שמות- שהפה נקי אפשר לגשת למתן תורה

"חטאי הלשון והגאולה". ביאור ההקדמה של הרמב"ן לחומש שמות. מה השייכות למתן תורה והשלמת המשכן ליציאת מצרים?. מדוע מתחילה הפרשה ב'ו'?. "מדוע אברהם אבינו לא מבקש על בניו שלא ישתעבדו 400 שנה?". "מה הקשר בין לשון הרע לשיעבוד -וליציאת מצרים?" "שיחה לפרשת שמות" מעובד מ- "שיחה של הרב רוזנבלום"

שהפה נקי אפשר לגשת למתן תורה


פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת שמות. מתחילים את חומש שמות.
הרמב"ן, בפתח הפרשה, כשהוא עוסק בחומש שמות...


בדברים שנכתבו בחומש הזה... דן הרמב"ן, מהו הסדר שמופיע כאן בפרשה...


חומש שמות מתחיל בתחילתו, בירידה למצרים... תחילת השעבוד... 

בפרשה הבאה, יש כבר שבע מתוך עשרת המכות... 

בפרשת בֹא עוד שלוש מכות... לאחר מכן, המצוות הקשורות לפסח... לאחר מכן, קריעת ים סוף... לאחר מכן, שתי פרשיות שעוסקות במתן תורה (פרשת יתרו ופרשת משפטים)... לאחר מכן, חמש פרשיות, שעוסקות בענין המשכן.


שואל הרמב"ן – מה זה הסדר הזה? מדוע זה נבנה בצורה הזו? 

הרמב"ן בתחילת כל חומש, מסביר את מהותו של אותו חומש...

אומר הרמב"ן בתחילת חומש שמות - השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחידוש העולם ויצירת כל נוצר – ספר בראשית נקרא בפי הרמב"ן ספר היצירה שבו יצירת כל העולם ויצירת כל הנבראים, ובמקרה האבות כולם שהם כעין יצירה לזרעם – כל מה שמופיע בספר בראשית זה כעין מה שקרה עם האבות הקדושים, כי מה שקרה עם האבות הקדושים אומר הרמב"ן, זה הקדמה למה שיקרה עם הבנים, מפני שכל מקריהם, כל מה שקרה לאבות הקדושים הם ציורי דברים לרמוז להודיע כל העתיד לבוא אליהם - כל מה שקרה עם האבות הקדושים זה רק הכנה למה שיקרה עם הבנים.


ואחר שהשלים היצירה לאחר שגמר לדבר על בריאת העולם התחיל ספר אחר בעניין המעשה הבא מן הרמזים ההם ניקח לדוגמא את מה שמתכוון הרמב"ן:


התורה כותבת בספר בראשית – הקב"ה נגלה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ואמר לו (בראשית טו, יג): "... יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה", זה נאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים - וזה מעשה אבות. 


איפה זה בא לידי ביטוי ב- (מעשה אבות) סימן לבנים? - זו פרשת שמות.

והתחיל ספר אחר בעניין המעשה הבא מן הרמזים ההם– נאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שעם ישראל יורד לגלות מצרים ובפועל זה בא לידי ביטוי בחומש שמות.

ונתייחד ספר ואלה שמות עניין הגלות הראשון הנגזר בפירוש בברית בין הבתרים ובגאולה ממנו.


חומש שמות, אומר הרמב"ן,  זה הגלות הראשונה שנגזרת מאברהם אבינו ובגאולה ממנו, מיציאת מצרים, שהקב"ה  הבטיח לאברהם אבינו (ט"ו, י"ד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי... ולאחר מכן... וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל, אז גם הבטיח לו גלות וגם הבטיח לו גאולה, שניהם נמצאים כאן בפרשה.


אז יש לנו פרשת שמות, וארא, בא, ותחילת יציאת מצרים מתחיל מאמצע פרשת בא, ומסתיימת בפשרת בשלח שבני ישראל יוצאים ממצרים.


ולכן חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם אף על-פי שנכתב זה - למה התורה חוזרת וכותבת לנו את שמות היורדים מצרימה,  לאחר שהתורה כותבת לנו את זה בפרשת ויגש?


בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות כי מאז הוא חל - אומר לנו הרמב"ן מה שנאמר בספר בראשית זה מעשה אבות ומה שנאמר בפרשת שמות זה סימן לבנים. 


אז יש לנו מעשה אבות וסימן לבנים – חומש ספר בראשית - ויגש – מעשה אבות, והפרשה שלנו זה סימן לבנים.


אם ככה שואל הרמב"ן: 

אז דבר ראשון אתה מבין כאן מדוע מתחילה הפרשה באות 'ו', כיון ש'ו' החיבור היא למעשה אבות - חומש בראשית.


שואל הרמב"ן - אז אם הגלות הזאת-גלות מצרים, זו גלות שהסתיימה  בפרשת בשלח. עם ישראל יצא ממצרים וזה הסיום של החומש, למה התורה ממשיכה במעמד הר סיני והתורה ממשיכה בבניית המשכן. חמש פרשיות בחומש שמות, עוסקת התורה בבניית המשכן -  תצווה, כי תשא, תרומה, ויקהל ,פקודי.


והנה הגלות אינו נשלם - אומר הרמב"ן שיצאו ישראל ממצרים,  ..עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו, מתי זה נקרא שעם ישראל יצא מהגלות? כשהם חזרו בחזרה למעלת האבות.


..וכשיצאו ממצרים אף-על-פי שיצאו מבית עבדים עדין יחשבו גולים... - גם כשיצאו ממצרים הם עדיין נחשבים גולים, למה?


כי היו בארץ לא להם, נבוכים במדבר וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם, אז שבו אל מעלת אבותם שהיה סוד אלוהָ לאוהליהם  והם המה מרכבה אז נחשבו גאולים - ברגע שהגיעו למדבר ועשו את המשכן, ובמשכן הייתה השראת השכינה , שהגיעו למצב של השראת השכינה חזרו למעלת האבות, ולזה נשלם הספר הזה בהשלימו עניין המשכן ובהיות כבוד ה' מעלה אותו תמיד - ולכן התורה כותבת לך תמיד ענייני המשכן כי שם חזרו להשארת השכינה שהיה באוהלו של אברהם אבינו וחזרנו לנקודת  ההתחלה של מעשה אבות סימן לבנים.

זוהי ההקדמה של הרמב"ן, לחומש שמות.


עדיין נחשבים גולים, למה?


כי היו בארץ לא להם, נבוכים במדבר וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם, אז שבו אל מעלת אבותם שהיה סוד אלוהָ לאוהליהם  והם המה מרכבה אז נחשבו גאולים - ברגע שהגיעו למדבר ועשו את המשכן, ובמשכן הייתה השראת השכינה , שהגיעו למצב של השראת השכינה חזרו למעלת האבות. 


ולזה נשלם הספר הזה בהשלימו עניין המשכן ובהיות כבוד ה' מעלה אותו תמיד - ולכן התורה כותבת לך תמיד ענייני המשכן כי שם חזרו להשארת השכינה שהיה באוהלו של אברהם אבינו וחזרנו לנקודת  ההתחלה של מעשה אבות סימן לבנים.

זוהי ההקדמה של הרמב"ן, לחומש שמות.


הבשורה הראשונה, של ירידה למצרים, נאמרה לאברהם אבינו, בברית בין הבתרים, שנאמר {טו, יג-יד}: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל...

 

אברהם אבינו, רואה במחזה גם, את כל הגלויות, שיעברו עם ישראל במהלך הדורות, דכתיב {ט} וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל כל בעלי החיים הללו, קשורים לענין הגלויות הבאות.


אותו דבר אומרים חז"ל על הפסוק {טו, יב} ... וְהִנֵּה אֵימָה זו בבל חֲשֵׁכָה זו יוון גְדֹלָה זו מדי נֹפֶלֶת עָלָיו זו אדום.


כל הצרות שיעברו עם ישראל, עד שיבוא משיח, ראה אברהם אבינו, בברית בין הבתרים.



ספר נתיבות שלום, של האדמו"ר מסלונים, בפתיחה לספר שמות:
אנחנו אומרים בחגים - וּמִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ ... כלומר הגלות, הגיעה בגלל חטא.


במילים אחרות ישנה מסקנה ברורה: מתי שחוטאים – גולים!

אז יש חטא, שאדם רוצח בשגגה – גולה. לא שומרים שמיטה – גולים. יש עוונות מסוימות, שמביאות כפרה, באמצעות גלות.


שואל האדמו"ר מסלונים:

הרי הקב"ה הראה לאברהם אבינו, שעם ישראל יורד למצרים, לארבע-מאות שנה, עוד לפני שהייתה בכלל ההוויה של העם היהודי... לא היה שום חטא... אז על מה יורדים לארבע-מאות שנה?!


אילו  היה כאן עם, והיו כאן עוונות, והיה צריך לכפר על העוונות ... אז יורדים למצרים, כדי לכפר על זה... אבל אין עוד שום עוון?!


הקב"ה כבר מראה לאברהם – יהיו ארבעה גלויות... תהיה גלות ממושכת במצרים, ארבע-מאות שנה... מה מונח בזה?


לשון נוספת, שמובאת בספר נתיבות שלום:

הרי ירדו לשם בשבעים נפש, צדיקים קדושים וטהורים, ויצאו משם שישים ריבוא, משוקעים במ"ט שערי טומאה... אז בשביל מה הם נכנסו למצרים?


שאלה נוספת ששואלים:

אברהם אבינו שומע מהקב"ה, שהולכים להפוך את סדום... הוא מנסה להקל בעונש – אולי יש חמישים? אולי ארבעים? אולי שלושים? הוא מנסה להציל בכל דרך, אולי תינצל עיר אחת...


אברהם אבינו שומע, שהבנים שלו יורדים למצרים לארבע-מאות שנה, ועומדים לעבור שם עינויים "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה"... מדוע הוא לא מתעורר ואומר:  "ריבונו של עולם, האם אוכל להתפלל כדי שתבטל את הגזירה?"


הוא שומע שהם הולכים לסבול ארבע-מאות שנה – הוא לא מבקש שום דבר...


הוא שומע שהם יעברו ארבעה גלויות – הוא לא מבקש שום דבר...


ועוד על מי הוא מבקש - על סדום?! אנשים מושחתים , שהקב"ה קצף עליהם... הייתכן?


האלשיך הקדוש מעצים את השאלה וכותב בפירוש בפרשת שמות:

ראוי לכל איש חכם, לדרוש ולתור בחכמה על מה עשה ה' ככה, לקדושים אשר בארץ המה, יעקב וכל הנפש הבאה מצרימה, לתת תחת סבלות מצרים את בניהם ובני בניהם 210 שנים, בחומר ובלבנים ובכל עבודה קשה. 


מה פשעם ומה חטאתם? והלא לא חשיד הקב"ה דעביד דינא בלא דינא?!


והוא מציין:

וזה ודאי, שגזרה חכמתו יתברך, שירדו ישראל למצרים, לצורך זיכוך שהרי אמרו חז"ל , שהיה עתיד יעקב אבינו לירד למצרים, בשלשלאות של ברזל, שנאמר במדרש  (בראשית רבה, פרשה פו, ב): רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר, לְפָרָה שֶׁהָיוּ מוֹשְׁכִין אוֹתָהּ לְמַקּוּלִין וְלֹא הָיְתָה נִמְשֶׁכֶת, מֶה עָשׂוּ לָהּ, מָשְׁכוּ אֶת בְּנָהּ לְפָנֶיהָ וְהָיְתָה מְהַלֶּכֶת אַחֲרָיו עַל כָּרְחָהּ שֶׁלֹא בְטוֹבָתָהּ. כָּךְ הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ רָאוּי לֵירֵד לְמִצְרַיִם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת וּבְקוֹלָרִין, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּנִי בְּכוֹרִי וַאֲנִי מוֹרִידוֹ בְּבִזָּיוֹן, וְאִם לִתֵּן בְּלִבּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה אֵינִי מוֹרִידוֹ פּוּמְבִּי, אֶלָּא הֲרֵינִי מוֹשֵׁךְ אֶת בְּנוֹ לְפָנָיו, וְהוּא יוֹרֵד אַחֲרָיו עַל כָּרְחוֹ שֶׁלֹא בְטוֹבָתוֹ, וְהוֹרִיד אֶת הַשְּׁכִינָה לְמִצְרַיִם עִמּוֹ.

והאלשיך  מבאר את הדברים, ומנסה להבין, על מה הולכים כאן להזדכך ...

בשלושת הפסוקים האחרונים של פרשת שמות, שואל משה רבינו שאלה, את הקב"ה (שמות ה, כב): וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי...


במדרש, מופיעים הדברים הללו בשאלה, ששאל משה רבינו, נראה את הדברים במדרש {שמות רבה, פרשה ה, אות כב}:
וּמשֶׁה אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נָטַלְתִּי סֵפֶר בְּרֵאשִׁית וְקָרָאתִי בוֹ וְרָאִיתִי מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל הֵיאַךְ נִדּוֹנוּ, מִדַּת הַדִּין הָיְתָה, וּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַפְלָגָה וְשֶׁל סְדוֹמִיִּים הֵיאַךְ נִדּוֹנוּ, וּמִדַּת הַדִּין הָיְתָה. הָעָם הַזֶּה מֶה עָשׂוּ שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ מִכָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁעָבְרוּ, וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ (בראשית טו, ח): בַּמֶּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, וְאָמַרְתָּ לוֹ (בראשית טו, יג): יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ, אִם כֵּן הֲרֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל מִבָּנָיו, וְהֵן צְרִיכִין לְהִשְׁתַּעְבֵּד כְּמוֹ הֵם, וַאֲפִלּוּ כֵן הָיָה לוֹ לְהִשְׁתַּעְבֵּד דּוֹרוֹ שֶׁל יִצְחָק, אוֹ דּוֹרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, לֹא לָעָם הַזֶּה שֶׁהוּא בְּדוֹרִי.

עד כאן, מקצת שאלותיו של האלשיך הקדוש.


רבותינו הקדושים: האר"י הקדוש, מדרשים ורש"י מביא שהסיבה שירדו למצרים הייתה, כדי לתקן את חטאי הלשון. 


עם ישראל היה פגום בלשונו... וההוכחה לכך: לאחר שמשה רבינו יוצא לראות בשלום אחיו...  הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי... הוא הורג אותו בשם המפורש...


 למחרת הוא רואה איש עברי, מכה איש עברי מאחיו {ב, יג-יד} וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ: וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי...


אומר רש"י - אכן נודע הדבר. כמשמעו. ומדרשו נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אמות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך. (למה?) שראה בישראל רשעים דלטורין, אמר מעתה שמא אינם ראויין להיגאל.


שואל הכלי יקר:

למה ניגלה הקב"ה למשה בסנה , ולא מתוך סחלבים?

והוא משיב:   

מפני מה ישראל שרויין בצרה יותר מכל האומות לפי שיש בהם דלטורין  משמיעים קול ענות בחרופים וגדופים על שכבי וערי, (סנהדרין כט:) כקוצים הללו המשמיעים קול כשהוא בוער באש כך ישראל אפילו בזמן שאש הצרות מתלקחת סביביו מ"מ כל אחד לחבירו קוץ מכאוב וסילון ממאיר כמנהג דורות הללו ותמיד משמיעים קול כקול הסיר כמו שנאמר(קהלת ז,ו):  "כי כקול הסירים תחת הסיר כן קול הכסיל".


וזו עיקר הסיבה לישראל להיות בגלות מצד השנאה והקנאה שביניהם יותר מבכל האומות, ובעלי הלשון השמיעו את כל ישראל אין נקי כי תצא אש המחלוקת מסלע המחלוקת האבות מבערים אש והבנים מלקטים עצים על כן בערה בהם אש ה', לכך נאמר והסנה איננו אכל כי אע"פ שאש התלאות יבער ביעקב מכל מקום מציאת הסנה נשאר קיים בכל דור ואיננו אכל כי לא יכלו הקוצים מן כרם ה' צבאות בית ישראל.


כאשר משה רבינו שואל את הקב"ה – יבקשו ממני סימנים, איזה סימנים אתן להם?. 


אומר לו הקב"ה:

1. השלך את המטה, ויהפוך לנחש.

2. הכנס את ידך בחיקך, ותיעשה מצורעת.


למה השתמשו בשני הסימנים האלה?

אומרים חז"ל – המספר לשון הרע הראשון בתבל, היה הנחש. הוא זה שאמר לאישה, שכל מה שהקב"ה לא רוצה שתאכלי מעץ הדעת, זה מפני שכל אומן שונא את בני אומנותו... 


הוא היה מספר לשון הרע הראשון, ולכן המטה נהיה נחש.

והדבר השני, שהיד נעשתה מצורעת, כיון שלמדנו שעל חטאי הלשון, מקבלים צרעת...

ולכן, כאשר עם ישראל גדר את עצמו בארבעה דברים – שלא שינו שמם, לבושם, לשונם ולא היו בהם דלטורין , יצאו ממצרים!


מבארים המפרשים – לכן ירדו למצרים, שהמלך שם הוא פרעה, כי פרעה פירוש הדבר: פה–רע. יצאו ממצרים, לאחר שתיקנו את חטאי הלשון, והפה נעשה: פה-סח...


ולכן אנחנו אומרים באגדה של פסח  וירד מצרימה אנוס עפ"י הדיבור.


על פי זה, נוכל להבין פסוק שאנחנו אומרים אותו בכל יום  (תהילים פא, יא): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ...

מה הקשר, שהקב"ה הוציא אותנו ממצרים  לְ - הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ?


אם כל הענין שירדנו למצרים, היה בגלל חטאי הלשון... 

אז כשהקב"ה הוציא אותנו ממצרים, כי תיקנו את הלשון... 


הַרְחֶב פִּיךָ הפה שלך מתוקן מחטאי הלשון אז  וַאֲמַלְאֵהוּ  בדברי תורה... אפשר ללכת עכשיו למתן תורה...

(משיחתו של הרב ברוך רוזנבלום)



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏