מנהגי ט"ו בשבט

"טעמי מנהגי טו בשבט". "מקורות לאכילת פירות בטו בשבט" למה צריך לעשות סדר ליל טו בשבט?. הסגולות שיש בכל אחד מהפירות ומי מברך עליהם... מדוע נוהגים לאכול בטו בשבט פרי חדש? ומעט מכל מין חדש בשנה?. "מדוע נוהגים ללבוש בגדי יום טוב בטו בשבט?". "להתפלל על האתרוג"

מנהגי ט"ו בשבט:


כתב המגן אברהם: 

נהגו האשכנזים  בט"ו בשבט להרבות במיני פירות של אילנות. לכבוד שמו של יום.


ובספר שבט מוסר  פרק ט"ז: 

בצוואת ר' אליעזר הגדול כתב: "בני היה זהיר לברך על הפירות בט"ו בשבט, שמנהג וותיקין הוא".


ובסידור היעב"ץ  כתב: 

ונהגו להרבות בפירות ולומר עליהם שירות ותשבחות והוא תיקון גדול בעולמות העליונים.


ובספר מועד לכל חי לרבי חיים פלאג'י  כתב: 

ליל ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות, ונהגו רוב תפוצות ישראל לסדר בשולחן מכל פירות האילן ופירות הארץ עד אשר תשיג ידו, וכל אחד מברך על פרי אחד. 


האיש מברך על החיטה אחר ברכת המזון כדכתיב: "חלב חיטים ישביעך", כדי שיהיה לו מזונות בריווח. 

והאישה על הגפן כדכתיב: "אשתך כגפן  פוריה". 

והבן על הזית שנאמר: "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך". 

רימון ואגוז לבנותיו על שם הפסוק: "כבודה  בת מלך פנימה". 

דבש ותפוח לתינוקות על שם הכתוב: "תחת התפוח עוררתיך,  דבש וחלב תחת לשונך, 


ספר ברכת אליהו מבאר: 

דהעיקר הוא ט"ו פירות וביארם שם ושילמוד בכל פרי פרק אחד ממשניות והם: 

במסכת פיאה - שמונה פרקים. מסכת ביכורים - שלשה. מסכת ראש השנה - ארבע. והם נגד בריאה, יצירה ועשייה  עיי"ש .


ובספר מאמר המנהגים מובא:

 

חמישה כנגד עשייה:

חמישה כנגד יצירה:

חמשה כנגד בריאה:

א. רמון

א. תמרים

א. תאנה

ב. שקדים

ב. זית

ב. גפן

ג. אגוז

ג. עונב

ג. תפוח

ד. תרמוס

ד. גודגניות

ד. אגסים

ה. סידרה

ה. עוזרדין

ה. חבושים

קליפתן של אלו היא מבחוץ ונזרקות.

אלו נאכלים בלי קליפה וקליפתן בפנים והן הגרעינים.

אלו נאכלים בקליפתם.

 

 

עוד כתב בספר מועד לכל חי הלכה ח': 

כי רובא דעלמא אין נוהגין כן, אלא קוראים בספר "פרי עץ הדר" על הסדר לפי הפירות שיש לו, ויש שאינם נוהגים כלל לסדר הפירות. 

ויש שאינם נוהגים דווקא שבע מיני פירות דנשתבחה בהם ארץ ישראל. 

ויש מקומות שלומדים את  ט"ו שירי-המעלות שבתהילים. 


ובכף החיים כתב: 

ויש שעושין לימוד באותו הלילה דהיינו שלומדים משנה או זוהר בעניין אותו הפרי, ואח"כ מברכים עליו.


ובספר עיר הקודש והמקדש כתב: 

האשכנזים מסתפקים רק באכילת פירות של ארץ ישראל, ובחילוק חבילות פירות לילדים. 

והספרדים נוהגים לאוכלם בחבורות וקריאות של שמחה וזמרה, ועל כל פרי אומרים מזמורים, פזמונים ושירים משבח הארץ ופירותיה. 


וחכמי הספרדים נעורים בליל ט"ו מתאספים בבתי מדרש ובישיבות ועורכים תיקונים בלימודים (שנדפסו בחוברת מיוחדה בשם פרי עץ הדר) ליקוטים מתורה וכתובים ומדברי חז"ל בייחוד מאמרי הזוהר המדברים מעניני  פירות הארץ והם מהדרים לאכול מכל מיני פירות (פרי עץ ואדמה) הנמצאים במקום ועד למספר שלושים מינים (ג' פעמים עשר על פי הקבלה) ומכבדים זה את זה לברך על ברכת פרי. 

ועל כל פרי ופרי אומרים מהלימודים ופזמונים.


נוהגים  להדר לאכול פרי חדש שעדיין לא אכלוהו בשנה זו כדי לברך עליו שהחיינו,  כתב המשנה ברורה וכתבו האחרונים בשם הירושלמי דמצווה לאכול מעט מכל מין חדש בשנה והטעם כדי להראות שחביב עליו בריאתו של הקב"ה .

 

בגדי יום טוב:

בליקוטי מהרי"ח  כתב שהיו צדיקים שלובשים בגדי יו"ט בט"ו בשבט כי הוא ראש השנה לאילונת ואדם עץ השדה ועיי"ש.


נתינת צדקה:

כתב בספר מועד לכל חי  כשחל ט"ו בשבט ליל שני מה טוב למי שחננו בעושר דיעשה חילוק לתלמידי חכמים וצנועים ביום י"ד בשבט לפחות כשחל במוצ"ש מפני דיצאו משבת ולית להו כלום כדי לקנות פירותיהם ועוללים שאלו ואין ידם משגת לקנות ואית להו צערא טפי משאר שנים ואשרי אדם דיש לו עניים ותלמיד חכם סביב שולחנו בלילה הזאת ויהיה ברכת ה' בכל אשר לו ויזכה לשנים רבות נעימות. וטובות אמן.


ובספר מעשה הצדקה כתב: 

שיפריש תשעים ואחת פרוטות לצדקה ביום ט"ו בשבט כמנין אילן וגימטריה מי"ם עם הכולל וכמנין אמן.


נוהגים שהמלמדי תינוקות מלמדים את תלמידיהם כל ט"ו שירים כדי שילמדו בשולחן אביהם ליל ט"ו בשבט.


כתב המג"א  בני אוסטרייך נוהגים שאין אוכלים קיטניות בימים שאין נופלים משום דדמי לאבילות המתגלגל ולכאורה לפי דבריו יוצא שאין לאכול קיטניות בט"ו בשבט.

בט"ו בשבט קודם ברהמ"ז  אומר שיר המעלות.


אתרוג:

כתב בספר בני יששכר  מה שקיבלנו מאבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר ויפה ומהודר שיזמין השי"ת בעת המצטרך למצווה כי הנה זה היום אשר עולה השרף באילנות והוא כפי הזכות של כל אחד מישראל. הנה מה טוב ומה נעים שיתפלל האדם ביום ההוא ראשית יסוד הצמיחה שיזמין לו השי"ת לעת המצטרך את הפרי עץ הדר והנה תפילתו תעשה פירות.


כתב בספר כף החיים: 

ומנהגינו ביום הושענא רבא לאחר התפילה ליקח הלולב וכו' והאתרוג עושים אותו מרקחת בסוכר אחר החג  להעלותו על השולחן בליל ט"ו בשבט ר"ה לאילנות בכלל הפירות שיברכו עליו מאנשי הבית איש או אישה. ומ"ג אם היא הרה ללדת וגם ליתן ממנו למקשה לילד שאומרים שהיא סגולה שתלד בריווח ולא בצער ויצא הוולד בר קימא לחיים טובים וארוכים ולשלום, כשאוכלת ממנו באותה שעה.


יש נוהגים לברך על ריח האתרוג.

האוכל אתרוג בט"ו בשבט אינו מברך שהחיינו  משום שאינו מתחדש משנה  לשנה.




© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏