טהרת המשפחה- האחריות הגדולה

"האישה רוצה לשמור טהרת המשפחה והבעל מסרב - מה עושים?". "שלום בית אל מול מלחמה - מה עדיף?". "משל ונמשל המבארים שמתוקף האחריות הגדולה שנושאת האישה - עליה לעמוד איתנה בלי שום "ויתור" בנושא זה, למען טובתה ולמען טובתו האמיתית של בעלה... "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו"...

האחריות הגדולה


שאלה:

אני רוצה לשמור על טהרת המשפחה, אך בעלי מתנגד לכך. מה עלי לעשות?

 

תשובה:

את בדילמה קשה: מצד אחד - את יודעת את החשיבות העצומה ואת החומרה הרבה של מצות טהרת המשפחה, את רוצה בכל לב לקיימה כראוי. אך מצד שני - חשובים לך היחסים הטובים עם בעלך, אינך רוצה להיכנס עימו לויכוחים, כעסים ומתחים, בפרט בעניינים כה עדינים ואינטימיים.

 

אכן התורה מייחסת חשיבות עליונה לכל מה שקשור ב"שלום בית", וביחסים תקינים בין אשה לבעלה. הקב"ה בכבודו ובעצמו, מוכן למחול על כבודו - למען השכנת שלום בית, כמו שכתוב (ירושלמי סוטה א ד, בענין אשה סוטה): "אמר המקום ברוך הוא, שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, להטיל שלום בין איש לאשתו". וכן מצאנו שהקב"ה אפילו שינה מן האמת, כדי לא לגרום איזושהי טרוניה או הקפדה בין אשה לבעלה (עיין בחומש בראשית פרק יח פסוק יג ובמפרשים). ישנם גם סיפורים מדהימים על גדולי ישראל אשר למען השכנת שלום בין איש לאשתו - עשו מאמצים כבירים, ואף מחלו על בזיונם, דוגמת רבי מאיר בעל הנס, אשר אמר לאשה שתירק על פניו, כפי בקשתו של בעלה, כדי להשכין שלום ביניהם (כמסופר בירושלמי הנ"ל).

 

וכאן נשאלת השאלה: האם גם בעניין טהרת המשפחה, יש מקום לפשרה מסוימת או להיתר מסוים, לבוא לקראת הבעל למען ה"שלום בית"?

 

תערובת סמים בארוחת הצהריים?!

נתאר לעצמנו, אישה טובה ומסורה, החיה עם בעלה באושר ובשלוה. והנה יום אחד מגיע בעלה הביתה, מוציא מתיקו שקית קטנה, מושיט לאשתו ואומר: "השגתי תבלין נהדר, הוא מוסיף טעם מעולה באוכל, והוא גם מרגיע ומשרה שלווה בלתי רגילה. אני מבקש ממך להוסיף תבלין זה בכל יום לארוחת הצהריים".

 

האישה בוחנת את השקית בחשד, ולתדהמתה היא מזהה, שזהו סם מסוכן, מזיק וממכר! היא אומרת לבעלה בבהלה: "אוי, מי נתן לך את זה? זה מסוכן ומזיק, אסור בשום אופן לערב "תבלין" כזה במאכלים!"

 

אולם הבעל לא מתרגש במיוחד. "שטויות", הוא אומר, "אני טעמתי את התבלין הזה כבר כמה פעמים אצל חבר שלי. זה תבלין מעולה, תטעמי ותראי!" האישה כמובן לא משתכנעת, היא מנסה להסביר ולשכנע, אולם הבעל בשלו - "זה לא מזיק, זה טעים ומרגיע"...

 

האישה בדילמה - מה תעשה? אם לא תשים את הסם במאכלים - בעלה יכעס, יתרגז, אולי אפילו יאיים, כל היחסים הנפלאים ביניהם יהרסו. אך מצד שני - כיצד תגרום לבעלה, לעצמה, ולכל המשפחה - נזק כה רב?

 

כאן עומדת במבחן מידת האחריות שלה: אם חלשת אופי היא - תיכנע ללחץ המופעל מצד בעלה, תעדיף  "שקט על הראש", ותערב במאכלים את הסם המזיק. סוף כל סוף, הרי באמת טעים הוא, והנזק אינו מיידי. היחסים עם הבעל היקר ימשיכו להתנהל על מי מנוחות, בשביל מה להיכנס ל"צרות"?...

 

אולם דווקא אישה טובה באמת, אישה אכפתית ואחראית, לא תסכים לכך בשום פנים ואופן! היא תעמוד על דעתה בכל תוקף, גם אם בעלה יכעס, יתרגז ויאיים, גם אם היחסים ביניהם יתערערו. במוקדם או במאוחר, כאשר יבין הבעל את טעותו, הוא יהיה אסיר תודה לאשתו היקרה, אשר לא נכנעה לו וללחציו, אלא דאגה לו באמת ובתמים.

 


ההורג או המחטיא - מי חמור יותר?

המסר מובן. אמרו חז"ל: "כל המחטיא את האדם, יותר קשה מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיאו - הורגו בעולם הזה ולעולם הבא" (ילקוט שמעוני במדבר תשעג).

 

אשה המחטיאה חס ושלום את בעלה באיסור הנידה, גורמת לו ולעצמה נזק רוחני עצום של "כרת" - מוות לנשמה, שנאמר (ויקרא כ יח): "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה... וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם". על מהותו של עונש זה, אומר הרמב"ם, שאין בכל העונשים שבתורה עונש חמור יותר ממנו (כמובא לעיל בשאלה שניה בהרחבה).

 

מתוקף האחריות הגדולה שנושאת האישה - עליה לעמוד איתנה בלי שום "ויתור" בנושא זה, למען טובתה ולמען טובתו האמיתית של בעלה, ואין ספק כי לאחר 120 שנה, בהגיע בני הזוג אל עולם האמת, יהיה הבעל אסיר תודה לאשתו הנאמנה על כך שעמדה איתנה והצילה אותו מאיסור כה חמור.


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏