וארא- מכת הברד ושלשת הכוחות

"שיחה בנושא מכת הברד". איזו מכה קיימת עד היום? האם אנו מחכים למכת ברד?. הווידוי של פרעה - מה קרה שנפתח לו הפה?! מה הביא את עם ישראל לפתוח את הפה לאחר מכת הברד?. למה המלאך בלידה, מכניס לתינוק את הנשמה, דרך הפה ולא דרך האף? למה בעצם ירדנו למצרים? תהליך הירידה למצרים וההשתלשלות של האירועים... "ביאור של השיר חד גדיא" בכל גלות, שהקב"ה שולח את כנסת ישראל, הם מסתכלים איפה הם נמצאים, ויודעים מה צריך לתקן. מה יש לתקן בגלות אדום, שאנחנו נמצאים בה עכשיו?. למה צריכים לתת את הטריפה לכלב? ומה כל זה קשור ל- "ימי השובבים"?

מכת בָרָד ושלושת הכוחות


שאלה:

 איזו מכה, קיימת עד עצם היום הזה? לאיזה מכה אנחנו מחכים עד עצם היום הזה?
וזו לא (למרות שכולם חושבים ישר עליה...) ביזת מצרים...

התשובה:

ברד!

מדוע מחכים למכת ברד?
כיוון במלחמת גוג ומגוג, הדבר שירד על גוג ומגוג , זה הברד ה'אורגינל' שהיה במצרים!


אנחנו אומרים את זה, בהפטרה של חול המועד סוכות...שם אנחנו מביאים את העניין של אבני אלגביש, שירדו במלחמת גוג ומגוג... זאת אומרת, שהם תקועים בשמים, כמעט 3300 שנה... עומדים באותו מקום, ומחכים להוראה של הקב"ה. 


אי לכך, ובהתאם לזאת, היות ואנחנו מחכים למכה הזאת מן הראוי ללמוד עליה...

 

המכה הזאת פתחה את הפה של עם ישראל... שעד מכת ברד, אף אחד לא העיז לפתוח את הפה...


מנין?
כי בע"ה, בפרשת שבוע הבא, פותחת התורה את הפרשה – "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ: וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'...


כל אחד שואל את עצמו – מה קרה, למה דווקא מכאן מתחילים לספר?  מה, זה סיפור יותר טוב ממכת הארבה? או ממכת צפרדע?!


אלא שעד מכת ברד, אף אחד לא פתח את הפה...


הפלוס הגדול ביותר, שמי שפתח את פיו לראשונה, לאחר מכת ברד, זה היה פרעה.

פעם ראשונה בהיסטוריה, שפרעה מגיע למסקנה, שיש אלוקים ... עד עכשיו, אמרו החרטומים אֶצְבַּע אֱלֹוקִים הִוא... פרעה לא הסכים איתם. 


הפעם הראשונה, שפרעה אומר: "
חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים", היה בעת הזאת – מכת ברד!.


רבינו בחיי כותב:

ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים. אם הוא לא היה אומר את המילה וְעַמִּי, אלא היה אומר יה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי הָרָשָׁע... היה כאן שם הוויה רצוף.

הוא אומר למשה, ברגע הראשון שהוא בא אליו: "לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ"... הוא לא אומר לו לֹא יָדַעְתִּי אֶת אלוקים... אלא, לא ידעתי את ה' – שם הוויה , אני לא מכיר כזה שם!


בפעם הראשונה, שפרעה מגיע להכרה, שה' הוא ה', זה כאן במכה הזאת!


יה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי הָרָשָׁע... אבל הוא צירף גם את העם שלו, כדי להוציא אותם בחובת וידוי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים... כמו שאנחנו אומרים "חטאנו אנחנו ואבותינו" אמר פרעהלא רק אני לא בסדר, אלא גם העם שלי לא בסדר.


אומרים חז"ל: פרעה בגלל שאמר וידוי ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים – זכו המצרים לשתי מצוות:
האחת -
{דברים כג, ח} לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ ...
והשנייה – ציוה הקב"ה על הים, לפלוט את כל ה-600,000 גופות, שרדפו אחרי בני-ישראל. כפי שנאמר בשירת הים
{שמות ט, יב} נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ... ונאמר כִּי יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים – הקב"ה קיבל את התשובה של פרעה, וציווה על הים לפלוט אותם, ועל האדמה  שתקבור אותם, שנאמר תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ...


לְמה זוכה בן-אדם, על מילה אחת שהוציא מפיו- ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים...

 

מספרת התורה(שמות ט, יג-יד):

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ"


אומר רש"י - את כל מגפתי. למדנו מכאן שמכת בכורות (י''ג: בכורות) שקולה כנגד כל המכות.

כל אחד שואל את עצמו – אם רש"י מדבר על מכת ברד, אז מה פתאום הוא מדבר כאן על מכת בכורות?!


ר' הֶשֵל {חנוכת התורה} והחיד"א {נחל קדומים} אומרים , שברש"י היה כתוב מ.ב שקולה כנגד כל המכות...

מי שיפתח מדרש הגדול יראה שכתוב – מכת ברד, שקולה כנגד כל המכות כולם.

רש"י כתב מ.ב  ,כך כותב ר' השל ...


הלך אותו בעל הדפוס ואמר – מה זה מ.ב?
זה מכת בכורות!


אז הוא הלך, ופתח את ראשי התיבות של רש"י, וממילא, הוא כתב מכת בכורות (אולי כי היחידה שמכונה בתחילתה מכת בכורות בשונה מיתר המכות...)

אבל רש"י כתב, שמכת ברד, שקולה כנגד כל המכות כולם...

 

השפתי חכמים אומר:

שבעל הדפוס לא טעה אלא שצריכים לשים נקודה בתוך הכ"ף – מכת בכּורות... הכוונה שכל מה שהבכּיר , קיבל מכת ברד...


שנאמר בסוף הפרשה
(ט, לא): וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב  וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל... אז כל מה שבּיכר, קיבל מכה!

 

האברבנאל מסביר (מביא אותו הכלי יקר):

הטעות סופר הייתה באות אחת בלבד, לא היה לו לכתוב - מכת בכורות, אלא בצורות... כלומר – מכה שהביאה עליהם בצורת, וזה מכיוון שלא היה להם מה לאכול אחרי מכת הברד.

 

נשאלת השאלה:

מדוע מכת ברד, נקראת כָּל מַגֵּפֹתַי? מה יש במכה הזאת, שהיא מכניסה את כל המגפה, לתוך הלב של פרעה?

 

משיב האבן-עזרא:

הזכיר מגפות בעבור הקולות והברד והמטר והאש שהתחברו. ולא ראינו שפחד פרעה בכל המכות העוברות כאשר פחד מזאת.

 

הכלי יקר כותב:

המכה הזאת, מכילה ארבע מיתות בית דין באופן הבא:

זורקים אבנים מהשמים – זה סקילה


ברגע שזה נופל על הארץ, נפתחת אש, שנאמר
{ט, כג} וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה... - שריפה.
חוץ מזה, יש בזה גם הרג, שנאמר
{תהילים עח, מז} יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם, ולשון הריגה לא שייך בגפן, אלא רמז לאנשיהם, שנמשלו לגפן.


וחנק, היינו בריבוי המים שירדו עם הברד... הברד הפשיר, ויצר שיטפונות, והאנשים טבעו בתוכו, וידוע מה שכותבת הגמרא {מסכת כתובות} שמי שנתחייב בחנק, טובע בנהר.

 

רבותינו שואלים שאלה:

מה פתאום דווקא במכה הזאת, פרעה מגיע למסקנה, שה' הוא צדיק?

אומר המדרש
{שמות רבה, פרשה יב, אות ה'):

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, מַה שֶּׁאָמַר: חָטָאתִי הַפָּעַם  ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים, לְפִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ (שמות ט, יט): וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז, הוּא עָשָׂה צְדָקָה עִמָּהֶם שֶׁהָיָה מַזְהִירָם, וְהוּא וְעַמּוֹ הָרְשָׁעִים, שֶׁלֹא שָׂמוּ לִבָּם לִדְבַר ה', וְהִנִּיחוּ אַנְשֵׁיהֶם וּמִקְנֵיהֶם בַּשָֹּׂדֶה וּמֵתוּ כֻלָּן.

במכה הזאת, פרעה למד יסוד מענין ...
מודיע לו משה רבינו, מתי מתחילה המתקפה - הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם...
אומר רש"י - כעת מחר. כעת הזאת למחר, שרט לו שריטה בכותל למחר כשתגיע חמה לכאן ירד הברד.

אמר פרעה – "איפה מצית מלך, שהולך לתקוף מדינה אחרת ומודיע לה מראש, מתי מתחילה המתקפה?!... חוץ מזה, הוא גם אומר לי כיצד להיזהר, כדי שהמתקפה לא תפגע בי
: "וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ"

מלך שככה תוקף... ומזהיר לפני התקיפה, ואומר כיצד להתגונן מפניה... ה' הַצַּדִּיק!

 

היו כאלה שאמרו... "נראה, אם ירד ברד, רק אז נברח! ... כל זמן שלא מתחיל ברד, נסתובב בחוץ..."


כפי שאומר המדרש (ילקוט שמעוני, מזמור ע"ח, רמז תת"כ ): יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּֽחֲנָמַֽל. וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִֽים. ויסגר לברד בעירם. כיון שהייתה מכת הברד עתידה לבא מאר משה לפרעה שלח העז את מקנך, אמר פרעה עכשו אנו באין לשמוע שדבריו של בן עמרם, א"ר רעייא ברייתי מה דהוה חד שרביט הוה מחי לה ומשתברא ליה, כיון שבא הברד נעשה ככותל הזה בפני צאנו הוי ויסגר לברד בעירם, ולא היו יכולות להלוך. והיה המצרי אומר אוי לו לאותו האיש מה אני עושה נוטלה אני ושוחטה ומאכיל בני הימנה, כיון שהיה שוחטה היה נותן בשרה על כתפו והיה יורד העוף על כתפו וחוטפה שנאמר ומקניהם לרשפים כעניין שנאמר ובני רשף יגביהו עוף.

 

מתחילה המכה... קולות וברקים וברד... וחז"ל כותבים , שהברד לא ירד סתם, אלא רק על מי שהיה בחוץ...
בחוץ היה מזג-אויר אביבי... בשונה מאצלנו, שכאשר יורד ברד, יש מזג-אויר חורפי... עננים... (אמנם עפ"י השיטות, זה היה בחודש שבט, אבל במצרים הייתה טמפרטורה טובה...)

כותב הרב מבריסק: שמש זרחה... והברד ירד, כמו טילי טומהוק , על כל אחד נקודתי... מי שיצא חטף!...

 

אומרת התורה {שמות ט, כז-כח}:

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים. הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד

מבאר רש"י - ורב. די לו במה שהוריד כבר.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְהוָה הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ.
אמר לו משה – אני לא יכל להתפלל פה, אני צריך לצאת מחוץ לעיר...

מבאר רש"י את הטעם לכך - כצאתי את העיר. מן העיר, אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהייתה מלאה גלולים.

 

נשאלת השאלה:

ממתי משה מודיע לפרעה, איפה הוא מתפלל ומתי? מה, פרעה נעשה בעל תשובה, שמעניינת אותו התפילה?!


למה במכת צפרדעים, הוא לא אומר לו כיצד הוא מתפלל? הרי פרעה גם שם, ביקש ממנו שיתפלל, שנאמר
{שמות ח, ד-ו}: וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַה'.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצֲפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה.  וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹהֵינוּ...

רואים מכאן, שהיה כאן סדר תפילה מיוחד...

אמר לו משה – כאן אני לא יכול להתפלל... אם אתה רוצה לעצור את ההתקפה מיד, אני לא יכול לחזור הביתה . במכת צפרדע, ובמכת דם, התפללתי בבית, כי אמרת לי לְמָחָר... אז אני מגיע הביתה בלילה, מתפלל... ולמחר לא יהיה...


כאן אתה מבקש על המקום! אני כבר לא יספיק להגיע הביתה... אני צריך לצאת מחוץ לעיר... אני ירים ידיים, ויעצור את הברד אם אתה מבקש לְמָחָר, אז אני יכול לבקש מהקב"ה, שיפסיקו את הייצור של הברד, אז לא תהיה מכה...


אם אתה רוצה באותו רגע הפסקה, אני חייב לעצור את אלה שנוצרו למעלה, ועדין לא הגיעו למטה... אז זה מה שאני הולך לעשות:
אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה'...ושם אני עוצר את הברד מלרדת... בין השמים לבין הארץ, הוא יישאר תקוע ולא ירד למטה...

 

כמה גושי ברד נשארו תקועים?

 

מדרש, שמופיע בתורה שלמה {כתב יד מדרש אלפא ביתא}:
כיון שנשא משה תפילה, ונשא כפיו לשמים , מיד ירד גבריאל מלאך האש, ועוד מלאך, שהוא מלאך הברד וארבע-מאות ותשעים וששה אלפים רבבות מלאכי השרת , וכולם תפסו את אבני השלג, ואבני הברד.

תעשו חשבון, כמה אבני ברד נשארו למעלה תקועים!...

שואלים חז"ל – מתי שחררו את הברד?

מדרש הגדול, (משנת ר' אליעזר פרק יט):

כיון שנתפלל משה, לא ירדו עוד אבני ברד, אלא אותם אבנים שכבר ירדו, לא הגיעו לארץ. היו עומדים ותלויים באויר, ואימתי נפלו? בימי יהושע, שנאמר {יהושע י, יא} וַיְהִי בְּנֻסָם  מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית-חוֹרֹן וַֽה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת... נמצא שהיו תלויים באוויר ארבעים ואחת שנה.

ומה עם הקולות?
אומר המדרש – ואף הקולות היו תלויים באוויר ויצאו בימי יהורם , שנאמר {מלכים ב'. ז, ו} וַה' הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס קוֹל חַיִל גָּדוֹל...נמצא שהיו תלויים הקולות באוויר, חמש-מאות שנה, וכולם גנוזים ועומדים לימי גוג ומגוג.

גם הקולות וגם הברד, עומדים בשמים ומחכים, למתי שהקב"ה ייתן הוראה להתקפה!
אותם מלאכים ירדו בעז"ה, וישחררו את אותו הברד, שהם מחזיקים בידים, כבר 3300 שנה... ישחררו אותם על גוג ומגוג , וכמו שאומר הנביא 
{יחזקאל לח, כג} וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּֽי-אֲנִי ה'.

באה הגמרא {מסכת ברכות נד, ב} ואומרת:

אבני אלגביש מאי אבני אלגביש תנא אבנים שעמדו על גב איש וירדו על גב איש עמדו על גב איש זה משה דכתיב {במדבר יב-ג} והאיש משה עניו מאד וכתיב {שמות ט-לג} ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה ירדו על גב איש זה יהושע דכתיב {במדבר כז-יח} קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וכתיב {יהושע י-יא} ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות.
עד כאן דברי הגמרא.

 

שואל המהרש"א שאלה עצומה:

למה צריכים  האבנים בשמים, להיות תקועים  3300 שנה? יש בעיה לקב"ה ליצר אבנים מחדש, עם תחילת ההתקפה על גוג ומגוג?!


יש כלל, כל נברא שמקבל שליחות מהקב"ה, רוצה לקיים את השליחות שלו.
אומר המהרש"א: בֹא ותראה, כשהקב"ה ציוה על הים, לפלוט את גופות המצרים החוצה, כדי לקברם... בא הים בטענה לקב"ה:  "ריבונו של עולם,  נתת לי את המצרים כדי להרוג אותם, עכשיו אני אתן אותם לאדמה כדי שתבלע אותם?! תן לי ואבלע אותם, שלפחות יהיה לדגים מה לאכול..." 


אמר לו הקב"ה – לא. אני רוצה לקבור אותם, שנאמר
{שמות ט, יב} נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.


אמר לו הים – כלום יש אדם, שנותן מ
תנה ולוקח אותה?

אמר לו הקב"ה – אל דאגה... אתן לכם כפול...50% תוספת!

מתי הם קיבלו את התוספת?

אומרת הגמרא , שבשעה שהחיילים של סיסרא, תשע-מאות רכבי ברזל, באו להילחם כנגד ישראל, והקב"ה הוציא כוכבים ממסלותם, כדי להילחם בהם ... הגלגלים של רכבי הברזל התחממו, והחיילים של סיסרא רצו לרחוץ בקישון, מפני הלהבה של האש... טבלו עצמם בתוך הקישון ...


אמר הקב"ה לקישון – תשאיר אותם שם... תבלע אותם! 


לאחר שבלע אותם הקישון, העביר אותם 'במתנה' לים, כקיום מה שהבטיח לו הקב"ה 50% תוספת על ה-600,000 הראשונות.


ואומר המהרש"א יסוד נפלא:

כתוב בחז"ל, שהקב"ה מתיל על נברא שליחות, הנברא משתוקק לקיים את השליחות...
הים שבלע את הגופות, רוצה להמשיך לקיים את השליחות, ולקדש שם שמים.
אומר לו הקב"ה – תזרוק אותם ליבשה!
אומר לו הים – למה , אני רוצה לקיים את המצווה?
אומר לו הקב"ה – אל תדאג... אתה תמשיך את המצווה, אבל לא עכשיו...
כשאותו ברד היה בדרך, לבוא על פרעה כנקמה ... אותו ברד ירד למטה,  כדי לקיים קידוש שם ה'...
אם ככה, אמר הברד – ריבונו של עולם, עצרת את הברד... אנחנו רוצים להמשיך ולקדש שם שמים!...
אמר לו הקב"ה – אל תדאג, אתה תקדש שם שמים ... חלק מכם ירדו על הראש, של אותם אלה שבאו להילחם כנגד יהושע ... וחלק מכם בעז"ה, ירד במלחמת גוג ומגוג... כך תקיימו את המצווה של קידוש ה', ותשלימו את שליחותכם.

 

אם אלה פני הדברים, שואל הרב רוזנבלום שאלה:
הקב"ה לא משתמש סתם ככה בברד...
הייתה מלחמת עמלק ... עם ישראל יוצא ממצרים...
{שמות יז, ח} וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים... משה רבינו עולה למעלה, מרים את ידיו... אהרון וחוּר ניצבו משתי צדיו... מגיעה מלחמה...
ריבונו של עולם, למה מלחמה? ריבונו של עולם, תשחרר עליהם קצת ברד ותגמור אותם?!
עוג מלך הבשן... מרים הר!!! ריבונו של עולם, תוריד עליו... כדור אחד בודד!...

רואים שהקב"ה, לא משתמש בברד בכל מקום... לברד יש שימוש, רק במקומות מסוימים... הוא השתמש במצרים, הוא השתמש אצל יהושע בן-נון , והוא ישתמש בגוג ומגוג.

למה דווקא בשלושת המקומות הללו?

 

כדי להבין מה הולך כאן, צריכים קודם כל ללמוד, מה קרה אצל יהושע...בפרק ט', בספר יהושע, מסופר הסיפור:
הגיעו גבעונים מחופשים בתחפושת מאוד מוצלחת, עד כדי כך, שלא זיהו אותם ...
וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים. וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם וְכֹל לֶחֶם צֵידָם יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים. וַיֵּלְכוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּל וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית אנחנו רוצים להתגייר...
וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב וְאֵיךְ אֶכְרָת לְךָ בְרִית. וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהוֹשֻׁעַ מִי אַתֶּם וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ לְשֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם. וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹת. וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמֹר קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ וּלְכוּ לִקְרָאתָם וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית. זֶה לַחְמֵנוּ חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ בְּיוֹם צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים. וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינוּ בָּלוּ מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד יהושע לא שואל את עצת ה'...  וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם וְאֶת פִּי ה' לֹא שָׁאָלוּ

מה הכוונה  וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם?
אומר רש"י - ויקחו האנשים מצידם. קבלו דבריהם שצדום בפיהם, לשון (שמות כא יג) : ואשר לא צדה.

ישנו איסור בתורה , לכרות ברית עם יושב הארץ... יש איסור לתת להם חניה ...
באו הגבעונים, וידעו את זה, וניסו להכשיל את יהושע, כדי לכרות איתם ברית.
אומר הנביא –
{ט, טו} וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָֽה נשיאי העדה, נשבעו להם שבועת שקר... הם שיקרו שהם לא גבעונים ... כי אחרת, היה אסור לכרות איתם ברית... ויהושע לא שאל את פי ה'...

למחרת ב- 'גבעון פוסט' , העיתון המרכזי של גבעון – "נכרתה ברית הגנה, בין יהושע בן-נון לגבעונים"

כל העמים שישבו בארץ ישראל, תמהו – מה, הם הלכו לכרות ברית עם יהושע?! הם כורתים ברית נגד אלה שהולכים לגרש אותנו מפה?!

כל העמים כולם נאספו, כדי להילחם כנגד גבעון...

שולחים גבעונים ליהושע – תשמע, כל העמים באים עלינו, תבוא להגן עלינו ... הרי כרתנו ברית!

שבועה שנעשתה על דבר שקר... שואל יהושע את דבר ה' – האם ללכת לעזור להם?

והקב"ה משיב בחיוב, יהושוע יוצא למלחמה.

המלחמה החלה, שלושה ימים לפני שבת... אם זה היה סמוך לשבת, לא היו יוצאים למלחמת הרשות...
יהושע יוצא למלחמה... המלחמה נמשכת רביעי... חמישי... שישי  ... מגיע שישי בצהריים ... עומדת להיכנס השבת... אומר יהושע – מה עושים עכשיו... להילחם בשבת בשביל גבעונים?!  אני לא מחלל בשבילם את השבת!

נעמד יהושע מול השמש, ואומר –
{י, יב} שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלֽוֹן

יהושע עוצר את השמש, למשך שלושים ושש שעות... שבת עדין לא נכנסת!
לא מחללים שבת בשבילם!

אומר הנביא {י, יא} וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית-חוֹרֹן וַֽה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן-הַשָּׁמַיִם עַד-עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר-מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָֽרֶב כאן הקב"ה הוציא לפועל, את הברד שהיה תקוע עד עכשיו, ארבעים ואחד שנה.

 

כל אחד שקורא את זה, שואל את עצמו שאלה:

למה הקב"ה, מנצל את מכת הברד, בשביל מלחמה, שיהושע בא לסייע לגבעונים?

 

בשביל להבין את הדברים, בואו ונעמוד על מדרש, בפרשת נח {תנחומא פרשת נח, אות יח. ילקוט שמעוני, יהושע רמז י"ט}:
רַבִּי אִיבוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, בִּשְׁלֹשָה מְקוֹמוֹת חָלְקוּ בָּאֵי עוֹלָם עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אַחַת כָּאן וְאַחַת בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד (יהושע ט, ב). וְאַחַת בִּימֵי גוֹג וּמָגוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר: יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד וְגוֹ' (תהלים ב, ב). וְכָאן: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, כּוּשׁ לְפוּט, וּפוּט לִכְנָעַן, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְשָׁעִים, בְּהָבָה פִּשְׁעֲכֶם, בְּהָבָה אֲבַלְבֵּל אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם.

בא הבאר משה מאוז'רוב, בספר יהושע, ושואל – מה המכנה המשותף בין שלושת המקומות?

מרדו בקב"ה בשלושת המקומות –בדור הפלגה, אצל יהושע וגוג ומגוג.

מחדד הבאר משה מאוז'רוב  - לא רק שחלקו על הקב"ה, אלא חלקו על הקב"ה ועל משיחו!
זה מה שכתוב בגוג ומגוג , שנאמר
{תהילים ב, ב} יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ.

 

אם אלה הם פני הדברים נשאלת השאלה:

ה' ומשיחו יהיו בימות המשיח, אך היכן בדור הפלגה, היה ה' ומשיחו?!

 

כותב העץ יוסף:

על הפסוק (בראשית יא, א): וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.

מביא תנחומא ישן: מה זה שָׂפָה וּדְבָרִים אֲחָדִים? (לא כתוב ודבר אחד...)
וּדְבָרִים אֲחָדִים - כנגד שני יחידים – הקב"ה שהוא יחיד, שנאמר
{דברים ו, ד} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד... ואברהם אבינו שהוא אחד, שנאמר{יחזקאל לג, כד} אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם.

 

ומה היה בדורו של יהושע בן-נון?

אומר המדרש - {יהושע ט, ב} וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד . מה זה פֶּה אֶחָד?
שחלקו על הקב"ה, שנאמר בו
{דברים ו, ד} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.

אז היכן נלחמו כאן כנגד משיחו?
אלא משיחו זה יהושע .

 

אם ככה, אומר העץ יוסף – נלחמו בשלושת המקומות, כנגד ה' וכנגד משיחו – הקב"ה ואברהם, הקב"ה ויהושע והקב"ה ומשיח. 

מה פירוש הדבר, שרצו להילחם כנגד הקב"ה ?!

מדרש {ויקרא רבה , פרשה כז, אות יא}:
אָמַר רַבִּי לֵוִי אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁהֵם מִתְעַסְּקִים בְּעֵצוֹת עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל אֶחָד וְאֶחָד אוֹמֵר עֲצָתִי יָפָה מֵעֲצָתְךָ. עֵשָׂו אָמַר שׁוֹטֶה הָיָה קַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו בְּחַיֵּי אָבִיו וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאָבִיו פָּרֶה וְרָבֶה, אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן אֶלָּא (בראשית כז, מא): יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי. פַּרְעֹה אָמַר שׁוֹטֶה הָיָה עֵשָׂו שֶׁאָמַר: יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאָחִיו פָּרֶה וְרָבֶה בְּחַיֵּי אָבִיו, אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן אֶלָּא עַד דְּאִינוּן דַּקִּיקִין תְּחוֹת כָּרְסְיָה אִמְּהוֹן אֲנָא מְחַנֵּק יָתְהוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות א, טז): וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם וגו' כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ. הָמָן אָמַר שׁוֹטֶה הָיָה פַּרְעֹה שֶׁאָמַר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַבָּנוֹת נִשָּׂאוֹת לַאֲנָשִׁים וּפָרוֹת וְרָבוֹת מֵהֶם, אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן, אֶלָּא לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד.
אָמַר רַבִּי לֵוִי אַף גּוֹג וּמָגוֹג לֶעָתִיד לָבוֹא עָתִיד לוֹמַר כֵּן שׁוֹטִים הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ מִתְעַסְּקִים בְּעֵצוֹת עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פַּטְרוֹן בַּשָּׁמַיִם, אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן אֶלָּא בַּתְּחִלָּה אֲנִי מִזְדַּוֵּג לַפַּטְרוֹן שֶׁלָּהֶם וְאַחַר כָּךְ לָהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ב, ב): יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע לִי בָּאתָה לְהִזְדַּוֵּג חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מב, יג): ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, וּכְתִיב (זכריה יד, ג): וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, וּמַה כְּתִיב תַּמָּן (זכריה יד, ט): וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ.

מה הפירוש פה? מה רוצים גוג ומגוג?

כותב העץ יוסף במקום – איך אפשר להילחם בקב"ה?! מה הם רוצים?
הם רוצים לנתק את עם ישראל, מהקב"ה. אם הם ינתקו את עם ישראל מהקב"ה, הם חושבים שהם ניתקו את הקב"ה.

אומר הספר המאיר לארץ {תהילים}  - אמר המן, אני יותר חכם ... מה החכמה שלו?
הוא רצה להחטיא את ישראל...
אָמַר הָמָן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: "אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה", נחטיא אותם ונביא זנות למשתה ... יחטאו ואז יהרגו.
אמר לו גוג ומגוג – אתה רוצה להחטיא אותם לתיאבון ... להחטיא אותם לתיאבון, זה לא כל כך נורא כמו שאני הולך לעשות, להביא אותם למרוד בקב"ה, שנאמר
{תהילים ב, ג} נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ – לנתק אותם מתפילין, לנתק אותם מציצית ... אני יביא אותם למרידה!

זאת אומרת, אומר העץ יוסף – הם רצו להביא את עם ישראל, למרוד בקב"ה!

 

נסכם את הדברים שאמרנו עד כה:
יוצא, שהקב"ה השתמש שלוש פעמים בברד – 1. במצרים, 2. אצל יהושע , 3. כולנו מחכים, בגוג ומגוג.

 

מסקנה: מתי הקב"ה משתמש בברד? - כאשר באים כנגד ה' וכנגד משיחו.

 

כל אחד שואל את עצמו, מיד שאלה:

למה מגיע לפרעה ברד? והלא פרעה לא מרד בקב"ה, ואסף את כולם כדי למרוד בה' ובמשיחו?!

בעל הטורים פרשת וארא{ט, לג} וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת. ב' במסורה (פעמים מופיע בכל התורה). ויחדלו הקולות. ויחדלו לבנות העיר מלמד שגם בדור הפלגה הממם השם בקולות וערבבם עד שחדלו לבנות וגם בכאן חדלו לבנות ע''י הקולות שיצאו מתחת סבלות מצרים.

אז רק קולות... אבל איפה הברד?

אומר בעל הטורים בדור הפלגה - ויחדלו. ב' במסורה הכא ואידך ויחדלו הקולות והברד. מלמד שאף אלו נדונו בקולות וברד.

יוצא, שהפסיקו את הבניה, בגלל הקולות והברד!

 

אומר הרב ברוך רוזנבלום יסוד:
בפרשת נח, בדור הפלגה , נאמר בתורה – {בראשית יא, ג} וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ... מי אמר למי?
אומר רש"י - איש אל רעהו. אמה לאמה, מצרים לכוש  ופוט לכנען.

במדרש רבה כתוב  - מצרים לכוש!

במדרש תנחומא כתוב - וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. כוש לפוט , ופוט לכנען ...
אין בכלל מצרים!

יוצא, שכל הבנים של חם, פתחו במרד... מי היו בניו?
כוש ומצרים ופוט וכנען .

מי היה היוזם, עפ"י רש"י?
מצרים אמר לכוש.

שאלתי את עצמי – למה הוא רוצה לחפש, דווקא את מצרים ראשון? הרי מצרים הוא לא הבן הראשון ...

כותב הרד"ל , ואותו דבר כותב המתנות כהונה במדרש – למה הוא פתח במצרים?
פשוט מאוד – נאמר שם הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה, ובמצרים גם בנו לבנים... אז מלבנים ללבנים, גזירה שווה... יוצא שמצרים אמר לכוש!

אם מצרים אמר לכוש... יוצא שמי התחיל את המרד על הקב"ה ועל משיחו הם מצרים לכוש.
אמר הקב"ה – נעשה איתו חשבון...כרגע וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת ... אבל נביא לו ברד... אבל לא כעת אלא כשמצרים תהיה - אומה בפני עצמה.

נתן הקב"ה למצרים מכת ברד, שהיה חייב לה, עוד מדור הפלגה!

 

עכשיו נוכל להבין, מה אומר האר"י הקדוש:
אומר האר"י הקדוש – כל הנשמות של דור המבול, דור הפלגה... כולם ירדו למצרים.
דור המבול, אותם נשמות שלא תוקנו, זרקו אותם לתוך המים... ודור הפלגה שלא תוקנו, הם יצרו לבנים במצרים, כי הם אלה שחטאו בלבנים, ובמצרים הם תיקנו לבנים.

יוצא אם כן, שתיקון דור הפלגה, במצרים. כיוון שמצרים, החלו בכל המריבה!

 

השפתי כהן, מתלמידיו של האר"י הקדוש, שואל:

נאמר - כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי. מה זה כָּל מַגֵּפֹתַי?
למדנו, שהקב"ה משתמש בשני כלים, כדי להביא את המגפות שלו
– מים ואש. שכן תמצא, בדור המבול , שטף אותם במים, ואת אנשי סדום, שטף באש.
דע לך, שמים ואש, אלו מגפותיו של הקב"ה.
וכן תמצא, שהעניש הקב"ה בדור המבול, במים רותחים, ורק מסביב לתיבה, היו המים פושרים . וכן בסדום
{יט, כד} וַָה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ, וכן במצרים... אותם אלה שרצו אחרי עם ישראל {טו, ז} תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ... אומר התרגום - תְּגַמֵּר יַתְהוֹן הֵי כְנוּרָא בָּעֲרָא שַׁלְטָא בְּקַשָׁא... צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים – אש ומים.
וכן בגיהינום , שישה חודשים באש, ושישה חודשים בשלג.
עד כאן דברי השפתי כהן.

 

הגאון מוילנה מבאר:

כשאומר הקב"ה כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי . מהו כָּל מַגֵּפֹתַי?
הקב"ה משתמש בשלושה דברים – אש, מים ורוח.
באש הוא הכה את סדום, במים, בדור המבול, וברוח בדור הפלגה, שפיזר אותם.
כאן במכת ברד, היו כל המכות האלה ביחד אש ומים ביחד, זו מכת הברד, וחוץ מזה, היו קולות, שזה רוח!
עד כאן, דברי הגאון מוילנה בפרשת השבוע.

 

מביא הגאון מוילנה באדרת אליהו , ואומר -  ובפה של האדם, נמצאים שלושת הדברים האלה ביחד: אש, רוח ומים.
בפה של האדם, יש את שלושת המגפות של הקב"ה!

כשהקב"ה נופח נשמה באדם,  הוא מכניס בו את שלושת הכוחות הללו – אש, רוח ומים, ונעשה מזה דיבור!


אחרי מכת ברד, כשבאו שלושת המגפות של הקב"ה, שזה אש, רוח ומים ... יצאו מפרעה המילים: ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים ... כי הפה של פרעה נפתח לראשונה, אחרי שלושת המגפות האלה!

יוצא, שמכת הברד שבאה, באה כנגד הפה של פרעה. הפה שאמר {ה, ב} לֹא יָדַעְתִּי אֶת-ה' וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּֽחַ... הוא הפה שעכשיו אומר {ט, כז} ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִֽים .


הגאון מוילנה מבאר:

שעל פי זה ניתן להבין, את דברי הגמרא {מסכת ב"מ, משנה בתחילת פרק הזהב}:

אדם נכנס לחנות וקנה מכונת כביסה ... נתן על החשבון 1500 ₪ ... אבל עדין הוא לא לקח את המכונה... הוא אומר לבעל החנות: "רגע אני הולך להביא את הרכב"
עד שהוא הולך להביא... הוא עבר ליד חנות, שמוכרת את אותה מכונת כביסה, בהרבה פחות רק
1200...

הוא מבין שהחמיץ משהו, הוא מסביר לבעל החנות הזולה: "תראה אבל נתתי כבר1500 לבן אדם?!

מחייך בעל החנות ומסביר ללקוח: "אבל אתה עדין לא משכת... ואם ככה, עדין לא נעשה קנין"...
הוא חוזר בחזרה לבעל החנות, ואומר לו: "סליחה, אבל תחזיר את הכסף"...


אומרת הגמרא – זה אדם שלא עומד בדיבורו... אמנם אתה לא משכת, אתה יכול לחזור בך... אבל מִי שֶׁפָּרַע מִדּוֹר הַמַּבּוּל וּמִדּוֹר הַפַּלָּגָה ,הוּא עָתִיד לִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ.


באה הגמרא {מסכת בבא מציעא מח, א}, ומוסיפה עוד שני פרמטרים - מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים בים הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו.

שואל הגאון מוילנה – למה הוסיפו את כולם דווקא כאן?

והוא מסביר:

אלא מי שנפרע מדור המבול - במים, מי שנפרע מדור הפלגה - ברוח, מי שנפרע מאנשי סדום - באש ומי שנפרע ממצרים - בברד, שהכיל מים רוח ואש, הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו, כי הדיבור של האדם, מכיל את שלושת הכוחות האלה, ואם אתה לא עומד בדיבורך, אז זה העונש!



כותב הזוהר הקדוש על הפסוק
{ו, יב} הֵן בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל לֹֽא-שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָֽיִם. הסיבה שעם ישראל יורד למצרים, כי הפה במצרים היה בגלות.

מוסיף על זה האר"י הקדוש – ירדנו למצרים, למלך שנקרא פֶה-רָע... ויצאנו ממצרים, עם פֶה–סָח.

 

השפת אמת {מאמרי הפסח, שנת תרל"ב} ומסביר קטע באגדה של פסח:

וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה. אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר. כי הגלות במצרים, הייתה על רקע של הדיבור .

 

ננסה להבין, למה מתכוון הזוהר הקדוש, כפי שרבותינו מבארים לנו את הדברים, נלך שלב אחר שלב:

בפרשת בראשית, מספרת התורה, איך ברא הקב"ה את האדם. חז"ל מרחיבים מאוד, במדרשים ובגמרא...
אומרת התורה  {ב, ז} וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.
אומר התרגום  - לְנֶפֶשׁ חַיָּה - לְרוּחַ מְמַלְלָא.

אומרים חז"ל
{ויקרא רבה, פרשה כט , אות א} - בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה  בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה, בַּשְּׁנִיָּה נִתְיָעֵץ עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בַּשְּׁלִישִׁית כִּנֵּס עֲפָרוֹ, בָּרְבִיעִית גִּבְּלוֹ, בַּחֲמִישִׁית רִקְּמוֹ, בַּשִּׁשִּׁית עֲשָׂאוֹ גֹּלֶם, בַּשְּׁבִיעִית נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לַגָּן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא בְּדִימוּס.

 

כותב המהר"ל {נתיב התשובה פרק א', גבורות ה' פרק כח}- האדם, הוא אדם בדיבור. אדם שלא מדבר, נקרא בשם דומם.

מאיפה אנחנו יודעים שאדם שאינו מדבר נקרא דומם?
פסוק שאומרים בראש חודש
{תהילים קטו, יז}: לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה
מה זה כָּל יֹרְדֵי דוּמָה?

אומרת הגמרא {מסכת סנהדרין צד, א}, שהמלאך הממונה על נטילת הנשמות , דוּמָה שמו. 

במזמור שיר של יום רביעי, אומרים –
{תהילים צד, יז} לוּלֵי ה' עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי...
אדם מת, נקרא דוּמָה.
בית הקברות עפ"י זה, נקרא עולם הדממה, כי שם דוממים, אין חי... אדם חי, הוא אדם מדבר. אדם מת, הוא אדם דומם.

אומרים חז"ל בגמרא {מסכת ברכות ו, ב} – מה השכר של המנחם אבלים  אמר רב פפא אגרא דבי טמיא  שתיקותא אתה נכנס לבית האבל, שתוק! עד שהאבל לא פותח במילים, אל תדבר!

 

המהר"ל, מבאר גמרא במסכת נידה:

אומרת הגמרא {מסכת נידה ל, ב} - דרש רבי שמלאי  למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת. ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר {איוב כט-ג} בהלו נרו עלי ראשי

אומר רש"י - נפתח הסתום – פיו,  ונסתם הפתוח - טבור.


נדלג קטע בגמרא....

....וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה שנאמר {בראשית ד-ז} לפתח חטאת רובץ ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו שנאמר {ישעיה מה-כג} כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון...


המהר"ל שואל:

מה הולך כאן, איך תינוק במעי אמו מסוגל ללמוד את כל התורה כולה, וכשהוא יוצא החוצה, בא מלאך וסוטרו על פיו, ושוכח את כל התורה? ולמה דווקא על פיו?

 

משיב המהר"ל:

העובר שנמצא במעי אמו, כל זמן שהוא לא בא 'במגע', עם העולם החיצון, הוא כולו רוחני, ואם כך, הוא יכול ללמוד את כל התורה מפי מלאך. אין חציצה שמבדילה בינו לבין העולם החיצון.
פירוש הדבר, שברגע שהתינוק יוצא החוצה, בא מלאך ומכניס בו את הנשמה, איך?
אמרנו שהפה נפתח, ובאותו זמן, בא המלאך, ודוחף את הנשמה פנימה. אותה מכה שנותן המלאך על פיו, מכניסה את הנשמה למקומה.
ואיך יודעים שהתינוק מתחיל לחיות?
כשהתינוק מתחיל לבכות... הנשמה מתחילה 'לעבוד', אז התינוק מתחיל לדבר, לכן יוצא הקול.
מרגע זה, מתחילה מלחמה – הגוף, מתחיל להיות גשמי, הוא כבר מחוץ לרחם...
משביע אותו המלאך... אומרים לו – תשמע, נתנו לך עכשיו תרכובת- גוף ונשמה. אם הגוף ינצח את הנשמה, רח"ל, אתה גמור... אם הנשמה תצליח להתגבר על הגוף, עשית את תפקידך בעולם הזה.

והיכן זה בא לידי ביטוי?


אומרים המפרשים על המהר"ל - ספר ממעמקים, בפרשת תזריע:
בלעם רצה לקלל את ישראל... אומרת הגמרא, שהרי הוא ידע מתי הקב"ה כועס... ושואלת – מה הוא כבר יכל להגיד ברגע הזה?
אומר תוספות
{ברכות ז} – יכל להגיד כַלֵם.
{דברים כג, ו} וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה... מה הוא עשה במקום 'כַלֵם'?
'מלך'.

מה ההבדל בין כלם לבין מלך?
כלם זה
כבד לב מח ... מלך, זה מח לב כבד ... מה ההבדל?

הכבד, הוא מקור כל התאוות כולם. המקור של התאוות, עובר למעלה אל הלב, ומשם אל המח. אם הכבד שולט על המח והלב, אתה בלעם!

בלעם יודע דעת עליון, אבל כולו תאוות - כי הוא היה כלם, זו המהות שלו...

המהות שלנו בעולם הזה, הוא וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ... שהמח והלב, שולטים על הכבד – שהנשמה שולטת על הגוף... זו המלחמה!

 

למה המלאך מכניס לתינוק את הנשמה, דרך הפה ולא דרך האף?
כי זה תפקידו של האדם בעולם הזה – הפה שלו, שנאמר {ישעיה מג, כא} עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ.
התפקיד שלמענו ירדנו לכאן, למאה ועשרים שנה, זה כדי להלל ולשבח את הבורא יתברך .

כותב הרמב"ן
{סוף פרשת בא}: 

וכוונת כל המצות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו...

כל תפקידנו, זה לספר תהילות ה'. בשביל זה באנו לעולם!

 

מה קורה כאשר בן-אדם לוקח את פיו, ובמקום לספר תהילות ה', ומחלל את הפה בדיבורים אסורים של לשון הרע?
הוא לוקח את כלי השרת הזה, שנקרא פה ומשתמש בו, בדיוק להיפך, מהתפקיד שאליו הוא נועד!

 

בא החפץ חיים בתחילת ספרו {שמירת הלשון, הקדמה} וכותב:

חטא אדם הראשון, התחיל בלשון הרע. בא הנחש, ואמר לחווה  - את יודעת למה הקב"ה לא מרשה לאכול מעץ הדעת?
בגלל סיבה אחת -  שכל אומן שונא בני אומנותו ... הקב"ה אכל מן העץ הזה, וברא עולמות, היות וכך, הוא נעשה אלוקים באמצעות העץ, וכל אומן שונא בני אומנותו, כי הוא יודע שאם תאכלו מן העץ הזה וִהְיִיתֶם כֵּֽאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָֽע. - חוה האמינה, ואכלה מעץ הדעת.


אומר החפץ חיים – בֹא ותראה מה נהיה מקבלת לשון הרע:
אדם אכל מעץ הדעת, חוה אכלה מעץ הדעת... נהיה מזה מוות לכל העולם – עברו על 'לא תרצח'.
נהיה מזה עבודה זרה, כפי שאומר הרשב"א – אם אתה מאמין, שהעץ היה כאן לפני הקב"ה, זו כפירה, הייתה כאן עבודה זרה!
ונהיה כאן עניין של גילוי עריות, כפי שהגמרא
{מסכת שבת קמ"ו} מביאה, שבא הנחש על חוה, והתיל בה זוהמה.

אז יש לנו עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים, שהתחילו מלשון הרע של הנחש!

אם אלה הם פני הדברים, אומר החפץ חיים, ומי שמרחיב בזה, זה הזוהר הקדוש – היות והזוהמה שהתיל הנחש בחווה, נכנסה בכל הצאצאים, אין ברירה אחרת, אם רוצים לקבל את התורה, צריכים להסיר את הזוהמה הזאת. אם זוהמה כזאת, לא ניתן לקבל את התורה!

מה עשה הקב"ה ?

הוריד את כל נשמות ישראל למצרים , שם המקום נקרא כור הברזל, שם עברו כור של היתוך, ושם יצאו הנשמות מתוקנות, כפי שהגמרא אומרת {מסכת שבת קמ"ו} – עם ישראל שעמד למרגלות הר סיני, פסקה זוהמתן. אומות העולם שלא עמדו למרגלות הר סיני, לא פסקה זוהמתן.

אבל התורה, אומרת לנו כבר בברית בין הבתרים {טו, יג} יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָֽה... עם ישראל יצטרך לרדת לגלות, כדי לתקן חטאי הלשון.

אומר החפץ חיים – כולנו יודעים, שאלמלא יוסף לא היה מדבר דיבה רעה על אחיו, לא היינו יורדים למצרים!

 

אומרת התורה {שמות יב, מ} וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָֽה

 

אומר רש"י  - שלשים שנה וארבע מאות שנה. בין הכל משנלד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה. משהיה לו זרע לאברהם נתקים (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך, ושלשים שנה היו משנגזרה גזרת בין הבתרים עד שנלד יצחק. ואי אפשר לומר בארץ מצרים לבדה, שהרי קהת מן הבאים עם יעקב היה צא וחשוב כל שנותיו וכל שנות עמרם בנו ושמונים של משה, לא תמצאם כל כך, ועל כרחך הרבה שנים היו לקהת עד שלא ירד למצרים, והרבה משנות עמרם נבלעים בשנות קהת והרבה משמונים של משה נבלעים בשנות עמרם, הרי שלא תמצא ארבע מאות לביאת מצרים, והזקקת לומר על כרחך, שאף שאר הישיבות נקראו גרות, אפלו בחברון, שנאמר (בראשית לה כז) אשר גר שם אברהם ויצחק, ואומר (שמות ו ד) את ארץ מגוריהם אשר גרו בה, לפיכך אתה צריך לומר כי גר יהיה זרעך משהיה לו זרע. וכשתמנה ארבע מאות שנה משנלד יצחק, תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר שנה, וזה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך .

הגירות עוד התחילה בארץ ישראל, לא בארץ מצרים ...כי הארץ הזאת לא שייכת לנו עדין... מתי היא נעשית שלנו?
כשיהושע כבש וחילק את הארץ ... לוט כבר חשב בזמנו, שהארץ שלו... אומרת התורה
{יג, ז} וְהַֽכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָֽרֶץ

 

אם ככה, הגלות התחילה בארץ ישראל ... אז למה בעצם ירדנו למצרים?

אומרת הגמרא {מסכת שבת י, ב}:

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

 

מבאר הילקוט שמעוני {פרשת שמות אות קס"ט}:

והנה הסנה בוער באש. אמר הקב"ה ע"י שנאה ששנאו האחים ליוסף , ירדו למצרים . יוסף נקרא על שם הסנה, שנאמר {דברים לג, טז} וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה.

ספר ערוגות הבושם {דרשה לשובבי"ם}שואל שלוש שאלות:

1.      האם יעקב אבינו לא ידע, שבזה שהוא נותן לבנו כתונת פסים, הוא הולך לייצר עכשיו מלחמת אחים?
הרי כתוב במפורש בתורה
{לז, ב} וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶֽם {ג} וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו כִּֽי-בֶן-זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּֽים.
הוא הביא את דיבתם רעה, אחרי שהוא עשה לו את הכתונת פסים!
אם הוא היה עושה לו את הכתונת פסים, כשהוא היה בן 16, שעדיין האחים חיו טוב, אז בסדר... אבל למה עכשיו אתה עושה לו את זה?

 

2.      מנין לחז"ל, שמשקל הכותונת שהוא עשה, היה שני סלעים מילת, מי שקל את זה?

שואל כבר המהרש"א – בגד ששוקל שני סלעים מילת ?! זה הרי קל מאוד - לא יכול להיות בגד במשקל כזה?!

 

מתרץ ערוגות הבושם:

 דבר נורא – כתונת פסים זה לא בגד ! אלא, שם לו בגד מְמֶשִי במשקל שני סלעים מילת.
כפי מופיע במדרש בפרשת בשלח
{מדרש תנחומא, בשלח, אות ט} - אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב (ישעיה מא, יד). לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹלַעַת? לוֹמַר לְךָ: מַה תּוֹלַעַת הַזֹּה אֵינָהּ מַכָּה אֶת הָאֲרָזִים אֶלָּא בְּפִיהָ, וְהִיא רַכָּה וּמַכָּה אֶת הַקָּשֶׁה, כָּךְ אֵין לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא תְּפִלָּה.

אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב... כנסת ישראל נמשלה לתולעת... איזה? מֶשִי!
תולעת משי עם הפה שלה, יכולה למוטט ארזים!... כך עם ישראל, בכוח התפילה שלהם, יכולים לשבור מחיצות!

 

כותב הזוהר הקדוש – אבל בתולעת יש עוד כוח, שבפיה היא מייצרת חוטי משי, ומהחוטי משי האלה, מייצרים בגדים למלכים.
אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב
. כנסת ישראל נמשלה לתולעת. כמו שהתולעת מייצרת בפיה חוטי משי, כדי לארוג בגדי מלכים, כנסת ישראל בפיה , בדברי תורה, מייצרים בגד לקב"ה, בקול התפילה והלימוד!

התולעת הזאת מייצרת חוטי משי... רצה יעקב אבינו, ללמד את יוסף הצדיק כלל, שהיות והוא מביא את דיבתם רעה... וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶֽם...
אמר יעקב אבינו – איך אני אומר לו, שאת התופעה הזאת, הוא צריך לצמצם?!

 

יעקב אבינו עשה לו כתונת פסים... שם לו שתי רצועות של משי , לומר לו – יוסף, תלמד מתולעת משי, מה היא יכולה לעשות – מצד אחד, היא יכולה למוטט ארזים , ומצד שני, לעשות בגד למלכים.... תחליט מה אתה רוצה – למוטט משפחה מצד אחד, או לבנות בגד לקב"ה עם הפה ...

רצה יעקבלתת ליוסף הצדיק בגד, שיהיה  לו מול העיניים, שיהיה בבחינת וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִֽיד... כדי שיזכור מה קורה, כשעושים עם הפה שימוש נכון... יוצרים עם זה בגד של מלוכה!

 

ולמה זה במשקל שני סלעים מילת?
אף אחד לא שקל את זה... אלא, רצה לרמוז לו דברי גמרא
{מסכת מגילה יח, א} - מלה בסלע משתוקא בתרין על כל מילה שאתה מוציא מהפה, שתיים תשתוק!
ללמדו לאחוז במידת השתיקה, לכן עשה לו בגד ממשי, לרמוז לו מה כוחו של הפה.

כפי שאומר לנו שלמה המלך {שיר-השירים ד, ג} כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה – השפה שלך, זה כמו חוטי משי. עם זה אתה יכול לתפור לקב"ה  בגד, ומצד שני, אתה יכל להכרית אנשים עם הפה שלך !

מתי זה כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ? - שש - מִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה!

 

בסיום ליל הסדר, בא מחבר האגדה ואומר לנו, בואו ניתן סקירה, ונגמור את עניין מצרים, מהתחלה ועד לגאולה האחרונה:
חַד גַּדְיָא. חַד גַּדְיָא. דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא. חַד גַּדְיָא. וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא. חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא. חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא חוּטְרָא והִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא. חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא.
עד כאן...


בואו נראה מה רוצה בעל ההגדה... הוא רוצה להתחיל מתחילת הגלות ועד סופה, כשהקב"ה יזרוק אבני ברד... בואו נראה כיצד זה הולך:

גדי גימטריא 17.
יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן ... אתה רוצה לדעת איך התחלנו את הגלות?
הסיפור התחיל מגדי אחד... דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי אבא עשה לו בגד, של שני סלעים מילת , ואמר לו "תשמע, תשמור את הפה ואל תדבר לשון הרע" ... במקום זה, מה הוא עשה? - דיבר לשון הרע!

אתה רוצה לדעת למה ירדנו למצרים? – כי גדי אחד, בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן... וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶֽם... אבא שלו עשה לו שני סלעים מילת.... קנאו בו האחים... ירדנו למצרים!

 

וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאַָכְלָה לְגַדְיָא – בא החתול ואכל את הגדי.
מי זה החתול?
אומר הגאון מוילנה – מכל בעלי החיים, אין לך קנאי יותר מהחתול! (לכל בעל חיים, יש תכונה מסוימת...לצפרדע, אומרים חז"ל, יש תכונה של מסירות נפש... לעורב יש תכונה של אכזריות... לנמר יש תעוזה...)

ישנו כוח של קנאה, שנמצא בחתול ... הוא המקנא בין כולם.
השבטים קינאו ביוסף, שנאמר
{לז, יא} ויקנאו בו אחיו... מה הם עשו בעצם? - אכלו את הגדי... הורידו אותו למצרים! עכשיו יוסף נמצא במצרים...

 

וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא מי זה הכלב?
פרעה ... למה קוראים לו כלב ?

כותב המגלה עמוקות {אופן רנ"ב} – עבודה זרה שלהם, הייתה בעל צפֹן. בגימטרייא כלב רע.
בעל צפֹון חקוקה עליו דמות כלב רע, וחושבנה כדין וחושבנה כדין , שעולה גם כן, כחשבון בעל צפֹן, והוא סוד לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ

הגענו לכלב האמיתי!
אם מודיע הקב"ה למשה רבינו, להודיע לפרעה וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ ... מה הוא מודיע לו?
"אתה כלב, אתה אמור לדעת את המידע הזה וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ"

ננסה להבין, למה הוא כלב... נכנס לעומק הענין:
אם אמרנו, שירדנו למצרים, כדי לתקן את חטא הלשון... הקב"ה שלח אותנו לכור הברזל , כי כל בני האדם, הייתה להם זוהמת הנחש...
אבל בשביל זוהמת הנחש, לא צריך לרדת למצרים... צריכים להיות בגלות בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם... אז למה בעצם ירדנו למצרים?

בגלל קנאת האחים... משום וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶֽם...
משה רבינו בא לגאול את ישראל... יוצא מארמונו של פרעה... ביום הראשון, רואה איש מצרי מכה איש עברי... הוא הורג אותו בפה...

למה דווקא בפה?


כי הפה של משה רבינו היה נקי... יכול להגיד מילה אחת, ולגמור את המצרי...
למחרת, רואה איש עברי רב עם איש עברי... לָמָּה תַכֶּה רֵעֶֽךָ? ... הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי ... הולך להלשין לפרעה... משה בורח למדין.
הוא חוזר כעבור ארבעים שנה-שישים שנה (על פי המדרשים) , הוא מגיע לסנה... אומר לו הקב"ה "לך תגאל את ישראל" ....
אומר לו משה – ריבונו של עולם, מה לגאול אותם?!

אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָֽר – עכשיו אני יודע למה עם ישראל סובל! כל חיי הייתי תמהה, על מה כל הייסורים האלה... עכשיו כשאני רואה שיש בהם מספרי לשון הרע, אני מבין למה הם במצרים!

אומר לו הקב"ה ללכת ולגאול אותם... אומר משה – הם לא יאמינו לי...
אומר לו הקב"ה – אני לא מבין, אני אומר ללכת לגאול אותם, ואתה אומר לי שהם לא יאמינו?!


אומר החפץ-חיים – היה אסור למשה להגיד והן לא יאמינו לי, אלא היה צריך לומר פן לא יאמינו לי

אמר לו הקב"ה – אתה אומר שהם לא יאמינו? מה יש לך ביד?! מטה ... זרוק על הרצפה! ונהיה נחש! אמר לו הקב"ה – תפסת מעשה נחש... מי הראשון שהתחיל עם הלשון הרע היה הנחש!

מה קורה למספר לשון הרע? – צרעת:
הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשלג  

משה רבינו בורח מהנחש... מה אתה בורח והלא כתוב בגמרא, (במסכת ברכות) אדם שעומד בתפילת 18 , ומגיע נחש... לא יזוז! אתה עומד בשיחה מול הקב"ה... מה אתה בורח?!

אמר הקב"ה – אתה דיברת לשון הרע על בני, תקבל צרעת !

וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן... הם יודעים, שמי שמתחיל עם הילדים שלי, זה העונש!

 

אומרת הגמרא – עם ישראל ירד למצרים בגלל קנאת אחים... יוסף הביא דיבתם רעה... מה קורה לבן-אדם שמספר לשון הרע - הוא מקבל צרעת, ואם כך, שולחים אותו מחוץ לג' מחנות.

הקב"ה ראה, שיש כאן דיבור של לשון הרע... שלח את יוסף מחוץ למחנה ישראל... יוסף ירד למצרים... אחריו ירדו גם האחים שלו למצרים...
למה דווקא למצרים? מה יש במצרים שאין בסוריה?
אומר לנו הזוהר יסוד נפלא – הפה של עם ישראל היה בגלות!

 

כותב הרב דסלר {מכתב מאליהו, חלק ב', עמוד 51}:

בכל גלות, שהקב"ה שולח את כנסת ישראל, הם מסתכלים איפה הם נמצאים, ויודעים מה צריך לתקן.
מה יש בגלות אדום, שאנחנו נמצאים עכשיו?
הלכה שעשו שונא ליעקב! השנאת חינם שיש לאומות העולם נגדנו... כולם נגדנו! כיוון שאנחנו שונאים אחד את השני, ולכן אנחנו בגלות של שנאה!

ירדנו למצרים כדי לתקן חטא מסוים... אותו חטא הלשון שהתחיל בנחש, שהטיל זוהמה בחווה... הכול התחיל בלשון הרע!

אז למה דווקא למצרים?
עפ"י זה, פשוט מאוד – פרעה נקרא כלב, כיון שאומרים חז"ל, שלכלב יש תכונה, שהוא מלקק דם... אליהו הנביא אומר לאחאב
{מלכים א' כא, יט} בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה

אם ככה נוכל להבין יסוד נפלא :
פרעה היה מצורע ... באים החכמים שלו , ואומרים לו , שכדי להתרפא מן הצרעת, הוא יצטרך לרחוץ בדמם של 150 ילדים בבוקר  ו-150  ילדים בערב...
מי שמסוגל לשבת בתוך אמבטיה, עם דם של ילדים?! - זה רק כלב!

וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאַָכְלָה לְגַדְיָא... אז מה הפיתרון?

וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא !
הכלב זה פרעה... למה שלחו אותנו למצרים?
כי הגמרא
{מסכת פסחים קיח, א} אומרת - כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר בחבירו ראוי להשליכו לכלבים שנאמר {שמות כב-ל} לכלב תשליכון אותו.

מדוע ראוי להשליכו לכלבים?
כי אם הקב"ה אמר לכלב פעם אחת, לסגור את הפה, והוא סגר את הפה... ולך כמה פעמים אמרתי לא לדבר לשון הרע?! 


אם אתה לא סוגר את הפה, צריכים לקחת אותך לרוטוויילר, שלא אכל שלושה ימים, ולזרוק אותך לשם, כי הוא יודע לסגור את הפה, מה שאתה לא!

 

אז פרעה היה כלב, וגם מצורע... אם ככה, נוכל להבין טוב מאוד, למה ירדנו למצרים – כי כל המספר לשון הרע, ראוי להשליכו לכלבים, לכן שלחו אותנו למצרים אצל פרעה, שהוא כלב וגם מצורע!

 

נלך לשלב הבא:

וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא הגיע פרעה שהוא הכלב, ונשך את החתול...

כיוון שהכלב, הוא זה שמלקק את דמם של ישראל... יש לו תכונה של מלקק דם...
עם ישראל היה לקוי בלשונו, ולכן ירדו לגלות אצל כלב!

 

נוכל עכשיו להבין יסוד נפלא, לכל היסוד שפתחנו בו בהתחלה:

המילים: ברד ו - דִבֹר , הם אותם אותיות.
המכה של ברד, באה כנגד הפה. כי הוא - הפה שהתחיל בהתחלה, למרוד בקב"ה ... וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ – מצרים אמר לכּוש, הוא הפותח פה הראשון, כנגד הקב"ה!

אז מה הוא מקבל?
אתה מדבר
דָבֶּר, אתה מקבל בָּרָד בהיפוך אותיות!

אחרי שהוא חוטף את המכה, הוא אומר {ט, כז} ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִֽים... מכת הברד גם פתחה את הפה של ישראל, מכאן  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת-אֹתֹתַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם וִֽידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'.
כי תפקידו של האדם, לספר תהילות ה', שנאמר עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ.

 

אם אלה פני הדברים, נוכל להבין יסוד נפלא:
אומר לנו האר"י הקדוש – ירדנו למצרים, לפה- רע , זה פרעה ... עבדנו במצרים בפה-רך ... יצאנו ממצרים בקוד פקֹד פקדתי... וקבלנו חג, שנקרא פסח... למה הכל בפ"ה?


כי כל הירידה למצרים, היתה עם הפ"ה. הדיבור היה בגלות!
באה מכת הברד, והפכה את פרעה, מאחד שמוציא דברים רעים על הקב"ה, הוא מכריז ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִֽים.


רק נקודה אחת, ובזה נסיים:
אנחנו נמצאים בימי השובבי"ם  ... אלו ימים של תיקון עוונות... בדורות עברו, היו מתענים – שני וחמישי..  רוב האנשים חלושים מאוד...אבל עיקר התיקון, הוא חטאי הפה!
כל אחד שרוצה להציל את עצמו מהפה... כמו תולעת שהורסת ארזים... אלא להיות כמו תולעת משי, שעושה בגד לקב"ה... 


בלי לקחת בידיים את הלכות שמירת הלשון, וללמוד אותן כסדרן ... כמו שמרן החפץ-חיים, לקח את הלכות לשון הרע, פתח  אותם וסידר אותם עבורנו ... ללמוד כל יום שתי הלכות .

כותב החפץ חיים:

אפילו אם בן-אדם ינצל פעם בחיים, מלשון הרע, היה כדאי לכתוב את הספר הזה!


כותב הגאון מוילנה:

אדם הסוגר את פיו ולשונו בעולם הזה, אין מלאך וברייה יכולים לשער, איזה שכר צפוי לו!


תתבוננו בכלב הזה... לא פרעה... בכלב הזה, שהתורה אומרת עליו {כב, ל} וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתֽוֹ...


למה צריכים לתת לכלב?

כי הסבא שלו, לפני 3000 שנה, כשיצאו בני ישראל ממצרים... הסבא של הסבא של הסבא... של אותו רוטוויילר, ישב בשקט באותו לילה.


אז עד היום אתה ניגש לאותו רוטביילר, ואומר לו – אתה הנכד, של הסבא קדישא, שסגר את הפה... הריני מוכן ומזומן, לתת לך מנה של טריפה...


אם בן-אדם סוגר את הפה... בא המלאך וסותר על הפה ואומר – זה התפקיד שלך, לספר תהילות ה'!


ננצל את הימים האלה ... מי שיכל להתענות, ודאי טוב... מי שלא יכל להתענות, לפחות לדבר ולשבח בשבחי ה' יתברך... נשמור על הפה, ובכך נזכה בע"ה בקרוב וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת... ואז ייקח הקב"ה את אותו ברד שכבר ממתין 3300 שנה, ויוריד על כולם, ואז נזכה למלחמת גוג ומגוג, ומָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים , במהרה בימינו אמן ואמן !!!


 (מעובד משיחה של הרב ברוך רוזנבלום)



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏