  יכול לקרוא מה כתוב בתורה... (אמנם הוא יכול לשמוע מהקלטות, אבל זה נחסר מעיקרו של לימוד התורה...). אדם חירש, לא יכול לשמוע שיעורי תורה... אדם שניטל ממנו כוח הדיבור, אין באפשרותו לשיח בדברי תורה...


יוצא איפה, שבשל כך רש"י התמקד בדברי המכילתא, בשלושה איברים שקשורים בענייני קבלת התורה.

 

כותב הילקוט שמעוני (פרשת יתרו, אות ש'):

ולהודיע שבחן של ישראל. שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה שלא היו בהן סומין שנאמר וכל העם רואים. מלמד שלא היו בהם אלמים שנאמר ויענו כל העם. מלמד שלא היו בהן חרשים שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. מלמד שלא היו בהם חגרין שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר. מלמד שלא היו בהם טפשין שנאמר אתה הראת לדעת וגו'...

אז  יש כאן יש תוספת – עמידה ושכל.

 

מדרש רבה (במדבר רבה, פרשה ז, אות א):

כֵּיצַד, בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיוּ כָּל רֻבָּן בַּעֲלֵי מוּמִין, לָמָּה מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ יְגֵעִים בַּטִּיט וּבַלְּבֵנִים וְעוֹלִים לְרֹאשׁ הַבִּנְיָן וּמִי שֶׁהוּא בּוֹנֶה עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ עוֹלִין לְרָאשֵׁי הַדָּמוֹסִין, אוֹ הָאֶבֶן נוֹפֶלֶת וְקוֹטַעַת יָדוֹ, אוֹ הַקּוֹרָה אוֹ הַטִּיט נִכְנָס בְּעֵינָיו וְהוּא נִסְמָא. וְהָיוּ בַּעֲלֵי מוּמִין, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לְמִדְבַּר סִינַי אָמַר הָאֱלֹהִים כָּךְ הוּא כְּבוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁאֶתֵּן אוֹתָהּ לְדוֹר בַּעֲלֵי מוּמִין, וְאִם אַמְתִּין עַד שֶׁיַּעַמְדוּ אֲחֵרִים הֲרֵי אֲנִי מַשְׁהֶא בְּמַתַּן תּוֹרָה, מֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים, אָמַר לַמַּלְאָכִים שֶׁיֵּרְדוּ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל וִירַפְּאוּ אוֹתָן, וְתֵדַע לְךָ שֶׁכֵּן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי סִימוֹן מִנַּיִן שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶן חִגְרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, יז): וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר, וְאֵין נִצָּב אֶלָּא עַל רַגְלָיו. מִנַּיִן שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶן גִּדְמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה. וּמִנַּיִן שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶן חֵרְשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות): וְנִשְׁמַע. וּמִנַּיִן שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶן סוּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, טו): וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת. וּמִנַיִן שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶן אִלְמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ח): וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהֲרֵי נִתְרַפְּאוּ כֻּלָּן. וְאִם אֵין אַתָּה לָמֵד מִכָּאן יֵשׁ לְךָ לִלְמֹד מִמָּקוֹם אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, כו): כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם וגו', הֲרֵי לְךָ שֶׁנִּתְרַפְּאוּ...

 

נשאלת השאלה:

מדוע היה חשוב לקב"ה לרפא את כל איברי החולים לפני קבלת התורה?

נכון שחז"ל אומרים לנו, שאמר הקב"ה: "זה לא נאה לתת את התורה, לעם שכולו נכים"... אבל צריכים להבין את המסר שטמון כאן... למה לא נאה לתת את התורה, למישהו שהוא נכה?!

 

"הקשר בין תרי"ג מצוות לגוף האדם"

ר' חיים ויטאל בתחילת ספרו 'שערי קדושה' מדבר על החומרה של עשיית עבירה, ועל הזכות העצומה בקיום המצוות:

:

אשכילך ואורך כמה גדלה רעת האדם בעשותו אחת מכל מצות השם שס"ה מצות אשר לא תעשינה, או בהימנעו מלקיים אחת מרמ"ח מצות עשה אשר נצטווה בהן לעשותן:

נודע אל בעלי מדע, כי גוף האדם איננו האדם עצמו מצד הגוף כי זה נקרא בשר האדם, כמו שכתוב {איוב י, יא} עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשוככני, ועוד כתיב {שמות ל, לב} על בשר אדם לא ייסך וגו', נמצא האדם הוא הפנימיות, אבל הגוף הוא ענין לבוש אחד תתלבש בו נפש השכלית אשר היא האדם עצמו בעודו בעולם הזה, ואחר הפטירה יופשט מעליו הלבוש הזה ויתלבש בלבוש זך ונקי רוחני, וכמו שכתוב {זכריה ג, ד} הסירו הבגדים הצואים וגו' והתלבש אותך מחלצות, הוא הנקרא חלוקא דרבנן:


וכמו שלבוש גוף האדם יעשהו האומן בתבנית איברי הגוף כן עשה הוא יתברך את הגוף שהוא לבוש הנפש בתבנית דיוקן הנפש ברמ"ח אברים ולהם שס"ה גידים המקשרים את האברים, ולהמשיך על ידם הדם והחיות מאבר אל אבר כדמיון צנורות, ואחר יצירת הגוף נפח בו נפש חיה כלולה מרמ"ח איברים רוחנים ושס"ה גידים, ויתלבשו תוך רמ"ח איברים ושס"ה גידים, של הגוף ואז פועלים איברי הנפש פעולתן על ידי הכלים שהם איברי הגוף כגרזן ביד החוצב בו, והראיה לזה כי לא יפעלו איברי הגוף פעולתם אלא בעוד הנפש בהם עין רואה ואוזן שומעת וכו', ובהסתלק הנפש חשכו הרואות בארובות ונתבטלו כל החושים מרמ"ח אברים. ועל דרך זה שס"ה גידים רוחנים של הנפש מתלבשין תוך שס"ה גידים שבגוף וממשיכין מזון הגופני שהוא הדם אל רמ"ח איברי הגוף עם מזון הרוחני פנימי בתוכו לפרנס רמ"ח איברי הנפש, ואחר הפטירה אין שום חיות נשפע, וגידי הגוף גם כן מתפרקין ומתרקבין כמו רמ"ח האיברים והיו כלא היו, נמצא כי האדם בעצמו איננו כי אם הנפש השכלית אשר מתלבשת בגוף הנקרא לבוש שלה בעולם הזה.

 

אומר ר' חיים ויטאל, שכמו שיש לנו רמ"ח איברים ושס"ה גשמיים, יש לנו כנגד זה רמ"ח איברים ושס"ה גידים רוחניים.


ברגע שאדם עושה מצווה, הוא מזין את האיבר הגשמי, שמזין את האיבר הרוחני... וברגע שאדם עובר עבירה, הוא פוגע בגיד הגשמי ובגיד הרוחני.

 

נפש החיים (שער ד, אות כ"ט) מוסיף על זה:

וכן ידוע בזוהר שהתרי''ג מצוות הם מכוונים נגד התרי''ג איברים וגידים שבאדם. ובעשות האדם אחת ממצות ה' כראוי מתקדש על ידה אותו האבר המכוון נגדה ומחיה אותו. או אם בא ונזדמן לידו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ונמנע ופירש ולא עשאה. אשר עליו אמרו רבותינו ז''ל (בירושלמי פ''ק דקידושין) ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצווה. נטהר ונתקדש גם כן אותו הגיד הפרטי המכוון נגדה ומחיה אותו כמש''ה אלא המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שאז הוא נקרא איש חי.

 

יוצא איפה, שברגע שאדם עושה מצווה, הוא מזין את אותו איבר, שבו נעשתה המצווה.

 

מביא החפץ חיים את הדברים, בביאורו בהקדמה של הספר 'נדחי ישראל':

זהו שנאמר במשנה (אבות ב, א): וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת...


כשם שאינך יודע מה שכרן של מצוות, אינך יודע, (ברגע שאתה עובר עבירה) באיזה מערכת בגוף אתה פוגע...


אילו היה לנו הוראות בדף מסודר, ושם היה כתוב "אדם שעבר על מזוזה, פוגע בעין ימין" ... "אדם שלא מניח תפילין, פוגע באונה שמאלית של המח"...


לכך אומרת לנו המשנה וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, כי אתה לא יודע מה השכר שלהם... אתה לא יודע במה אתה פוגע, בשעה שאתה לא מקיים את המצווה הזאת...

 

מוסיף החפץ חיים, בהקדמה לספרו משנה ברורה (חלק ג, הלכות שבת):

דע לך, אדם שפוגע בשבת, הוא פוגע באחד הדברים החשובים ביותר, בכל מערכות הגוף, אם כך, ודאי שהאדם הזה יבוא לעולם העליון, עם איברים כרותים וחסרים... איזו בושה וכלימה תהיה  לו בעולם האמת, כשהוא חסר איברים...

 

אם אלה הם פני הדברים, כעת נבין מדוע לא יכול ה' להביא תורה לעם ישראל ללא שריפא אותם תחילה, מובא בספר 'דברות צבי':

נתאר לעצמנו, שעם ישראל היה מגיע למעמד הר סיני, מחוסר איברים. אחד היה מגיע בלי עיניים... אחד בלי ידיים... אחד בלי אוזנים...


והרי תרי"ג מצוות מכוונים כנגד האיברים... כל היכולת לקיים מצוות תלויה באיברים. 


אם אין לי רגליים, אז אני לא יכול לקיים את המצווה של עליה לרגל...  יוצא שאם יהיו חסרים לנו איברים במעמד הר סיני, לא נוכל לקיים את המצוות האלה...


מה עשה הקב"ה?


אמר למלאכי השרת – אני חייב לתת את התורה, כשכולם מושלמים באיברים שלהם... אם ככה, חייבים שכולם יתרפאו מיד...

 

שאלנו, למה צריך את הריפוי?

רש"י שם את הדגש שהעיקר שתהיה להם ראיה, שמיעה ודיבור.

באים חז"ל ואומרים לנו – זה לא מספיק!... אם יהיו מחוסרי איברים, אז יהיה חסר במהות של קבלת המצוות...


אם אתה מתחיל בנקודת התחלה, מחוסר איברים, אין לך את המימד הרוחני, שהוא כנגד המימד הגשמי...


אמר הקב"ה למלאכים – לכו ותרפאו אותם... וכשתרפאו אותם, יהיה כאן ריפוי גשמי שיביא לריפוי רוחני.

 

הרב אלישיב זצ"ל אמר בחג השבועות:

בכל שנה ושנה, כשקוראים בתורה את מעמד הר סיני, ישנה אפשרות, לחזור ולחדש את איבריו של האדם, כי השעה מעוררת את הזמן.


כי כמו שבמעמד הר סיני נרפאו כולם, ככה יש כוח בקריאת התורה, לרפא את כולם.

לכן אדם, שיש לו פגימה רוחנית באיבריו, יכול לכוון בקריאת מעמד הר סיני, לתקן אותם...


אם אלה הדברים לגבי חג השבועות, אולי אפשר לצרף את הדברים, בקריאת התורה בפרשת השבוע:

 

כתוב בספרי הקבלה, שהקריאה מעוררת את הזמן... פרשת בשלח, מעוררת שביעי של פסח... פרשת בֹא, מעוררת יציאת מצרים... פרשת יתרו, מעוררת את קבלת התורה...


יהי רצון, שנזכה בקריאת קבלת התורה, בפרשה זו, לחדש את כל האיברים הכרותים שלנו, ולחדש בחזרה את כל נשמותינו ונחדש בחזרה  את איברנו הרוחניים, ונזכה בקרוב ממש לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן!!!



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏